אור החמה על ספר הזהר ג:קעה

אמר ר' יוסי מ"ט וגומר קשיא ליה תרתי חדא מ"ט כפל אמור ואמרת. ב' טעם ההזהרה על הטומאה ותירץ דא לקבל דא כדמסיק כי כמו שענין אוב הוא מצד המתים והוזהרו יש' שלא ליטמא להם כך הוזהרו הכהנים בטומאת מתים סתם דלגבי דידהו מיתה לבד כענין אוב ליש' וז"ש מאי דכתיב לעילא משמע דכיון דאזהר להו לישראל לקדשא להו כמו שכתוב בראש הפרשה קדושים תהיו וגומר הזהיר להו לכהני ולפי זה אמר אמור אל הכהנים ירצה אמור להם קדושים תהיו כי קדוש אני ה' וזה להם בכלל ישראל ובפרט להם ואמרת אליהם לנפש וגומר ללואי מנין דכתיב ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם וקשה מאי תדבר ואמרת אלא ודאי כדפי' תדבר קדושים תהיו בכלל כל ישראל ואח"כ ואמרת אליהם וקשה מאי תדבר ואמרת בפרטות כדמסיק התם בפ' קרח.

בגין דישתכחון כלהו פי' הכהנים ולויים וישראל זכאין קדישין כל א' כפי עניינו בתוספת וז"ש דכתיב אמור אל הכהנים בני אהרן פי' בני אהרן ולא בני לוי פי' שאפילו שהובחר שבט לוי משאר ישראל כנודע עכ"ז מביניהם הובחר אהרן ראש לכל הכהנים ולהם יחס ומעלה כדפי' ונתן טעם למה נעשה אהרן ראש לעצמו וזכה למדת השלום מצד החסד ואמר בגין דאהרן ארחוי וגומר ובפמליא דלעילא בסוד שהוא שושבינא דמלכא מייחד משפ"ט וצד"ק ע"י מדת השלום יסוד וע"י כך כל עלמין מתברכין ומקבלין דין מן דין ומתייחדין מלאכי דקב"ה מלאכי שלום עם מלאכי דשכינתא והיינו שלום בכל פמליא דלעילא:

ר' יהודה פתח מה רב טובך וגומר ההוא טובה הנק' טוב ה' פי' יסוד הנמשך מהת"ת כדמסיק דביה עביד קב"ה טב בעלמא שע"י נשפע השפע למ'. ולא מנע ליה בכל יומא פי' סוד הייחוד והזווג הנמצא בכל יום בגין דביה אתקיים עלמא כדפי' רז"ל עולם מ' עומד על עמוד א' וצדיק שמו שמשפיע מן העליונות והיא מתקיימת ע"י שפעו והיינו וקאים עליה.

אשר צפנת וגומר הענין הזה שהיסוד היה אורו משמש בעולם הזה השפל מצד גודל אורו הנשפע לו מהבינה וז"ש נהורא עילאה עבד קב"ה בינה כד ברא עלמא שאז שמשו ל"ב נתיבות ואח"כ לסיבה שפי' רז"ל גנזו לצדיקייא העומדים במדת היסוד שהם ישתמשו באורו לעלמא דאתי בינה כי שם נגנז האור ומשם נהנים ממנו הנשמות שביסוד וזהו לחזות בנועם כדפי' בפ' תרומה. הוה קאים בסוד והקימותי את בריתי. גניז יר' אותו האור הנוסף ביסוד הגורם התפשטותו אל התחתונים גנזו בבינה. שמש צדקה היינו וזרחה מהבינה שמשמשך וא"ו צדקה במ' והיינו מסוף העולם ועד סופו הנז'. ומרפא בכנפי' הצדיקים שהם מסתופפים בכנפי השכינה:

ת"ח בשעתא וגומר ראיה אל האור הגנוז שהרי הוא משיג בעת פטירתו מה שלא השיג כל ימי חייו תלת שלוחים הם ג' דיינים הא' לזכיות והב' לעונות והג' אמצעי בין שניהם. כמה דאתיהיב בערך נקיות העון לא בערך המצות כי ודאי צריך לקשטא. מלאך המות היינו סוד הקליפ' וספייה היינו כחו עמו שע"י עושה פעולותיו וכל כח אלו ואלו אינם אלא ע"י מעשה האדם אם עונשו מרובה יש לו קושי והחרב מצער אותו ואם הוא צדיק מת בנשיקה וז"ש קיסטריא. ובר נש לא מית וגומר הם ב' הפכים הקליפה שולט בגוף ושכינ' הקדוש' לנגדו מיד מניח הגוף להדבק בשכינה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ואו' ללואי מנין אין הכוונה שיהיה סמוך לזה כי הוא בפרשת קרח אלא כי גם מצינו קדושה בלויים כי כל א' יש לו קדושה על חבירו בסוד כהן לוי וישראל. וביאר כי או' בני אהרן להודיע טעם מצוה הזאת והיא כי הלא בני אהרן אתם כי הוא שושבינא דמטרוניתא כנזכר פ' ויקרא דף ב' ע"א בר"מ המייחדה בת"ת בסוד רודף שלום והוא בסוד וימינו תחבקני כי לכך סוד הייחוד נרמז בפסוק ואהבת שהיא אהבת חסד כנזכר פ' ואתחנן דף רס"ב ריש ע"ב וא"כ כיון שאתם במקומו לעורר הייחוד העליון ולתקן כל תקונים עילאין בעי דתהוו קדישין כוותיה כי היכי דתייחדו ייחוד עליון בקדושה אחר שאתם בני אהרן:

ר' יהודה פתח מה רב טובך וגומר פה רמז סוד גדול במה שהביא זה פה והענין לתת טעם נפלא אל תוספת הקדושה זו שבכהנים מכל ישראל ולנן ביאר סוד הכהן היכן הוא ובזה נכיר ונדע כמה חומרא יש בענין והנה נודע כי אית חסד עילאה הוא חסד דאברהם וחסד תתאה הוא יסוד ושניהם נק' טוב אלא שהחסד נק' רב טוב כאו' ורב טוב לבית ישראל והוא סוד אור קדמאה וגנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבא וז"ש אשר צפנת ליריאך כדי שלא יתהנו ממנו העם ההולכים בחשך הם הקליפות וזהו סוד מה שארז"ל ראה הקב"ה שאין כדאי לרשעים להשתמש וגומר האמנם לא סלקו לגמרי רק צפנת ליראיך והענין כי גנזו דרך שביל דק ונהיר מחסד ליסוד ושם נגנז להאיר לצדיקים צדי"ק וצדיק וזהו סוד חוט של חסד הנרמז ביסוד. וגם כל הצדיקים העוסקים בתורה בלילה חוט של חסד הנז' נמשך עליו וזהו סוד צפנת ליראיך כי לא הוסר לגמרי אך בא בהסתר דרך מצפונים וחדרים. ולא מנע ליה בכל יומא דאי ח"ו יומא חד יתמנע יחרב עלמא כנזכר פ' צו דף ליא ע"א. האמנם הרגיש אומרו פעלת לחוסים וגומר ואין שייך פעולה אלא בדבר הנגמר מלאכתו ואיך יאמר כי הוא גנוז ולא יצא לפועל וביאר כי אומ' פעלת הוי בתחלה בשבעת ימי בראשית אז פעלת ממש ובו נברא העולם ואח"כ גנזו וזהו צפנת. וע"ד הסוד ג"כ סוד השבעה ימים דבראשית הם מחסד עד המ' נמשך אותו אור קדמאה בסוד גנזו לצדיקים ודי למבין. הנה העולה מכל זה כי צריך להסתיר אור קדמאה מן הקליפות ובזה יובן מצוה זו והוא אחר שהכהן הוא בסוד החסד הנק' אור קדמאה א"כ ראוי שלא יתאחזו בקליפות אך יהיה לעולם קדוש. וביאר עתה סוד הטומאה מה היא ואמר ת"ח בשעתא דבר נש קאים וגומר והנה אז בעת פטירתו שורה עליו מלאך המות שהוא סוד הקליפות מהרח"ו נר"ו: