אור החמה על ספר הזהר ג:קנט

ר' אלעזר פתח וגומר פגימין בכולא פי' מי שהוא עם הארץ פגום בכל מיני עבירות אפי' באמונה כיון שאינו יודע תורה הנק' עץ חיים אין לו חלק בחיים העליונים ולא בשום מדה מן המדות. ווי לון ווי לנפשייהו שהם פגומין מצד הגוף ומצד הנפש. פתי מצד הגוף. חסר לב מצד הנפש: מאן דלית ביה מהימנותא פי' ת"ת או מלכות הנק' לב דמאן דלא אשתדל וגומר מפני שאין אדם יכול להכיר בוראו אלא מתוך התור'. ואמרה היא הנקבה הנסתרת. ואומרה הוא נקבה או זכר המדבר בעדו והה"א נוספת. לאכלל' ולאתוספא אורייתא דלעילא פי' בינה שהיא נק' תורה דכתיב ואל תטוש תורת אמך. דהיא קראת ליה חסר לב פי' פגום מהימנותא דהיינו שהת"ת ומ' הנק' לב כנזכר אין לו בהם חלק.

כ"ש למיהך פי' ומה למקרב בעלמא או למעבר ביה סחורתא שהוא כבוד שעה ואח"כ פונה לתורתו אסיר כ"ש הילוך הדרך שהוא זמן מרובה וצריך לו חברה בתורה כאו' צדק לפניו יהלך וזה אין עמו צדק דהיינו דלית ביה מהימנותא:

מאן דלא חס על נפשיה לתקנא ולאחזאה בשורשה הקדוש איך ישליף שאין לו דרך להמשיך נשמה קדוש' לזרעו אלא ע"י קדושת נשמתו:

א"ר אלעזר וגומר ואשתכחו קדישין בג' דברים אם מצד ידיעת' בתורה וז"ש דמשתדלי באורייתא כנגד ת"ת אם מצד עסקם בדרכי ה' מצות סוד מ' וז"ש וידעין אורחוי וגומר סוד הבינה. אם מצד שהם מקדשים עצמם בשעת תשמיש וז"ש ומקדשי וגומר סוד הבינה:

ובג"כ שהם ג' הכנות יפות להשיג ג' מדו' שמהם נפש ורוח ונשמה ולכן לבניהם ג' מעלות אלו זכאי קשוט מצד המלכות חותם אמת. בני מלכא מצד הת"ת. בנין קדישין מצד הבינה. אין הבין פי' אל תהיו כסוס כפרד שטופי זמה שאם תהיו כהם יהיו בניכם אין הבין בלי הבנה וידיע' דרכי התורה אחוזים בקליפות שהם נקראות אין הבין דהיינו והכלבים וגומר. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. אומרה לו מבעי ליה וגומר הק' דהיל"ל אומרת לו ולא ואומרה לו בתוספת ו' כי כן נמשך הפסוק כי התורה אומרת מי פתי יסור הנה. וכן למי שהוא חסר לבאומרה לו לכו לחמו בלחמי. ותיrץ לאכללא וגuמר ר"ל כי ב' תורות הם תורה א' האי תורה תתאה מ' המכרזת בסוד משל שהוא כתובים הרומז לה ושם מכרזת וגם בסוד תורה שבע"פ ששם הדברים בגילוי ובהכרזה כי התורה שבכתב סתומ' ואמר כי תורה שבכתב אומרת כן גם התורה שבע"פ ואמרה לו לכו לחמו וגומר וזהו ואמרה בתוספת ו' לרמוז כי הת"ת תורה עילאה גם היא אמרה לו כן כי גם בתורה מצינו שמכרזת שישמעו לקולה כנודע בכמה פסוקים או אפשר לומר אלא לאכללא וגומר ר"ל כי אם היה אומר אמרה לו היה נמשך עם שלפניו אמרה לו לכו לחמו בלחמי אמנ' כוונת הפסוק דבר אחר והוא כי התורה עצמה קוראה אותו חסר לב וז"א ואמרה לו ר"ל כי מי שרואה התורה שהוא חסר לב בעצמו גם היא ואמרה לו דבר זה ומודיעו שהוא חסר לב וקוראתו בשם הזה וז"א ואמרה לו מי שהוא חסר לב גם היא אומרת לו שהוא חסר לב ומודיעו סרחונו וז"ש דהיא קרייא ליה חסר לב:

מאן דלא חס ליקרא דמאריה וגומר ונודע כי הכבוד שאנו מכבדים לאבינו שבשמים הוא בעסק תורתו ומצותיו כבן המקיים מצות אביו ומי שלא חס ליקרא דמאריה וגומר ולא עסק בהם לא חייש לכבודו ית' כביכול וגם לכבוד דידיה כי אם לא יעסוק בתו' נדון בגיהנם בחרפה ובקלון וז"ש ודידיה דלא חס על נפשיה וכל זה הובא כאן מפני סיום זה שהוא ר' יהודה אומר שהוא מעין קדושים תהיו והענין כי הוא אמר לעיל כי המתחבר במאן דלא עסיק בתורה לא חייש על נפשיה ואמר כי מכ"ש הוא דמאן דלא חייש לנפשיה להיות צדיק איך יזמין נפש קדוש' לבניו כי כפי כוונת האדם בקדושתו בעת ההריון כך יהיו הבנים קדושים ועל זה הזהירנו דוד הע"ה אל תהיו כסוס וגומר וביאר משלפי ר"ל מוציאו כמו שלף איש נעלו וכמו שלף ויצא מגוה וביאר כי או' ונטמאתם בם ר"ל כי נפשם ממש מטומא' ובאה ממש ממקום הטומאה וז"א אתי לאסתאבא וגומר כי משפיעים בו נפש טמאה וכן אומ' מסייעין לבא ליטהר הוא כשהאדם משלים עצמו ואין לו אלא נפש נותנין לו רוח ואז משלים עצמו יותר ואז נותנין לו נשמה. והנה אומ' אל תהיו כסוס וגומר יעץ שלא תהיה כוונתו בעת הזווג מפני הניאוף למלאת תאותו כי זה הוא דרך הסוס והפרד. אמנם נעשה הדבר לשם מצות בוראינו להביא נשמות עליונות לעה"ז ואומ' אין הבין דלא ישתדלון וגומר הרגיש שהיל"ל אין מבין כי הבין הוא פועל יוצא לאחרים ואמר כי פי' כי לפי שאין מי שיבין הדברים לאנשים ויאמרו להם כי לא זו הדרך הטובה וז"א אל תהיו כסוס כפרד והטעם שאתם הם כסוס כפרד הוא מפני שאין הבין מפני שאין מי שיבין אתכם וילמדכם הענין כי אסור להלוך בדרך זה. ולפי זה אתי שפיר אומ' דלא ישתדלון בני נשא וגומר כלו' כי אין מי שיבין לבני נשא דלא ישתדלון בארחא דא. או אפשר פי' אין הבין וגומר כלו' אין מי שיבין שאין ראוי לאנשים להשתדל בדרך זה ולכן חוטאים ואינו פועל יוצא לאחרים אמנם לפי זה לא א"ש אומ' דלא ישתדלון בני נשא דהכי היל"ל דלא ישתדלון בארחא דא אחר שאינו פועל יוצא לאחרים. ואו' דאי הכי כתיב וגומר פי' כי הנה חסר העיקר מן הפסוק כי לא ביאר עונש הדבר רק אמר אל תהיו (כהם) כסוס וגומר וז"ש דאי הכי שאתם עושים כסוס ופרד אז יש לכם עונש והיינו או' אין הבין והוא נלמד מג"ש כתיב הכא אין הבין וכתיב התם לא ידעו הבין ושם מפורש העונש.

והכא פי' אותו הפסוק כך הוא ר"ל שלוחי גיהנם הנקר' כלבים צועקים בלילה לענוש את הרשעים והם עזי נפש ודאי המה הרועים המנהיגים את האנשי' אשר לא ידעו הבין דרכי ה' ומוליכים אותם לגיהנם וז"א הא מזדמנין אינון וגומר כלומר הנה אותם הכלבים מזומנים להוליכו לגיהנם מ"ט מפני שלא ידעו הבין ופי' לא ידעו הבין נרמז בפסוק אל תהיו כסוס וגומר כי לא הבינו להשמר מזה אך מלאו תאות יצרם הרע. מהרח"ו נר"ו: