אור החמה על ספר הזהר ג:קעט

דלא תפוק וגומר דייק בבתוליה והם מיני בתולים שאפי' עיני הבחורים לא שלטו בה כדי שלא ישלוט בבתוליה העליונ' עין איש זר וז"ש דלא תפוק דחלי חטאה לא מצד עונש החטא אלא מצד המצוה עליו דהיינו יראי השם. מאנשי ביתא דמלכא דהיינו השכינה שהיא יראת ה' לאתקנא ביתא למלכא להתקשט אל הייחוד לבקר. אשתתף בהדה שהוא מקשט השכינה בחברתה מאינון תיקוני ביתא הוא השפע הנמשך בסבת ייחודו. טרף ממש פי' כי מטעם היותו מאתר רחיקא עילאה דהיינו חכמה שהיא הנק' מרחוק ודאי. ונק' טרף כמי שטורף ענין שצריך גבורה לקחתו והוא בידו טרוף וכן הוא השפע הזה טרוף חוץ למקומו. ולא עוד אלא דצדיק וגומר פי' נוסף על היותו זוכה לחלק הטרף הנזכר עוד זוכה שיורש המ' והוא משתוה אל היסוד ששניה' צדיקי' צדיק עליון וצדיק תחתון התחתון בסוד מיין נוקבי העליון בסוד מיין דכורי נמצאת המ' בין תרי צדיקי. וכל א' מהם נוטל ממנ' ונותן לה צדיק עליון נוטל ממנה מיין נוקבי ונותן לה מיין דכורי צדיק תחתון נוטל ממנה מיין דכורי שקבלה מלמעלה ונותן לה מ"ן כדי לקבל:

וע"ד יבעי ב"נ וגומר הענין כי המוציא זרע לבטלה משפיע אל החצונים הנק' בטלה והמזריע באשתו אפי' מניקה ומעוברת אינו זרע לבטלה מפני שהיא מצות עונה וכ"ש עונת ת"ח והטעם שע"י הפעולה ההיא בהיותה בקדושה מתייחדים איש ואשתו עליונים וסבה לזה כי ענין הנשמות תלוי במעשה הגוף אם טוב ואם רע בהיות האיש מתייחד עם אשתו אין ספק שגם הנשמות שלהם יתייחדו ובהיות נשמתם מתייחדי' בהכרח יפעלו מה בשורשם העליון ת"ת ומ' וא"כ גם איש ואשה זו בלתי ראויים להוליד בגשם יולידו בנשמה וזהו סוד ואת הנפש אשר עשו בחרן לסבה זו אינו זרע לבטלה משפיע לחצונים ח"ו אלא להוליד ברוחני אמנם ענין זה לא ימצא אם לא שתהיה האשה הזו הגונה אליו ויהיו שניהם הגונים וזווגם עולה יפה רומזים במקום גבוה וז"ש דמאן דאפיק זרעא במנא דלא כשרא ולכך הקדים הנה ר"ש ענין המוציא זרע לבטלה וענין המוציאו במעוברת וגומר בעמיו שפוגם כ"י והוא פוגם הנוגע לכל ישראל וחלול כבודם והיינו בתולה מעמיו רומזת לכ"י. מהו מקדשו קדשתיו מבעי ליה. מקדש ליה בכל יומא פי' סוד השכינה העליונה המתגלה אליו ושורה עליו בתוספת קדושתה בכל יום כענין המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ותוספת זה אינו אלא על ידי השם עצמו וז"ש אנא הוא ההוא וגו'. ובגין כך לא יפגום שאין אני שורה במקום פגום ואם יפגום ימנע ממנו קדושתי. ד"א אני ה' מקדשו דאנא וגומר ירצה הטעם שאני מצוה אותו מצוה זו מפני זה שאני עומד עתה ומקדשו לשמושי ועם היות שאין ענין זה בשירות הכהונה עכ"ז בעינא לקדשא ליה וישתכח קדישא בכולא וכל מיני צדדיה הכהונה הקדושה. דקדישא שהוא הקב"ה ישתמש על ידי דקדישא שהוא הכהן. הרמ"ק זלה"ה.

והרח"ו נר"ו כתב. אוף הכא כהנא וגומר פה גילה דעתו במה שתהיה הכא האי פסוקא וכי יוציא שם רע על בתולת ישראל משום כי כמו דהתם הפוגם בתולת ישראל למטה פוגם ג"כ בבתולת ישראל למעלה כביכול כנזכר כן ג"כ הכא במצות והוא אשה בבתוליה יקח הוא כדי שיהיה דוגמת כהן עליון כי אינו טועם אלא טעם בתולה כנודע כי עם היותה בגלות עכ"ז ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן כנזכר בפ' תצא ד"פ פנחס דף רנ"ח ריש ע"ב. עוד ביאר פי' בבתוליה דלא תפוק מבבא דחצרא וגומר וכמו שנודע בסוד אשתך כגפן פוריה וגומר כמו שאמר פ' נשא דף רכ"א ע"ב ע"ש וסוד הענין שתהיה ברשות יחידו של עולם ולא תצא רשות הרבים מקום אלדי"ם אחרים. ר' שמעון הוה אזיל באורחא וגומר ביאר פי' טרף מה עניינו ומהיכן נטרף ונחטף וביאר כי סוד הענין יובן ממה שאמר ותקם ותתן טרף לביתה וביאורו כי כל העוסק בתורה מפלגות ליליא אקרי מאינשי ביתא דמטרוניתא כי הוא שושבינ' דילה בההוא זמנא. וכדין כד אתי צפרא והיא אזלת לגבי עילא למטרף טרפה מרחיק כי זהו סוד הטרף משום דהיא אזלא עד לעילא ונקיט יתי' וטרף ליה וכמו שאמר ממרחק תביא לחמה שהוא סוד החכמה והבינה הנק' מרחוק ה' נראה לי וכמ"ש טרף נתן ליראיו מאותו טרף העליון שהיא טורפת ממרחק וביאור הענין נתבאר פ' פנחס דף רמ"ט. ואין זוכה לזה כי אם העוסק בתורה בחצות לילה כי זהו או' יזכור לעולם בריתו פי' מי הוא זה הנק' מכלל יראיו אשר לו נותנת הטרף וביאר ואמר כי הוא אותו איש אשר יזכור לעולם בריתו פי' כי העוסק בתור'בליל' מזכיר בריתו כי הוא סוד הזכר תור' עליונ' המשתפ' עם המ' הנק' ליל'. גם מחבר בזה היסוד הנז' ברית וזכור:

ולא יחלל זרעו וגומר ידעת כי המוציא זרע לבטלה מונע פריה ורביה הקדוש' מלאפשא ולאסגאה סטרא דקדושה ומסגי חילא דטומאה השורה שם כנודע ובג"כ אקרי רע כי הוא סוד שמא"ל הנק' רע. וע"ד יבעי בר נש רחמין דלא יזדמן ליה מאנא דלא כשרה כגון מאיסורי לאוין וכיוצא אז ודאי מחלל זרעו נק' המוציא ש"ז לבטלה והק' או' בעמיו בהם היל"ל ר"ל עמהם עם אלו הנזכר אלמנה וגרושה דסמיכי להאי קרא וביאר כי ר"ל לא יחלל זרעו בעבור עמיו ומשפחתו שלא יפגמו על ידו ויקראו משפחה פגומה רק כשרים עמיו כיוצא בו צדיקים מיוחסים וז"א כי אם בתולה מעמיו כיוצא בו יקח ולא את הנזכר הפסולין והטעם כי אני ה' מקדשו וכוונתו ית' לקדשו ואיך הוא יטמא עצמו ויוסר ממנו הקדושה שאני ה' מקדשו: ד"א אני ה' מקדשו. נ"ל ט"ס וצ"ל ובגין דא אני ה' מקדשו והוא סמוך ומקושר אל הנזכר והוא פשוט וביאר כי בכלל כי אני ה' מקדשו יש בו סוד נטילת ידים מן הלוי בעת עבודתו כי הלוי נקרא קדוש כאו' וקדשת את הלוים ולכן. ישתמש כהנא ע"י דלוי המקודש. מהרח"ו נר"ו: