אור החמה על ספר הזהר ג:קפב

ארעא קדישא העליונה הרוחנית והיינו שקראה כורסייא ובעא אם הערלים החצוני' מקבלין תורה ת"ת היא ודאי יורדת לנוקבא דתהומא החצוני'. משקר בתורי קיימי משליט השקר שהיא הערלה בברית התורה ת"ת ובברית בשר שהיא מילה מ' פריעה יסוד דהיינו קיימא דצדיק וכ"י. להאי אתר וגומר דהיינו תורה שבכתב ת"ת ותורה שבע"פ מ' ונקשרים על ידי היסוד:

ר' אבא אמר משקר בתלת דוכתי כדמסיק תורה שבכתב ת"ח ונביאים נצח והוד וכתובים יסוד ומ' וראיה לזה כי התורה שבכתב עצמה היא יש בה תור' נביאים וכתובים לכך נצטוה בכולם ענין זה כתוב בהם והרמז למדתם בת"ת עצמו וזאת התור' אשר שם משה שמדתו אספקלריא המאיר'. וכל בניך למודי ה' שהם נצח והוד והשלילה חתום תור' וגומר ויקם עדות ושם לא פי' אלא סתם אבל המדות בעצמן אך צדיקים כדמסיק:

א"ר חייא כיון וגומר ארץ יראה מתחל' כשהלך לשעיר ולפארן ושקטה שבא לסיני: ת"ח בר נש דאתייליד לא אתמנא וגומר הענין שעם היות שבעת ההולד' הקב"ה גוזר על הטיפ' ההיא נשמה פלונית עכ"ז בעת מולדתו הוא כאין דלא אתמנא וגומר מפני שהוא אז בערלה והוא חיות דק וקליש קל להתעקר כנר הדק שהרוח הקול עוקרו נימול זוכ' לנפש שנכנס לקדש ויצא מהערלה קצת וכן הולך ועוש' ע"י חנוך מצות ותור' עד י"ג שזוכה לנשמ' ובהיותו בן עשרים שנשא והוליד זוכה לנשמה דאצילות אם אין שם מונע ע"י וע"י בניו שלמדים תור' ומצות.

מה דאית ליה לסופא שור בן יומו קרוי שור כשב בן יומו קרוי כשב וכן עז מה שיש בעת לידה אבל האדם נקרא ילד עלם נער אנוש איש אדם גבר ויש לשמות אלו זמנים מחולפים לפי קניית האדם שלימותו:

והיה שבעה ימים וגומר קשיא ליה כיון שבן יומו שלם כנזכר א"כ מה צורך והיה שבעת ימים. ותירץ שאינו אלא להתיישב הכח בו בעצם ע"י שבת שכל מעשה בראשית מתחדש במנוח'. ולא עוד אלא דאתייבש וגומר דהיינו שיצא מכלל נפל.

ובר נש בקיומא דשבת וגומר קשיא ליה אם בהבהמה שאין לה שמירת שבת שבה פועלת בה אדם לכ"ש א"כ למה אמר דאדם לא אתמנא עליה רוחא קדישא עד דאתגזר וגומר ותירץ שגם באדם פועל בו ענית שבת לגבי הכח הטבעי וחומר אמנם לגבי נפש בתר דאתגזר וגו' כד דמיך חיי הכוונ' רוח חיוני מלמעל' שעיקר החיות מהרוח הקדוש השורה עליו. מאי בדמיך לשון רבים חד דגזירו וגו' הענין כי כריתת הקליפות הם מצד המ' ולכך מילה מצדה דהיינו כריתת הערלה אמנם פריע' גילוי יו"ד אח"כ הוא היסוד:

רש"א סוד ה' ליראיו וגומר הכוונ' כי מלת יסוד פי' יוי"ד בצדיק סו"ד במ' ומלת יסוד הוא מילה ופריע' כנזכר לעיל ותקרא המ' סוד שהיא משמרת ומכנסת ומקבצת כל רזי הת"ת שהם נשמות של ישראל וז"ש סוד ה' ליראיו דא כ"י ואמר הכתוב סוד ה' ליראיו הכוונה שהיא נתנת אל יראי השם מצד מעשיהם הטובים שהם מ"ן וע"י השכינה מתייחדת למעלה. ובריתו וגומר דא צדיק יסוד פי' המ' סוד והוא מתקיים ולחזוק ולקיום ע"י הצדיק וז"ש דא צדיק יסוד עולם הנקרא בריתו כי מלת ברית הוא חוזק וקיום הדבר כנודע ומלת להודיעם מל' והאדם ידע והכוונה שאחר שהשכינה עם הצדיקים התחתונים כנז' לזה צדיק עליון רודף אחר כולם להודיעם ולהתחבר אליהם וז"ש בקשורא חדא יסוד והמ' וצדיקים והטעם שהצדיקי' הם סבה שיהיו צדיק וצדק נקשרים ומיוחדים כנודע. מהרמ"ק זלה"ה:

גליון. ארץ רעשה ודאי בגין דאורייתא וגומר וא"ת והיכן נזכר הברית. וי"ל דבפרוע פרעות נזכר כדפירשו חז"ל ודבורה היתה דורשת ליש' על הפריעה ואמרה לא דבר רק הוא שהרי ה' בצאתך משעיר וגומר ארץ רעשה וגו'. וזה סיני שניתן לישראל התורה עליו על הפריעה הנזכר עכ"ל: