אור החמה על ספר הזהר ג:קעח

כללא דכל שבעה הבינה ממנה יצאו ולכך ואקרי שבע ואליה ישובו ולכך אקרי תשובה וכן היא אימא רביעא עליהם והיינו תשיב ה' עליהם. שבע אנפי הם ז' ספי' פעמים פנים של רחמים פעמים פנים של זעם הכל לפי מה שנשפע עליהם מלמעלה מהבינה ולזה כיון שהוא ביום שבת שהיא בינה שב בתשובה ויתיב בתעניתא קורע גזר דינו של ע' שנין שהם ז' ספי' כלולות מעשר אפילו כל השבעים עליו לדין יש בו כח להפכם ע"י שהוא מתדבק בשבת שהיא בינה כלל השבע ושבעים והיא משפעת עליהם רחמי' ומבטל גזרתם ומהפכם לרחמים:

אקרח מיני' כל ההוא קדושה דהיינו שלא יסתלק הבינה לבד אלא גם שבע הספי' יסתלקו ממנו ויר' ולא יקרחה כדי שלא יקרח הה"א כל שבעה מעליהם כ"ש ההוא ונומר לפי דבריו גם כהן הדיוט קרחתו בבינה מפני שבעת ימי המלואים כנזכר של כהן אחוז בשבעה וכ"ג בבינ' כנודע.

ור' אבא קאמר שפסוק לא יקרחה אינו מתיישב לפי דבריו בכהן הדיוט דלאו בה"א עילאה קאים לזה פי' כאן בה"א תתאה לכהן הדיוט בה"א תתא' שהוא שושבינא דמטרוניתא והב' ה"א עילאה שהוא כ"ג בבינה ומן המקדש לא יצא שאין הבינה מתפשט לחוץ אלא ברתא. ולפי דבריו כהן גדול מתעטר בה"א עילאה וכהן הדיוט הוא מתעטר בה' תתאה וכל א' נקרח כפי בחינתו וקאמר לא יקרחה סתם כל א' בה"א שלו כדפי':

ת"ח לך ה' הצדק' כד"א וגומר ירצה כמו שפי' לך ה' בבינ' הגדול' וגומר ז' מדות כן לך ה' בינה הצדקה ז' מדות הכלולות בה ופי' מאן צדקה הת"ת ונק' צדק' אתר דכל אנפין ונהירין אחידן ביה בענין שהוא עושה צדקה עם הכל בכל מיני אור שהוא פעל כל האוצרות והיינו הת"ת הכולל כל הקצוות והם הדין והיינו אנפין ומצדם אחוזות הגבורה ונהירין הוא רחמים והיינו אחידן ביה והוא אחר שהקשר כפלים וביה אשתכחו שאינם חוץ ממנו הוא והם דבר א' שמציאות' כלולים בו וצדק' אמת הכרח היותו בת"ת כיון שפעמים מלת צדק' משמש על קושט ואמת כגון צדקה ממני צדקת וכיוצא ואפשר אנפין ונהירין לרמוז אל מציאותם למטה פנים ולמעלה בבינה נהירין ולפי זה אמת קשוט בת"ת ונהורא דכולא בבינה ונהירו דאנפין היינו שורשי הספי' שבה בסוד הדעת שהם מאירי' בספי' למטה הנק' אנפין כנזכר והיינו חידו בכולא מצד הבינה בשפירו דאנפין מצד הת"ת בנהירו מצד שרשיו למעלה בחידו בינ' עצמ' והיינו מלת צדק' כולל הכל:

ר"ש פתח והנה הוא וגומר בתולת ישראל מ' כי היא נמשלת באיילת כדפי' רז"ל שהיא דין ורחמי' צרים ומועטים ומצד דינה דוחה הייחוד ועכ"ז יש' כובש רחמי' ופותח רחמי' והיינו סוד בתולת ישראל ואל זה רמז באו' שאל אביך וגומר ולזה הכהן הנגדיי צריך שיקח אשה דוקא בתולה לרמוז למלכות. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. מאן שבעת ימים וגומר פי' דהל"ל שבע' אך אומרו שבעת יורה על קבוץ השבעה ביחד והוא סוד הבינ' הכוללת כל הז' תחתונות יחד ע"ד ויבנהו שבע שנים אמנם מ' נק' בת שבע והוא פשוט הטעם גם אלו השבע ספי' תחתונות נקר' שבעים שנה של גזר דין כי הם הדיינים והם ז' אנפי מלכא. כגוונא דא כהנא וגומר פי' כי הכהן הוא במדת החסד והוא ראש אל כל הז' תחתונות ולכן אי פגים רישיה פגים בשבעת ימים שתחתיה ושעליה ולכן ה"א ראשונה הנס' שבעת ימים הו ר' מעליו ולז"א יקרח' בה"א שהיא ה"א ראשונ' ובזה אפילו הכהנים הדיוטים צריכין ליזהר ומכ"ש הכהן הגדול כי הוא ממש בחסד דה"א הנז' שריא על רישי'. אמנם ר' אבא ביאר כי אינם שוים כי ההדיוטי' הם למטה ממלכות במיכא"ל כ"ג וכך ה"א דלא יקרח' הוי לדידהו ה"א תתאה דשריא על רישייהו אבל כהן גדול דאיהו שושבינא דמטרוניתא הנרמז בחסד עליון דא שריא עליה ה"א עילאה בינה ואי מקרח עביד פגימו בההיא ה"א עילאה דלא שריא עליה והביא ראיה מאו' אשר יוצק על ראשו שמן כי הוא נמשך מהבינה ויורד על הראש חסד קדמאה כ"ג כנזכר לעיל. גם דייק או' ומלא את ידו בסוד היותו יד ימין ומ"ש ימלא את כלל ב' ידים ימין ושמאל ולזה ומן המקדש לא יצא כי הוא סוד מקדש העליון:

ר' אבא וגומר אורייתא נודע שהוא ת"ת תורה שבכתב ואמר כי אורייתא ושמיה כולא חד והוא סוד שם יהו"ד האוחז בכל הספי' וכולל אותן וכן התורה הוא כולל כל הו' קצוות כנודע בסוד ה' חומשים ובסוד שית ספרין עם זה ספר וגומר והנה פי' לך ה' הצדקה כמו לך הגדולה וגומר אשר פירשו אותו בתיקונין דף קכ"ו ע"א ופ' בא דף מ"ג ע"ב כי שם יהו"ה הוא המתפשט בכל הספי' וזהו לך ה' הגדולה וגומר כי כולם הן שלו והוא נשמתם וכן פי' לך ה' הצדקה כלו' כי הצדקה שהיא הת"ת הוא מלבוש לשם יהו"ה כנודע. וגם נודע היות צדקה בת"ת הנק' תורה ושם יהו"ה ג"כ הוא בת"ת וזה אמר כי אורייתא ושמיה כולא חד וידעת היות הת"ת קשר כל הי"ס ואין כאן מקום להאריך בזה וגם הוא נק' פני המלך כמ"ש אם אין פניך הולכים וגומר וז"א מאן צדקה אתר דכל אנפין והוא אחיד בכולהו וגומר ולנו בושת הפנים הוא סוד הקליפות דכל אנפין דידהו חשכאן ואתקטרנא בהו מחמת חטאינו ועונותינו הנה נתבאר מזה כי החוטא דבק בבושת הפנים אנפין חשכאן אמנם הכהן צריך תמיד להארת הפנים כי זהו כוונתו בהדלקת הנרות ערב ובקר ולכן כיון שצריך הכהן לאחזאה שלים ולא פגים וחשוך לזה צריך בכל דבריו דלא יחזי פגימו ובזה יובן קשר פסוק לך ה' הצדקה הכא: והוא אשה בבתוליה הקשיא פשוטה איך ייחס בתוליה אל עדת ישראל כי היותה בתולה או לאו היא תועלת אביה או בעלה אמנם נלע"ד בודאי כי כאן חסר התירוץ וט"ס יש בכאן. ועכ"ז אפשר ליישב כי פירושו שאל אביך ויגדך וגומר כנ"ל כי כמו שהתם כתיב שאל אביך ואין הכוונה על אביו ממש כי אפשר שאביו ידע פחות ממנו ואיך ישאל את אביו אם לא נמצא אז בעת הנחל עליון גוים וגו' אמנם מיירי בעת השי"ת כי הוא אבינו שבשמים וכמו שביארנו זה לקמן בפרשת האזינו דף רצ"ח ע"ב וכן ביאר או' ויגדך ר"ל ישפיע עליך השי"ת המשך החכמה כי זהו פי' הגדה בכל מקום. וכן בכאן או' בתולת ישראל אין הכוונה על יש' שלמטה רק על הת"ת הנק' יש' סבא וביאורו כי הפוגם למטה ומוציא שם רע כביכול פוגם ומוציא ש"ר במ' הנק' בתולת ישראל סבא לפי דכל נשי במ' תליין כמ"ש פ' נשא דף קכ"ד ע"א. והנה אפשר לפרש זה באופן אחר קרוב מעט אל האמור והוא כי אין לך לקרא הדברים כפשטן דא"כ תקשה למה קראן בתולת ישראל אמנם התורה מדברת בלשון נסתר בלשון חכמה וצריך לקרותה כפי הנסתר שבה וכמו שדרשו לקמן בהאזינו דף רצ"ח ע"ב שאל אביך ויגדך וימשיך לך רזא דחכמתא וגומר כי לא תובן התורה כפשוטו רק ברזא דחכמתא כי בתולת ישראל דהכא לאו כפשוט' אלא איירי על מ' וכמו שביארנו וז"ש הה"ד שאל אביך ויגדך וגו'. עכ"ל:

גליון. בתולת ישראל עיין פ' תצא רע"ו ורס"ו: