אור החמה על ספר הזהר ג:קפא

כ"ש וכ"ש התם מסדרין והכא מקרבין והתם בר נש והכא קמאי תרי כ"ש איכא. לכלבי אתמסד הוא כח החצוני הנק' כלבן פניו פני כלב הפוך הארי כנז' פ' בראשי'.

א"ר יוסי וגומר הענין שהמום מורה פגם בנשמה והטעם שבהיות האדם פוגם באברים העליונים יוכרח שיפגום בגופו באבר ההוא עצמו שכן דרך הנשמה להראו' פעולותיה בגוף כנז' פ' יתרו בפ' ואתה תחזה. והוא בתחיית המתים ישתלמו כל הנשמות ויטהרו בכור האש וכולם אז טהורו' בלי מום ולכך ישתלמו שלמים בכולא וכמו שנשמו' יהיו מתוקנו' גם הגופים שהם לבושים יהיו בלי מום וז"ש ויתיצבו כמו לבוש שהוא מכוון אל הגוף בשלימות כמו שהגוף הנאה והשלם לא יתלבש בלבוש חסר בית יד וכיוצא וז"ש כאלין מאני לבושא דבר נש וגומר ואו' בגין דיהין תקונא דעלמא יר' משכן וכסא לבורא ובהם תתלבש השכינה בעולם הזה התחתון והיינו נמי ויתיצבו כמו לבוש ולכך צריך שיהיו שלמים:

ר' יוסי פתח צדקתך כהררי אל וגומר האי קרא אית לאסתכלא ביה. א' שצדק לתתא מן משפט והכתוב ייחסו למעלה וגו' ועוד היל"ל כתהומות כמו שאמר כהררי. עוד צדקתך חד משפטיך רבים ועוד השוה אדם לבהמ' ומה עניינם לצדקתך ומשפטך. ולתרץ כל זה אמר אבל ת"ח צדק כתרא קדישא פי' כתר אחרן לעשרה כתרין היא מ' ואעפ"י שהיא צדק מדת הדין משתמשת בדיניה עם החצונים לייסר בני אדם כאו' והוכחתיו בשבט אנשים וגומר עכ"ז היא קדישא עם היות שהיא פועלת על ידם:

בגין דאיהי סלקא למעלה להתמתק דיניה בסוד אפרסמון ובני אדם במעשיהם מעכבין בה מפני רוע מעלליהם ואיהי סלקא לאתקשרא לעילא צריך לדון העולם ולייסרם ולהוכיחם כדי שישפיע דיניה למטה וישובו בני אדם ותתייחד למעלה ברחמי האפרסמון ושם תתמתק ותתבסם וז"ש קדישין עילאין שאין משיגי' שם הקליפות.

משפט דאיהו רחמי לשון רבים כי הרחמים לעולם לשון רבים ודין לשון יחיד כדפי' בפ' נח על פסוק ה' למבול בלחודוי ולכך נקט קרא צדקתך דאיהו דינא בלשון יחיד ומשפטיך דאיהו רחמי לשון רבים ואו' כהררי אל יר' בעלייתה להררי אל שהם טורי דאפרסמונא שהם רבים שנמשך מעלייתה למעלה דין כנזכר. משפטיך רחמי נמשכים אל המ' למטה שהיא תהום רבה יחיד'. אדם ובהמה תושיע היינו שני מיני בני אדם הפורשים מהבלי העול' והיינו בהמה והדבקים בחומר והם אדם כדפי' מאן דאיהו אדם ושוי וגימר ומצד צדקתך היא דין בלי רחמים ודן לכולם וממקודשי תחילו ומשפט מרחם על כולם אדם בשביל בהמה כנזכר. בגין דיעבר להשלימם בסוד השבת שהוא שלמות מעשה בראשית שישלוט בהם משפט ואפרסמון ואם היו של חול לבד היו דין ולא היה אדם במילתו ובהמה בקרבנו משלים הכוונ' לכך תושיע ה' דהיינו משפט במה שצוה ז' ימים יהיה וגומר וכן וביום השמיני ימול ולכך יתעוררו שם הרחמים מהשבת כנזכר:

ר' חייא פתח ה' בצאתך. דקב"ה אתרעי בהו בבחינ' המ' שהם ממוחא דלגאו משא"כ אפי' חסידים שבאומו' שהם קליפין דלבר. ואינון מתדבקין ביה בבחינת היסוד שהוא דבוק וייחוד ת"ת ומ'. ואיקרון קדישין מצד הבינה עם ה' מצד הת"ת. דאקרי קדש שהיא בחכמה כאו' קדש ישראל לה' ראשית דהיינו חכמה. מתמניא יומין וגומר ממלכות עד הבינ' שמונה ושם מתגלת יו"ד שבחכמה דהיינו יו"ד שבברית. ואינון דיליה כמו שהקדושה היא ראויה להגלות גם הם מגלים אותה וז"ש ואינון דילי' רשימין. לא מתדבקן ביה לא הונח שיהיו נמולין שאין הגר נכנס בדבקות יש' כדפי' בזוהר בראשית. כ"ש שאינן מקיימין תור' ולא ברית וז"ש ולא אזלין וגומר. רשימא וגו' הענין לא שברא הקב"ה אומות לקליפות אלא הם ירדו והרחיקו עצמן מהקדוש' עד דאינון מתדבקן וגו'. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ובגין דאיהי סלקא וגומר ואתה ה' אל תרחק שכשעולה להזדווג מנחת כל העולם בדין כצדיק כרשע או ע"ד ואנכי הסתר אסתיר שעול' להסתיר פניה ואז העולם בצער. ולהפך כשיורד ת"ת שנק' משפט עביד רחמי אדם ובהמ' וגומר והמן יוכיח עיין פ' יתרו כ"ח ויחי רנ"ט ועי' בילקוט סוף פ' תשא וגומר. אדם ובהמה דין אדם וגומר פי' אחד הוא היינו בעבור קרבן אדם שהוא הברית לח' וקרבנא דבהמה אחר ח' ימים תושיע ה' לעולם עיין פרשת אמור תרמ"ג בילקוט. עכ"ל: