אור החמה על ספר הזהר ג:קעו

יהיב חלשותא שאחר שהאדם עשוי בצלם אלי"ם והוא מת מורה פגם בצורה עליונה ועוד טעם ב' שמעכב גאולתו בגלגוליו ומאליהו תנדע וגומר שיש אל הנשמה גוף שני שבו היא מתלבשת בעלותה שם ואין להקשות והרי אליהו שלא נקבר גופו ועכ"ז לא מנעוהו מגוף שני בין המלאכים דשאני אליהו שלא מת וצריך להשתמש בשניה' למטה ולמעלה ורוח מסאבא וגומר טעם למה מזדמנת שם רוח טומאה והענין פי' באדרא כי החצונית אין לה צורת גוף והיא רודפת להיות נכללת בצורה זו ולכך בהיות הגוף ריקן היא אזלא בתר גופא דאיהו צלם עליון. ואסתאב יתיר פי' יותר מביום מפני עוצם קליפות בלילה. וע"ד אזהר פי' במה שפי' שהוא רוח טמא מהקליפה ראוי אל הכהן שלא ליטמא שהוא קדוש ואם מושך עליו רוח מסאבא מחלל קדושה עליונה:

ר' יצחק אמר וגומר פליג אר' יוסי דלעיל דאמר אמור ואמרת ואל הלוים תדבר והשוה המדות ולא חלק בין תדבר לאמור אמנם ר' יצחק אמר כי מלת אמור בלחישו שאמירה היא בנחת ודיבור בקושי מצד הדין והכהנים היה עניינם בלחישו בסוד הכוונה דהיינו מצד הימין מצד החכמה מקום השמן בלחישו. והלויים שהם מצד הגבורה בקושי ובקול במלאכתם שהיה בשיר וניגון והם בסוד השמאל והיין שהוא בעל קול וגורם קולות. וטעם הכפל אמור ואמרת היינו זמנא חד ותרי וגומר מפני שהם קדושים ביותר וצריכים אזהרה הרבה א' הזהירות על קדושתם שיהיו זהירים בה בהיות מגמת פניה' שהם קדושים. והב' בגין דלא יסתאבון דהיינו שלא יטמאו עצמן דמאן דמשמש וגומר יר' לתת טעם למה לא נזהרו ג"כ ישראל על הטומאה ותירץ דמאן דמשמש באתר קדישא דהיינו הכהן דישתכח קדישא בכלא אפי' מטומאה בעלמא שאין בהם חילול נפש כגון העריות וכיוצא. מסאב הוא וגומר פי' הוא מעצמו טמא מפני שהוא חומר בלא צורה ונוסף עליו דשארי עלי' וגומר בגין דיתרק יר' כי שם משכן הקדושה ונתרוקן והם רודפים אחר המקומות שבו היה משכן הקדושה ונתרוקנה לראות אם ידמו אל הקדש ושמא ע"י כך יתדבקו כנזכר כי נזר אלהיו. על ראשו היינו סוד שהם מוכתרים בסוד הג' ראשונו' והיינו על ראשו שמן משחת אלהיו היינו שפע החכמה בבינה כדמסיק. והוא כגוונא דלעילא וגומר היינו ממש סוד החסד ודבקותו בספירות למעלה כן הוא הכהן הגשמי שואב רוחניותם למטה. דא משח רבות קודשא עילא' היינו שפע ואור המאיר מכתר אל החכמה אל הספי' והוא נק' שמן שהוא בחשאי כנזכר לעיל ונק' רבות מצד החכמה רב בחכמה קודשא מצד קדש החכמה עילאה מצד הכתר. דנגיד ונפיק היינו שמהבינה מהמקומות הנעלמים נמשך אל הספי' וז"ש עמיקא מכולא דהיינו דבקותו למעלה וז"א דא נגיד ונפיק מרישא דכל רישין שהיא הבחינה המתדבקת במאציל ודקדק זה מאו' כשמן הטוב היינו המובחר דהיינו מהכתר המיוחד בסבתו. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. דנפקא וגומר זה נתבאר בפ' מצורע דף נ"ג ע"א כי השכינה מתראה לאדם כדי שאז נשמתו בראותה השכינה חפצה לצאת ואח"כ אם יזכה איהי אתדבקת בשכינתא ואי לאו אתמשכת לגיהנם ואמר ב' טעמים ללא תלין וגומר א' הוא על גופא דהאי עלמא דאולי יתי ההוא יומא בגלגולא זמנא אחרא או פי' אחר כי אם אינו עתיד לחזור לבא הנה מעכבתו מלהתלבש בגופא אחרא דתמן מתלבשין צדיקייא בג"ע כנז' פ' ויקהל דף ר"י ע"א ותרומה ק"ן ע"א. והנה נחזור לענין כי הנה אחר מיתת האדם כמה טומאות שריין על ההוא מיתא ולכן ראוי לכהן להתרחק מהם שלא ישרו עליו ויטמאוהו ח"ו כי גורם ח"ו חולשא למעלה כנודע כי כפי מעשי העה"ז כן נעשה למעלה וז"א וע"ד אזהר לכהני לנפש לא יטמא וגומר ואו' בגין דרוח מסאבא אשתכח בליליא ואשתטח וגומר זה נתבאר פ' תרומה קמ"א ע"א כי אין רשות לטומאה ליכנס בא"י אלא כד אשתכח חד מיתא בה בליליא על ארעא דלא אתקבר:

אמור וגומר נודע כי שמן הוא שפע היורד מחכמה לחסד בחשאי ושפע יורד מבינה לגבורה נקר' יין בסוד הדין המרים קול. ולזה נאמר אמור בחשאי ולא אמר דבר שהיא לשון קושי בהרמת קול כי אמור בחשאי שם הוא השמן דנגיד מאבא כנזכר פרשת שמיני דף ל"ט ע"א ע"ש. ואו' אמירה בלחישו פי' שתקחם בדברים טובים ותוכיחם כמה פעמים אשריכם שזכיתם לקדושה גדולה וכו' כמ"ש ז"ל על קח את אהרן וגו'. מהרח"ו נר"ו: