אור החמה על ספר הזהר ג:קסא

וע"ד מאן דאשתדל בה פי' בתורה אתדכי מצד המ' שהיא טהורה והיא פתח הכניסה ואח"כ אתקדש דהיינו קדושה מצד הת"ת עצמו שהוא מפתחות פנימיים דכתיב קדושים תהיו ולא אמר קדושים אתם או היו אלא תהיו לעתיד דהיינו אחר קדימת הטהרה הצריכה מצד מפתחות חצונים:

א"ר ר' יוסי לר' חייא הכי הוא כדקאמרת שהעוסק בתורה תחלה מתטהר מצד המ' ואח"כ מתקדש מצד הת"ת וראיה עוד מפסוק ואתם תהיו לי ממלכת כהנים מצד החסד וגוי קדוש מצד הת"ת ולא אמר ואתם לי אלא תהיו לעתיד וכתיב אלה הדברים דהיינו מצד המ' הנק' דבר:

תאנא וגומר לסיוע שהקדושה מצד הת"ת והחכמה. דסליק על כל שאר קדושין פי' אפילו שיתקדש אדם עצמו בכל מיני קדושה קדושת התורה עולה על כל ו' קצוות ודאי: וקדושה דחכמתא וגומר כי עיקר ומקור הקדושה היא החכמה ואעפ"י שקדושה בת"ת היינו בנגלה אבל בנסתר עיקרו מ' כמה ולכך אמר עילאה סתימאה סלקא עלכלא שהיא מקור לכל הקדושה:

א"ל ר' חייא לר' יוסי וגומר לא אורייתא בלא חכמה וגומר פי' שאין הת"ת נמצא לבנו בלי יחוד עמו החכמה ולא חכמה נמצאת בלי ייחוד הת"ת עמה והכרח הדבר בעצמו שלא יקרא חכם בלי תורה ולא יקרא בעל תורה בלי חכם דהאי בהאי אחידן וכלא בחד דרגא הוא פי' הכל נמצא במקום א' ת"ת נמצא בחכמה וחכמה בת"ת וכלא חד פי' החכמה והת"ת א' מיוחד הם בעצמם ולזה יקשה א"כ היאך אמרה התוספתא דהרי קדושות נינהו כנזכר זו למעלה מזו לז"א שעם היות שהפלגנו בייחודם עכ"ז חכמה סליק על הת"ת והיינו או' וקדושה דחכמתא עילאה סלקא וגומר שאין ספק שתתעלה החכמה על הת"ת והטעם שהחכמה שורש ועיקר לת"ת וז"ש אורייתא בחכמה עילאה אשתכח וגומר:

לקינטא דקיסטא גנה זרועה שאינה שלו והיה מקלקל הזרעים בפרסות הסוס אשמיט ידוי לנטיעא ונשמטה ענף האילן וגרעה לו עבירה גדולה שהזיק בידו היזק גדול יותר לעקור נטיע' חבירו דהיינו עבירה גוררת עבירה ודומה לו והתקדשתם:

תאני ר' אבא פרשתא דא כללא דאורייתא. שרוב מצות התורה כלילות בה בקצרה ומורה היותה דפוס וחותם כל התורה הנק' תורת אמת והיינו במ' שהיא כוללת כל מה שבת"ת ולכך פרשה זו נקראת חותם הת"ת דהיינו כלל כל מה שבו: אתחדשו רזין וגומר פי' האירו פעם ב' מחדש סודות הת"ת ולא ענייני הת"ת אלא גם הנעלמות שבת"ת וזהו שפי' ואמר רזין עילאין דאורייתא דהיינו אור הכתר הנכלל בת"ת בסוד הדעת וכ"ש אור החכמה ובינה ולזה מצד החכמה עשר אמירן ומצד הבינה הם גזרין דהיינו מצד הת"ת שבה שהוא הגוזר בין הימין והשמאל ועונשין מצד הגבורה שבה ופקודין עילאין מצד החסד שבה. הוו חדאן לרוב כללות התורה שבה ורוב סודות התורה שבה:

א"ר אבא מאי טעמא וגומר כל מאן דאסתמר וגומר נראה לפרש שאם נתקדש שנשמר אביו בשעת מולדתו וז"ש בקדושה דאתעביד ששמרו אביו שלא הולידו בשום אחד מאלו העריות ונעשה בקדושה אלא שאין זה טבע לשון כל מאן דאסתמר וכ"ש אי אתקדש וגומר במותר לו כדמסיק:

תא חזי מאן דבעי וגומר וקידושא עילאה אתער שעד חצות הוא נעילת שערי שמים והחצונים שולטים ואם יוליד באותה שעה יוליד בדומה ואפשר שיוליד חצוני ח"ו לכן צריך להמתין עד חצות שהקדושה מתעוררת ושולטת ואז אם יוליד יוליד קדוש בדומה.

האי לשאר בני נשא פי' סתם בני אדם עונתם בכל לילה שהם מסטרא דעץ הדעת טוב ורע ולכן עונתן אפילו בחול בעת ששולט החול הטוב והטהור מטטרו"ן ולכך מולידין במינם אמנם ת"ח דידעין וגומר הם עונתן בליל שבת שהם מצד עץ החיים שהיא התורה ואין ראוי להם להוליד אלא בדומה בליל שבת אמנם עונתם בשאר ימות החול הוא למוד התורה המגלה עץ החיים אפי' בחול.

דרעותא דכלא אשתכח פי' קליפות אינם שולטות כלל אפילו בתחלת הלילה אינו עת רצון לכל ומחצות ואילך שאז רעותא דכלא רעותא דצדיקייא בג"ע שודאי אז מתעוררים ומתחדש מנוחתם יותר משאר הלילות. ורעותא דשכינתא ושעשועה עם הצדיקים ולכך אז הוא העת הראוי לעונתן שהם מושכים נשמה קדושה מעץ החיים לבניהם מין במינו. בנים מסטרא דאצילות לא עבדים למטה:

ר' אבא פתח ומי כעמך וגומר ת"ח בכל עמין וגומר תדע שאין כעם ישראל שהרי מכל האומות לא בחר אלא בישראל וז"ש ומי כעמך ישראל וראיה שעשיתם עמך מבין שאר האומות. ועוד נוסף על זה גוי אחד בארץ כדמסיק. ואעטר לון בכמה פקודין שבהם רמז קב"ה ושכינתיה ובקיומם נכלל בהם האדם ובפרט מצות תפילין שבהם רמז קב"ה ושכינתיה דאחד לא אקרי וגומר פי' האדם הוא פלג גופא וצריך שיכלל אחד שלם ע"י נקבתו ולכך ע"י התפילין שהם תפלה של ראש הת"ת ותפלה של יד מ' האדם נק' א' דהיינו שלם כולל זכר ונקבה. ומאן דפגים אפי' אם הוא פוגם קצת כגון אפילו אם סח בינתים בין תפלה לתפלה וכיוצא אינו נק' אחד וע"ד קב"ה וגומר הוא שלם בכל מיני השלמיות וז"ש בשלימו דכלא דהיינו מג' ראשונות שבהם נכלל הכל בשלימו דאבהן שכולל ימין ושמאל ואמצע א"ח ד' א"ח ט' ספירות דהיינו ה' אלהינו ה' ה' שלימו דשכינתא שלימו דכ"י סוד בשכמל"ו:

ואתחפי בכסויא דמצוה וגומר אין מכאן ראיה להניח תפילין ואח"כ ציצית דלא חש בכאן לדקדק על הסדר כי אין זה מקומו ועיקרו בפ' במדבר ושם סדר הענין. ועוד אפשר לפרש דהכי קאמר ואתחפי מקודם בכסויא וגומר:

כדין אתעטר וגומר פי' הוא ממשיך על עצמו אור הספירות העליונות והוא מעוטר בהם. וישתדל בא' פי' להנהיגו הוא בעצמו להשגיח עליו וזהו פי' מפני שהם גוי א' הם עמך ולא עם שאר השרים כשאר האומות.

ואימתי אתקרי א' וגומר הכוונה לומר כי אפי' בעת זווגו עם אשתו יקרא אחד ולז"א שאינו נקרא א' מצד התפילין בעצמן אלא מצד שנתקדש ע"י הכוונה בקדושין עילאין א"כ כל דבר שיגרום קדושין עילאין אף אם לא יהיו התפילין יקרא כאדם ע"י אחד א"כ אפילו בזמנא דאשתכח בר נש וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. תאני ר' אבא וגומר א"ר אבא מ"ט סמיכין פרשתא דא לפרשת עריות ותירץ כי הכוונה לומר שכל הנשמר מן העריות בידוע כי נולד בקדושת אביו ואמו שקדשו עצמן בעת הולדתו ולכן עתה מאס בטומאת העריות ואו' וכ"ש אי אתעביד בקדושה דמאריה הענין כי יש ב' מיני קדושה הא' הוא הצניעות בעת תשמיש וגם בלתי הרהורים רעים עוד יש קדושה אחרת והוא סוד שימוש בחצות לילה או בליל שבת אם הוא ת"ח ודא הוא בקדושה דמאריה וז"א והא אתערו חבריא ר"ל בידיעת ענין קדושה דמאריה שהוא כמו שאמרנו אימתי עונתן דכלא לאתקדשא בר נש כאשר יבאר והוא ת"ח מאן דבעי וגומר ואו' לאפקא רעותא דקב"ה וכ"י הענין כי בגוף הזה הנוצר ע"י איש ואשתו בליל שבת מוציאין סוד הנשמות הבאות מרעותא דקב"ה וכ"י שהם סוד הנשמה היורדת כלולה זכר ונקבה כנזכר פ' וילך דף רפ"ג ע"ב ופ' ויגש ריש ר"ח ע"א והנה אלו הנשמות נק' בנים לה' כי הנשמות היוצאות בימי החול הם עבדים מצד מטטרו"ן ולפעמים רשעי' מצד הקליפות וזהו אשר פריו יתן בעתו כמ"ש ז"ל מליל שבת לליל שבת:

ר' אבא פתח ומי כעמך וגומר ועבד לון גיי אחד וגו' הכוונה כמ"ש ז"ל כי האומות נק' רבים וישראל נק' גוי א' והטעם מפני כמ"ש אותו החכם לגוי א' והשיב לו כי היו לו עשרה בנים וכל א' וא' היה עובד לאלו"ד א' נמצא איש א' ולו עשרה בנים העובדים עשר אלודו"ת אמנם ישראל כולם הם גוי א' עובדים אלו"ד א' ולכן נאמר ע' נפש ולא נפשות וזה נתבאר במה שאמר ועבד לון גוי א'. ואו' וקרא לון גוי א' הוא בפסוק הנזכר ע' נפש וכן או' ועתה ישראל שמע ולא אמר שמעו וכן כל התורה כולה בלשון יחיד וכן ומי כעמך ישראל וגומר וע"ד תפילין דרישא וגומר נודע כי תפילין דרישא ודדרועא הם סוד זכר ונקב' כנזכר פ' ואתחנן דף רס"ד ע"ב ע"ש וענין כוונת דבריו הוא לבאר פסוק קדושים תהיו כי כמו שקדושת התפילין הם להיות א' זכר ונקבה ג"כ כוונת סוד זה נרמז באו' קדושים תהיו בעת הזווג כי הוא ממש סוד קדושת תפילין דרישא ודרועא:

ומאן דפגים לא אקרי א' פי' כי לפעמי' נא' א' למעט שאינו ב' אך הכא פי' א' למעט שאינו חצי אדם שאז הוא פוגם אכן הוא אדם א' שלם כי זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם א' כי פי' א' עניינו ייחוד וקשר כל הי' ספירו' האבות והבנים וכנסת ישראל והכל נקר' אחד ופי' הפסוק והוא באחד הכוונה כי הוא ית' לא שארי אלא במי שהוא א' פי' כי בזה נכללו הרבה אחדים והביאור כי מי שיש לו תפילין ברישא ודרועא נק' א' וכן המייחד בק"ש נק' א' וכיוצא בשאר מצות וכן הענין בענין הזווג כי אין שכינה שורה ולא ברכה עליונה שורה אלא במי שנשוי אשה כי אז הוא שלם וכמשז"ל שרוי בלא אשה שרוי בלא טובה וגומר ואמר כי עיקר אחדותם הוא כשהם מתקדשים בעת הזווג בלתי שנא' אלא בלב אחד ואז נוצר משם גוף הבן באחדות שוה ויתעורר עליו נשמה א' ולא פגומה כמו המגולגל כי הנעשה בקדושה לוקח בת זוגו והוא א' שלם והשאר מבואר. מהרח"ו נר"ו: