אור החמה על ספר הזהר ג:קפג

יו"ד תלת אתוון במלואה ובמלואה נכלל האצילות י' ג' ראשונות עוקץ עליון כתר עוקץ תחתון בינה והיא עצמה חכמה ו' שש קצוות ד' מ' והנזכר שלימו דכולא. ביה תליא מהימנותא כל האצילות וכל עיקר האמונה תלוי בו שבראשו נכתרים ג' ראשונות והוא נמשך ו' קצוות ועוקצו התחתון כולל המ': ד' גנתא דעדן צרורא וגומר נתן טעם לאות ד' הרומזת למ' והיא כוללת בצורתה בשתי ווי"ן ויו"ד א' ואמר שהיא רומזת עניינים רבים ובחינות שונות הא' שהיא נקראת גנתא שבה נטועות כל הנטיעות העליונות מינים ממינים שונים כפי רבוי בחינות ו' קצוות. הב' שהיא צרורא דחיי דהיינו שהיא צוררת וקושרת החיים העליונים היסוד נק' ח"י ת"ת עץ חיים בינה אלי"ם חיים דחכמה מקור חיים ולזה תקרא המ' צרורא דחיי מצד העליונים ומצד התחתונים כל הנשמות עולות לה כאומ' צרורה בצרור החיים. ע"כ פי' פרטי היו"ד במלואה השתא מפרש בעצמותה שהיא נקודה א' ואמר את דא זעירא שלימו דכולא כל מה שכללנו ביו"ד במלואה נרמז ביו"ד פשוטה שהיו"ד בעצמ' כוללת צורת א' כזה י' א' ולזה כמו שמלואה שלימו דכולא כן גוף היו"ד בעצמה כנזכר אלא שהיא סתימא דכל סטרין ויוכלל האצי' בכללות נסתר נסתם האלף מכל עבריה ויעשה י' נקוד' סתומ' כד נפיק במבטא או בצורת אלף יו"ד במלואה נפיק כמלכא עם חיילוי. תב לבתר י' בלחודוי ביה אסתים מלה כל מה שהי' מתפשט חזר לסתום ולאסוף אליו וכן היא צורת א מתחלת מיו"ד ומתפשטת וחוזרת ומתעלמת ביו"ד וכן היא י' סתומ' בעצמ' כנזכר וז"ש ביה נפיק ממש בעצמותו סגיר ופתח ומתפשט' בסוד ו"ד וסגיר ומתגלים הכל בעצמותה ואין זה לשאר האותיות שהם נגלות ומתפשטו' אל חוץ מעצמותם כי הא' תתמלא בא' ואין צורת אל"ף בה"א וכן ו' ולא כן יו"ד כי יו"ד פשוטה כמציאות ו"ד וזה יורה על שאין מי שיוציא ההויות ויהיו דקות שכל מציאותם יוכללו בעצם שורשן אל החכמה:

ה"א שלימותא דכולא פי' ג"כ כוללת כל האצילות כמו היו"ד אלא שנשתנה מהיו"ד כי היו"ד מגלה מה שממנה ולמטה דהיינו ו"ד אבל ה"א היא מגל' למעל' ממנ' דהיינו היו"ד שהיא על ה"א ולמט' ממנו ו"ד וז"ש לעילא ותתא. ה"א הא ידיע' שהיא בבינה ורומזת עוקץ הדלת בחכמ' המתייחדת עמה וסוד ד"ו שבה"א בעצמה הם ד"ו הרי יו"ד בה"א עצמ' אלא שבמלוי הם מפורשים יותר כדקאמר:

א הוא יו"ד שלימו דתלת אתוון כי למעלה בחכמה היו במבטא ולא בצורה ועוד נוסף שעצם האות בעצמה י' ומלואה ו"ד אמנם הבינה לא נקיט ו"ד לחוד דהיינו המלוי אלא נקט שלימו דתלת אתוון וגומר פי' כל ג' אותיות בעצמם שבראש היא מראה למטה. וא"ו תתמלא באלף ופי' ממש כפי' מילוי ה"א המפורש לעיל ונודע היותה בת"ת לכך וא"ו היא דשלימו דשמא קדישא ד' אותיות השם כלולות בת"ת דהיינו וא"ו כנודע שלימו דעילא ותתא כנזכר לעיל עילא חכמה ובינה ותתא ו"ד ומפני היות סוד אלף בת"ת יש כח במ' ה' להתמלאת באלף ג"כ מתוך מה שמאיר הת"ת בה וז"ש לזמנין ה"א שבמ' נטיל א' ולא שהיא מלאה תדיר אלא דוקא בהיותה במילואה וז"ש בזמנא דאיהי מתעטרא בעטרוי דהיינו בהיות הת"ת מאיר בה בענפיו היא תתמלא ותקרא ה"א:

ת"ח כל את ואת פי' פשוטה בלי מילוי יו"ד ה"א אתמר כדפי' לעיל כי נקודת יו"ד בעצמה כוללת כל צורת ו"ד אלא שהם נעלמות בעצמותה וענין זה כשנצייר אלף קטנה בתכלית ואח"כ נסתום פתיחותיה תמצא יו"ד ממש והיינו סוד יו"ד כי א"א לאלף בלי יו"ד וא"ו דל"ת כנזכר ה' שלימו דכולא כנזכר לעיל שבעצם ההוא נכלל הכל ואע"ג דלאו איהו באל"ף שהיא מלואה מורה יותר סוד יו"ד. ו' בין בסטרא וגומר פי' בין שתהי' בת"ת דהיינו וא"ו רבתא וא"ו עילאה בין שתהיה ביסוד דהיינו ו' זעירא וא"ו תתאה והיא רומזת אל שש קצוות ובראשה כלל ג' ראשונות ועוקצה המ' והיינו סוד יו"ד כדפי' לעיל. וא"ו ה"א שלימו יתיר פי' בהיות וא"ו מלאה אז הנעלם מתגלה יותר. ה"א ה"א כולא חד פי' כי ה"א תתאה כמו ה"א עילאה שכבר נתבאר:

ת"ח כתיב והיה ז' ימים וגומר אתגליפו אתוון יר' כי במלת והי"ה באו רמוזים ד' אותיות שבשם וכיון שלא באו כסדרן יהו"ה אלא והיה רצה כי ו"ה חצי מלת והיה הם פשוטות שהם ז' ימים דהיינו ו' שש קצוות ה' מ' וז"ש ו' ה' הא שבעת יומין דאתכלילו בחד וזה פשוט ואין צריך ביאור האמנם אותיות י"ה שיהיו ג"כ ז' צריך לביאור וז"ש י"ה שבעת יומין חד וגומר ופי' כיצד הם ז' ואמר ירד חד היינו יום א' משבעה ימים והיא בחינ' כוללת כל האצילות מצד החכמה כנזכר לעיל דהיינו י' ג' ראשונות ו' שש קצוות ד' מלכות והיינו בחינה א' יום א' הכולל כל הימים והוא יום א': ה' תלת פי' ג' ווין היא גגה של ה"א ותרין בנין שתי כרעי דהיינו ת"ת ויסוד שהם ב' ווין. בברא חד ת"ת תרין אבהן חסד וגבורה ביה כלילן מפני שאין הת"ת קול יוצא מתוך הבינה שופר שלא יצא כלולא אש ומים וכן היסוד ג"כ יכלול לנצח והוד א"כ הא שתא הרי סוד הה"א ששה ימים. ברתא נוקבא חד שהיא ודאי עם הת"ת והיסוד נכללת בבינה הם ז' וכשתדקדק אשתמע דה"א עילאה כללא דשתא שהם היא עצמה ות"ת ויסוד וחסד וגבורה ומ' ו' ועם היו"ד שאמרנו הם ז' וז"ש י"ה שבעה. ועתה בזה הם ז' ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום. והשתא דקרא קאמר והיה שבעת ימים יורה שכל מלת והיה הם שבעת ימים ולז"א והיה שבעת ימים תחת אמו פי' אתעטרו שבעת ימים דכתיב לך ה' הגדולה וגומר אותם הז'ימים שהם תחת אמו שהם סוד ז' הכלולים בו"ה דהיינו הגדולה והגבורה והת"ת וגומר נתעטרו ויכללו בי"ה שהם ז' ימים נעלמים כמציאות הא"ס ויעשה והיה ומה שאמר לך ה' הגדולה והגבורה היינו לך ה' בינה א"כ נראה שימי הבינה הם ז' אלו ולז"א ועל דא שבעת ימים לתתא ליקרא דאימא עילאה אינם אלו ז' שבסוד י"ה אלא אלו הם ז' שהם למטה ממנה ליקרא דאימא עילאה והיינו נמי תחת אמו דקאמר הכא שהם סוד ו"ה אלא שיתעטר ביה כנזכר. והיינו ימים שהבינ' יולדת למטה שהם סוד ו"ה וז"ש עד עקרה ילדה שבעה ולכך הילד הנולד שבעת ימים יהיה תחת אמו כי הסוד הוא שהוא נולד בסוד שבעה שהם תחת אמו ועומדת שם ז' להתעטר כאותם השבעה שאינם תחת אמו. אלא למעלה בתוך אמו וז"ש עיקרא דכל ביתא ילדה ז' לתתא אלין שבעת יומין דחג ועשה החג ז' ימים כמשמען וז' להעטירן בשבעה הנעלמים ויתקשרו כולם יחד ויהיו י"ד יום וע"ד זה ממש הוא סוד שבעת יומין דחג והיה כנזכר והוא סוד הנולד היותו ז' ימים תחת אמי להתעטר עם הז' העליונים כנזכר והכל סוד א'. וענין הפסוק עקרה שהיא עיקרת הבית בינה ילדה ז' והעטירן בז' עליונים שהם ו"ה נקשר בי"ה כדמסיק אלן שהם ו"ה ז' ימים יש בחג סלקין לעילא אל הבינה ה' לעילא אל החכמה י' דהיינו סוד והיה ורבת בנים שהיא לילית הרשעה שבעה אינם שבעה אלא נכללים בשבעים פרי החג אומללה כי הם מתמעטין והולכין כנזכר. עפר תחתון ככבי השמים מסתלקין ועולין ולהפך ואם בין ככבים וגומר משם וגומר. באתר עילאה על כולא חכמה ובינה כאו' ה' אלדיכ"ם:

ושור או שה וגומר ת"ח תנ נן וגומר בגין דלית לך וגומר הענין כי כל יום ויום הוא בספירות ענף והויה מחודשת על כל בני עולם וכיון שיום זה נתחדש עליו בדין כפי הנראה מחלומו צריך להתענות בו ביום כדי לשוב בו מעונותיו. ותשובה זו יגרום תשובה עליונה שתשוב ויתחדש שפע ואור על היום ההיא ויתקן דינו שאם יתענה ביום אחר לא יתקן מפני שהרי זה כמי שגבור' משפיע דין עליו והוא מושך רחמים לת"ת שאין בזה מתקן דיני הגבורה אלא שצריך תיקון הדין ממש במקומו, מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. תב לבתר י' בלחודוי כך פי' בתקונין כי י' כליל בגויה י' אחרת והם ו"ד:

ת"ח והיה שבעת ימים וגומר ביאור הענין כי ו"ה הם ז' כי הוא"ו הם ו' קצוות כנודע וכן מספרה שית. והה"א היא אימא הרי הם ז' וזה ברור והנה י"ה ג"כ הם ז' כיצד היו"ד הרי י' כללא דכולא שהיא החכמ'. וה"א כוללת כל השאר כי הלא אות הה"א אית בה ג' קוים וקו העליון השוכב הוא אימא דרביעא על תרין קוין שהם מעומד. גם ידעת כי צורת ה"א הוא ד"ו שהן תרין בנין דו פרצופים ת"ת ומ' כנזכר בפ' ויחי דף רי"ט ע"א אר"ש הא תנינן תרין בנין אית ליה לקב"ה וגומר ע"ש הרי רמזנו כי בה"א הרומזת לאימא נרמזו בה היא וב' בנין והת"ת כולל ג' אחרים הם בה' הרי הם שתא והיו"ד הם ז'. והוקשה לו כיון שאנו מונין נצח והוד ויסוד למה לא נמנה ג"כ ב' האבות חסד וגבורה ותירץ דתרין אבהן כלילן בברא חד ולכן אינם נכנסין במספר כי נכללו בברא בוכרא וזה תמצא רמוז בסתרי אותיות שם יהו"ה בכתיבת יד פ' בראשית כי אות ו' היא ממש אות א' והענין כי אלף יש בה ו' באמצע וב' יודין שהם חסד ופחד מצדדיו אמנם בהיותו בצורת וא"ו אז יוכללו בו תרוייהו ונגנזים שם ולכן אות ו' מורה יחוד הת"ת עם ב' האבות האחרים מפני היותו מכריע ביניהם וכולל שניהם ולכן אינם במספר והרי אותיות י"ה כוללין ז' כנזכר וכבר ביארנו בזה פי' אחרים וזה עיקרו אמנם צ"ע כי כל אלו הם בעלמא דדכורא בין ז' די"ה בין ז' דו"ה וא"כ איך ז' וז' שהם דכורין ונוקבין מאימא עילאה ותתאה וצ"ע:

ושור או שה אותו ואת בנו וגומר לפי שהכתוב אמר אותו ואת בנו ולא אמר אותה ואת בנה כי מזה נר' שהזכר אסור לזה הביא המאמר המתרגם לה ולברה כי האם אסורה ולא האב והטעם כי אין אנו יכולין להכיר את האב רק את האם כי תמיד כרוך אחריה לינק ממנה ולא אחר אביו ולכן אנו לא ידעינן מאן הוא אבוי ולכן אין האיסור אלא באם ובנה. בגין דלית לך יום לתתא וגומר הענין כי בכל יום ויום יש מושל א' עליו כי לטעם זה צריך להתענות ביום עצמו שחלם החלום כי הנה השר ההוא גזר אותה הגזרה עליו ולכן בעוד יש יכולת אל השר ההוא מאת השי"ת לבטלה צריך לו להתענות שהוא ביום שליטתו. מהרח"ו נר"ו: