אור החמה על ספר הזהר ג:קפז

ד"א אלה מועדי וגומר מהו מועדי וגומר דהאי לישנא קשה לר' אבא דפי' דחכמה מזמן להו וניחא לישנא דמקראי קדש היינו דחכמה מזמן להו אבל קשה לישנא דמועדי ד' שאין לו ענין. מועדי ה' אינון פי' הספירות ו' נקראים מועדי ד' ת"ת והטעם דביה אתקשרו כדמסיק שהם מתקשרים למטה לעלות אל עמקי החכמה ושם מתקשרים שנית בשרשים הנעלמים ויורדים ממעלה למטה ונקשרים עמו אמנם קודם הקשר הזה הם מתעתדן כולהו לאתקשרא פי' קודם יתעתדו אלו באלו והיינו שתתייחד החסד בגבורה וגבורה בחסד וגומר וכולם במ' ומ' בכולם ואח"כ יתקשרו בת"ת לעלות על ידו אל השרשים הנזכ' והשתא ניחא ל' מועדי ה' כי תחלה מועדי אלו באלו ואח"כ מתקשרין בשם ה' וז"ש מתעתדן כולהו לאתקשרא קשרא חד בקשרא דמלכא ת"ת מלך בייחודו עם המ' ולזה תחלה יקשטו המ' בייעוד זה ואח"כ יתקשרו טם הת"ת לייחדו ולהמליכו כדי שיתייחדו ויקשר הכל כא'.

מ"ט פי' מה תועלת נמשך להם בהקשרם עם הת"ת שיצטרך כל הנזכר ואמר שיש כניסה לת"ת בספי' העליונות מה שאין להם ואגב דידיה ירשו גם הם וז"ש כמה דמלכא ירית לאבא ואימא דהיינו תרין עטרין וברא ירית תרין חולקין אלו ולכך הת"ת בן בית לעלות בסוד הדעת שם בסבה זו. ואמר כי להתעטר בתרין עטרין אלו אבא עיקר ולז"א מקראי קדש ולא מקראי בינה אע"ג דתרין עטרין מאבא ואימא. וז"ש ואחיד בההוא קדש שהוא חכמה ומשם ואתעטר בהו בתרין עטרין הנז' והטעם שמדרך הת"ת דאחיד תחלה לימינא ואח"כ לשמאלא שכל פינות שהוא פונה לימין ולזה אם לא יעלה אל החכמה להתאחז בחסדים שבה לא יתאחד בעטרא דגבורה דבינה.

בג"כ כל אינון דאחידן וגומר פי' מפני היות אל הת"ת בסוד הדעת מעלה זו צריכין כל המתייחדים עמו לעלות אל החכמה ליקשר בשרשם כדי שיתייחדו יחד עמו למטה.

וע"ד מועדי ה' איקרון בבחינת היותם מתועדים יחד ואח"כ עם הת"ת כנזכר ולבתר כשעולים יחד אל החכמה נק' מקראי קדש דהא בהו בחברתם אתעטר מלכא בעטרין הנעלמים בחכמה הנק' קדש:

אשר תקראו אותם וגומר יר' הכתוב ידקדק בישראל לרמוז אל שתי בחינות הנז' כנגד מקראי קדש אמר אשר תקראו וכנגד מועדי ה' אמר במועדם בענין שיש' נקשרים בת"ת ולזה כחפצם בהתועדם עם הת"ת חפצם למטה בהתועד' ע"י ישראל. ואי מסטרא עילאה דהיינו מקראי קדש בחכמה דהיינו אשר תקראו חולקא עילאה וגומר שאנו דבקים בת"ת ותרי קראי דמייתי היינו ואתם הדבקים בה' והיינו בחכמה והראיה חיים. והב' כי חלק ה' עמו דהיינו בת"ת:

לזמנא להו בקבלת י"ט. ולתקנא קמייהו סעודת י"ט חדוותא מצד הבינה וסעודתא מצד החכמה כנז' לעיל. ולמחדי בהו כלומר אפי' שיהיה לו עצב ודאגה יעבירנה והיינו או' מאן דמזמין וגומר.

ההוא יומא דיליה שבת שהוא בת"ת ומ' זכור ושמור בדבור א' דו פרצופים. השתא זמינית וגומר כי השבת עצמו קדש אבל מועד מקרא קדש דהיינו אושפיזא. בתושבחתא שתפלותיו קרוב לתפלות שבת באלפא ביתא דאל אדון וגומר זמינו דיליה בכל סטרין למעלה ולמטה ובכל הצדדים שאפשר כנזכר. נהירו דאנפין לאפוקי עציבו. בחדוותא שמחה שישמח בו. בתושבחתא בתפלות אתקינו ליה סעודתי במאכל.

מה טיבן דיש' בכך שהם מקדשים החג ואין החג מקדשם כנזכר לעיל וזהו אומרם ולאו דילך וגומר והוא משיבם וכי יש' וגומר ולכך הם קדש ויש בם ח"ם לקדש החגים כנזכר לעיל. חד מסטרא דילי היינו שתי בחינות שפי' למעלה. תלתא אינון וגומר שהם חג"ת שהם קרובים אל החכמה בסוד תרין עטרין הנז'.

א"ל ר' אבא וגומר הקשה שהרי יום שבת הוא ת"ת ושבועות ת"ת א"כ זמין הוא מקדש. א"ל ר"ש לאו הכי בתרין סטרין הא' מטעם הכתוב בעצמו שאמר ושמרתם את השבת כי קדש וגו' הוא עצמו קדש. הב' מטעם שהספי' ו' מקומם למטה ולכך בעלותם שם הוא דרך עראי ולכך נקראים מקראי קדש אמנם שבת שהוא יום ז' דכליל יומי דהיינו סוד הדעת דכליל ו' יומין חג"ת נה"י והוא עטרה לכולם והוא עומד שם לא שיהיה מקומו למטה ואדרבה הוא עולה ומעלה שאר הספי' עמו וז"ש ואתעטרן ביה בהאי יומא שביעאה והוא נכנס אל סוד החכמה וקשור שם בכל עת כדמסיק כמשל הבן שהוא סוד בינה בן י"ה כנז' בכמה דוכתי. שושבינין לנטרא ליה הם הספי' לבוש אל הדעת וכן י"ט לבוש אל השבת. ומשל ראשון דקאמר לברא דעאל הוא משל בערך הדעת והשבת ומשל ב' למלכא דהוה וגומר הוא משל בערך שאר ספי' וי"ט. מהרמ"ק זלה"ה: