אור החמה על ספר הזהר ג:קע

דחיין ליה מתוך הקדושה ונעשה ממנו כמה שמים וארץ דשקר כדפי' בפרשת בראשית. קב"ה חדי בההוא מלה שהרי כוונתו לשמים ובצד מה שכרו גדול שמרוב חשקו בה טועה בה ואין לו מי שילמדנו.

ונטע ליה סחרא היינו לבוש אל התורה במקום שמתדבק בו החצוני כענין הגן שנוטעים לו סביב לגדור אותו ערבי נחל שאינם עושים פירות כעין החצונים מפני שהם קרובים אל החוץ מצד מה שהם בעלי טעות כקליפות והם טהורים מצד הכוונה הטובה וח"ו אין לחצונים שליטה בהם.

ת"ח לא תעשו עול וגומר סופיה קא משמע מסופו יובן. משפט ת"ת צדק מ' מה בין האי להאי הנראה שהכל ענין דיינות כאו' בצדק תשפוט עמיתך וכיוצא. אלא חד רחמי כלו' עם שנרא' ששתיהם ענין א' דין ומשפט דין הת"ת משפט רחמים וכן המ' צדק דין מפני שהן דנין כפי מדתן:

דאין לכולא כחדא לא שלא כדין ח"ו אלא הענין כי הת"ת מטה אל הרחמים ובאיזו מליץ מזכה כענין והתוית תו על מצחות וגומר והיינו במדת משפט ואח"כ טענה מדת הדין אם לפניך גלוי וגומר וגזרה ממקודשי והיינו דין צדק. בגין דקב"ה שכיח תמן וצריך שיעשו דין בשתי מדות אלו כדי שיהיו הם מרכבה לשתי המדות:

כונן למשפט מלת משפט אינו ריבוי לת"ת אלא משפט ממש כפשטו וז"ש שוי כורסיא לדינא דהיינו תרגום כונן שוי למשפט לדינא כסאו כורסיא אמנם כסאו היינו שתי המדות יחד הה"ד צדק ומשפט והשתא לא רמו קראי אהדדי דקרא חדא כתיב צדק ומשפט מכון כסאך וקרא אחרא קאמר כונן למשפט אלא כדפי' ניחא מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ובג"כ ויראת וגומר פי' אחרי שכשאתה מלמדו מה שאינך יודע הנה כביכול אתה גורם פגם ח"ו למעלה כי כשהאדם יודע כביכול מתענג בו הב"ה וכשאינו יודע הוא להפך וא"כ ויראת מאלהיך כי אתה כביכול פוגם שם ומונע אותם דברי תורה ממנו. ומאן דתיאובתיה וגומר הענין כי הלומד ת"ת על בוריין נעשין עצי החיים ת"ת תורה סחרניה דההוא נהרא בינה היוצא מחכמה. אך מאן דלא ידע אתנטעו ערבי נחל כנודע שאין לה טעם וריח כן הם דברים אלו בלתי ידיעה ושלמות ונודע כי הערבה הם כחות הדין הנק' ערבי נחל כנז' פ' ויחי דף ר"ך ע"ב גבורות וז"ש אח"כ זכאין אינון וגומר דנטעין אילנין דחיין דכולהו אסוותא כי מתקשרים בעץ החיים היא התורה ואמנם אלו אין להם לא טעם ולא ריח ואין בהם אסוותא כד"ת הכשרים והאמתיים וסוד אסוותא בקיצור כי ד"ת מתרפאים כל חולאי הנפש וחטאיה משא"כ בד"ת שאינם כהלכתן:

לא תעשו עול וגומר נודע כי המשפט בת"ת וצדק במ'. וביאר לא תעשו עול במשפט שפי' הוא שיעשו הכל במשפט אמת בלי שום עול כי הכל הולך אחר המשפט שהוא רחמי ולפעמים גם אם יראה הדיין כי העשיר נוצח בדין וירצה לדון במשפט וברחמים ויקל איזה חיוב מעל העני והדל לז"א לא תשא פני דל. וגם אל תהדר פני גדול באומ' ראוי להדר פניו כי כן מורה המשפט אך אל תטעה בזה רק לא תשא פני דל וגומר אלא בצדק תשפוט עמיתך כי ב"ד הצדק אינו נושא פנים לדל וכל דיניך יהיו בקו הדין והיושר. אכן לא יהיה הענין לקצה האחרון רק בצדק תשפוט ר"ל תחבר המשפט בצדק ותדון עם שניהם יחד כי ג"כ ארז"ל לא נחרבה ירושלם אלא על שדנו בה דין תורה כי ראוי לדיין אם יראה איזה ערמה לתובע אל יאמר קו הדין כי חייב הדיין לראות אם הדין מרומה שלא ידון דין תורה וטעם המצוה הזו כי גם השי"ת נמצא אתם בעת המשפט כמ"ש אלדי"ם נצב וגומר ונאמר כונן למשפט כסאו פי' בעת המשפט ששופטים למטה בעולם אז הוא מכונן את כסאו ע"ד תנו עוז לאלדי"ם כביכול והנה כסאו של הקב"ה צדק ומשפט כמ"ש צדק ומשפט מכון כסאך ולכן צריך לחבר ולשתף שניהם. וסוד זה יתבאר היטב מפ' פנחס דף ר"ל ע"ב כי ת"ת ומ' אינון מרכבה לעלת העלות. עכ"ל: