אור החמה על ספר הזהר ג:קפ

כהנא דישתכח קדישא אפי' בדברים שבינו לבינה שימצא קדוש כד אתי כהנא לשמשא במקדש בגין דקב"ה שהוא קדוש ישתמש ע"י דקדישא שהוא הכהן המקודש אפי' בענייני אשתו כדפי' וכיוצא בזה כהנא ישתמש בנטילת ידים וכיוצא ע"י דדכייא שהם הלויים כאומרו וקדשת את הלוים וטהרת אותם וז"ש דאתקדש בדכיותיה. כהנא אחרא ישתמש וגו' דהיינו ענין זה אפי' לכהן הדיוט וכמה פרישן ישראל כי במצות לא תעשה יש פורשים מהם מעצמם אמנם הקדושה אינם יכולין להתקדש ובה נפרדים ישראל מהאומו' תו פתח ואמר לה' וגומר יר' כשלה' הישועה דהיינו שיהיה הוא עצמו נושע והיינו גאולת השכינ' עצמ' אז על עמך ברכתך סלה שאין עתה ברכות ואם יש הוא לפרקים אז ברכתך סלה על עמך. ושב ה' הוא עצמו דהיינו השכינ' שהיא בגלות וקב"ה עמה:

ר' יצחק אמר בגין דאיהו פגים וגומר הענין כי הפגם באדם מורה קלקול שקלקלה הנפש מזמן קדמון ונתגלגלה והכרת פניו ענתה בו ונולד ומומו עמו ואם נולד בו מחדש ואינו מקטנותו והוא בפרט בפניו יורה על עון חדש בגוף זה כדמוכח בפ' אחרי מות:

פתח ואמר לתורה ולתעודה וגומר תורה שבע"פ לא שריא וגו' דהא על תורה שבכתב אתבני וגומר פי' תורה שבע"פ אעפ"י שמשכנה אפי' על החצונים כאומ' ומלכותו בכל משלה ועכ"ז לא שריא באתר פגים והכרח לזה דהא על תור' שבכתב אתבני פי' עם היות שבערך מקום רדתה היא למטה ראש לשועלים לא נכחיש היות מקומה האמתי למעלה ובנינה ותקונ' ממה שלמעל' מת"ת דהיינו מבינה דכתיב ויבן ה' אלי"ם בינה את הצלע מ' ויביאה אל האדם ת"ת כדפי' בתקונים ועל ענין זה רמז הכתוב באו' צור תעודה חתום תורה בלמודי כי תעודה היא תור' שבע"פ ומלת צור הוא בגין דתמן אתצר צרורא דחיי פי' צרור החיים שהיא בינה היא צרורה עמה ע"י הבריח התיכון ת"ת מבריח מן הקצה אל הקצה ובתעודה אתקשר קשרא דחיין דלעילא כי המ' חיים החכמה קשורים בה כי יו"ד בראש ויו"ד בסוף למהוי כולא חד ממטה למעלה וממעלה למטה ומתמן אתפרשן וגומר פי' ואף אם למטה ממנה המלאכים והחצונים וזה מורה היות משכנה בתחתונים לאו הכי אלא צור תעודה למעלה כנזכר ומה שלמטה ממנה הוא תחלת עולם הנפרדים כדכתיב ומשם יפרד ועדיין בקדושים בלי מום ולמטה מהם ומתמן אתפרשן אורחין לעלמין כולהו כדפי' בהיכלות בפ' פקודי שמההיכלות משתלשלין דרגין על דרגין עד שמגיע לחצונים. חתימה דאורייתא פי' אין הכוונ' במלת חתום צווי אלא שם חתום תורה הוא בלמודי דהיינו נצח והוד. ולא שריא קדושה בכולא פי' כתר עליון לא שריא על ז"א ונוקבי אלא בשלימו דהיינו כד מתחברן דא בדא נק' אדם שלים:

כגוונא דא קורבנא דביה מומא עם היות דלא שייך ביה פגם בנפש סוף סוף הוא פגום משלימות הצורה הראוייה להיות בו וכיון שהוא פגום לא לרצון יהיה לכם יר' לא ישרה בכם הרצון העליון השלם ע"י וכבר היה אפשר לפרשו על סוד אותם המתגלגלים בבהמה והיינו או' לא לרצון יהיה לכם ממש שאתם סבה לזה שהוא פגום. בגין דמאיך תירוצא הוא. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. בר נש אחרא ישתמש וגומר פי' רמז כי כמו שהכהן להיותו קדוש צריך שיתקדש ע"י קדוש אחרא כן ישראל שנק' קדושים תהיו גם הם צריכין להתקדש ע"י הקדוש והוא סוד והזה הטהור על הטמא הנזכר פ' וישב על ענין נטילת ידים שחרית דלא יטול אלא מן ידא דבר נש דאתדכי ואתקדש בקדמיתא וזה בגין דישתכחון כלא בקדושה עילאה לשמשא לקב"ה ר"ל כי גם ישראל נק' קדושים כמו הכהני' והלויים כנ"ל בראש הפרשה דף פ"ח ע"א ולכן גם הם צריכין להתקדש כנזכר. תו פתח וגומר לה' הישועה פי' כשתהיה ברכתך סלה על עמך לבלתי היות גלות וצרה אחריה אז אותה התשועה לה' היא כביכול. ע"ד ושב ה' כביכול הוא עצמו עם שבותך כי בעת שבותך גם הוא ישוב אתך. איש מזרעך וגומר נודע כי סוד בעל מום הוא בסוד סטרא אחרא כי מחמת שנפשו של אדם פגומה מחמת עון אז שורה עליו הטומאה ועושה אותו בעל מום וזהו הכרת הפרצוף כנזכר פ' יתרו ובתיקון ע' ע"ש: