אור החמה על ספר הזהר ג:קנח

ויעבר ההוא זוהמא וטופרהא דרשים ביה הענין כי הצפורנים עצמם הם מתיקוני האדם אמנם מה שגדל ומותר שם הוא מקום קיבוץ הזוהמא והחצונים מפני שהם רודפים אחרי המותר ונודע שלבוש אדם היה קודם צפורנים היינו בבחינת הצפורנים והקליפה הטהורה אמנם מה שמותיר לחוץ הוא קיבוץ הזוהמא לכך צריך להעביר הזוהמא ומושכא דהיינו טופרהא דמשיך ביה יר' מותר הצפורן שהיא מתמשכת בזוהמא כדפי' שכל מותר משכן לחצונים ומה גם מותר הטהרה. אתתא דמקבלא כשהיא נדה וכן מ'. בראש חדש עלי ודאי וגומר הענין שראש חדש הוא עת חידוש המ' וטהרתה מחסרונה שהחצונים ידבקו בחשכה ולזה צריך לתקן השורש ובזה יתוקן הענף ושורש אל החצוני' הוא הדין המתעורר והתעוררותו הוא מבינה כנודע ולזה הכפרה והתיקון צריך מלמעלה ולזה אמר הביאו עלי ודאי על הת"ר שמשם הדין להתמתק כדי שע"י המתקת הדין המתעורר והתעוררותו הוא מבינה כנודע ולזה תבדל הקליפה מהמ' וז"ש בגין דיתעבר וגומר.

ומאן דבעא עליה היינו הבינ' ששם אחיזת השרפים כדפי' בתקונים. הנועדים על ה' שהיו מעוררים הדינים והם אז לויים ואוחזים בתוקף הדין משורשו בלי המתקה כענין על שפי'. ולא יכיל לאשתכחא וגומר נשאין דין אין נחש למטה. וכ"כ למה ר"ל גרם חצוני נדבק ודין מתעורר על שמיעטתי המיעוט גרם צמיחת הדינין ושליטת החצונים כנודע וז"ש ושלטא מאן דלא אצטריך כענין יהי מאורת חסר כתי' דהיינו לילית כדפי' בפרשת בראשית ותקונו ע"י השעיר הדין המתמתק משורשו והחצון בורח ונכנע והמ' נטהרת לת"ת ע"י חדוש אור לבן כלבנה והאודם נטהר ונתלבן דא אזדווג בדא פי' שבת הת"ת וכל סיעתו. חדש מ' וסיעתה שניהם מתייחדים וייחוד' ע"י א"א שבסוד ג' ראשונות. ליום השבת ממש פי' שיום השבת הוא המשורר השיר והמזמור הזה אל סוד אור המתגלה מאריך לזעיר וז"ש שבחא דא משבחא קב"ה עם היות שרוב המזמורים לדוד דהיינו מ' מזמור זה ליום השבת ת"ת בחדוש האור דשבת בד' בחינות וז"ש כדין חדוותא מבינה אשתכח ולכן ממנה ולמטה נשמתא אתוספת. דהא עתיקא אתגלי וזווגא אזדמן דהיינו זווג יום השבת באצילות לא ביום חול והכבה לכולם הוא דהא עתיקא יתגלה ומשם השמחה ותוספת נשמה והזווג. ובר"ח מעין זה קצת דהיינו היות האור המאיר בת"ת יורד למ' והוא ממה שמאיר בו עתיקא קדישא ע"י הבינה וז"ש דהא נהיר לה למ' שמשא ת"ת בחדוותא מהבינה בנהירו דעתיקא והיינו קשר ג' ראשונות:

בג"כ האי קרבנא וגומר דהיינו להמתיק שורשי הדין בעמקי הבינה ומשם אל הגבורה בהארת אריך בזעיר ע"י הבינה ועל ידה מתמתקים הדינים ולכן אמר אל דייקא דהיינו הארת עתיקא ע"י אמא כנזכר:

לעילא יתיר דהיינו אומ' על עולת התמיד שהוא מתלבש בימי החול למטה וביום השבת באצילות בסוד התפשטם מהחול אמנם עולת שבת בשבתו הוא מורה הייחוד בשבת ת"ת בשבתו מלכות כנזכר. בנין במזלא תליין משום שהבנים באמתות הם בת"ת בזעיר אלא שאינם נתנים משם אלא ברשות א"א ולכן צריך לשאול משם כדי להמשיך משם אל הת"ת והיינו על זאת וגו' אומרו תליין לעיל' במזלא ולתתא הויין וכן דרך או' לחיי ומזוני.

על זאת יתפלל פי' בסתם התפלות יהיה למעלה מהמ' והיינו וז"ש לעת מצוא כדפי' בגמרא זו אשה שאחר שהמ' נמצאת אליו יעלה עליה להתפלל ולהמשיך לה שפע הייחוד מלמעלה אמנם במזונות לאו הכי אלא השלך על ה' באריך יהבך דתמן תליין מזוני:

ור' יהודה הוה קארי וגומר פי' למצוא אשה ובת זוגו צריך שיתפלל על כדי שמזאת תנתן לו והא אוקמוה על מצוא אשה. אבל לעת מצוא כמה דכתיב דרשו ה' בהמצאו והכוונה שהתפלה יהיה על זאת בהיות ה' נמצא כי פעמים שאינו נמצא אלינו למטה אז התפלה בזאת. ואומ' הוה קארי שבקריאת טעם על זאת תלויים הפירושים וקל להבין:

ד"א לעת מצוא בשעתא דנהרין שורש ז' מדות שבתוך הבינ' ויוצאי' ממקום החכמה ועליהם נאמר בשעתא דנהרין נגידין בעצם הבינה מהחכמה ואתמשכן לחוץ אל הספי' ומסתפקי אבהן. ומתברכאן כולא פי' נצח והוד יסוד מ' וכן התחתונים על ידי המ' וז"ש על זאת יתפלל דהיינו המ' לעת מצוא פי' בעת שהשפע מלמעלה נמצא ומתפשט. אבל לשטף מים רבים דהיינו המשכת המקורות מהכתר זה א"א וז"ש מאן שטף מים רבים דא עמיקא דמבועין הוא הכתר שהוא עומקאל סוד הספירו' הנעלמות בבינה ונקראות שם נהרין ואל מקורם שהוא בחכמה נקראין שם מבועין ובכתר עמיקא דמבועין ונהרין. גניזין בבינה. עילאין מחכמ'. טמירין מהכתר. לההוא עלמא בבינה וקב"ה ת"ת משתעשע בהו שהוא מתייחד ומזדווג במ' בשעשועו והמשכתו אותם ע"י הייחוד הנק' שעשוע. ונועם ה' היינו נועם מהבינה שהת"ת הנקר' ה' משתעשע בו וזה מושג לצדיקים למטה בביתו דהיינו מ' וז"ש שבתי בבית ה' לחזות בנועם ה' הנמשך מהבינה כנזכר פ' תרומה וכוון ר' יצחק בזה לפרש כי על ה' ועל זאת הכל ענין א' והטעם שכמו שעל ה' היינו עתיקא קדישא כן על זאת כמו שפי' לחזות בנועם ה' והשתא לא קשו קראי:

ר' חזקיה אמר מהכא אזיל לשיטתיה דר' יצחק תעשה מבעי ליה כמו שאמר זולתך לנכח ומדלא אמר הכי ודאי כוונת הכתוב מה שעין לא ראתה אלי"ם זולתך אתה המ' יעשה הבינה שהיא נסתרת בסוד א"א נסתר דהיינו מזלא עילאה לעילא וכן יוסיף וגומר הכל בלשון נסתר למחכה לו הצדיק שהוא במ' מחכה אותו הטעם והכוונה כדפי' ר' יצחק ממש והכריח הענין מאו' יוסיף דהיינו נגד מזלא עילאה דמתמן חיי וכן על ה' דמתמן בני. בעלמא דין במ' ובעלמא דאתי בבינה וישמחו מהבינה הצדיקים חוסי בך לעולם ירננו במ' כאומרו למען יזמרך כבוד וגומר. ותסך עלימו כסוכה כך אימא עילאה כסוכת שלום עליהם ויעלצו בך למעלה אוהבי שמך למטה. אך צדיקים יודו לשמך במ' ישבו ישרים את פניך אור הבינ' הפונה אליהם למטה. ויבטחו בך יודעי שמך מייחדים מ' בת"ת. כי לא עזבת דורשיך היינו למעלה כנזכר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ומה בהאי שיורי דשיורי וגומר מבואר כי סוד הנדה הוא ממש בעצם עיקר הקליפה אך הצפורנים הם המותרות וענפים דתליין מנייהו. ונודע כי חסרון הלבנה הוא סבת הקליפות הסותמין אותה ומתקרבין אצלה לינק ממנה וגם היא בראותה כן מונעת אורה ומתכסת ובסוף חסרון הלבנה שאז תגבורת הקליפות מרבים הקטרוג ותגבורותם מצד עונותינו ולכן נצטוינו להקריב השעיר בר"ח ולזה יתרחק המקטרג כנודע סודו וז"א הוא ית' הביאו עלי לכפרה ר"ל הביאו זאת הכפרה שהוא השעיר הקרב בראש חדש הביאו בעבורי כדי שיתרחק המקטרג ויתייחד הייחוד העליון ומלת עלי כמו ממעל לו ונודע כי השרפים כמה מדרגות לתתא מן הכסא ומכ"ש מן השי"ת אך פי' קרוב לו כמו הנה עומד על היאור קרוב לו וכן בקרא הנועדים על ה' והם בארץ למטה היו אך הענין כי בסבתם מתעוררים המקטרגים העליונים ומתקרבים אל הקדושה וז"ש הנועדים על ה' ר"ל על ידיהם תגרמו שהוא קרוב אל ה' והמקטרגים מתקרבים אליו וז"א הביאו עלי כפרה כלומר עלי ממש וקרוב אצלי ממש הוא הקליפה כי נתקרבה לינק ממני ולכן הרחיקוה ממני. וטעם התקרבותה אצלי הוא על שמעטתי את הירח פי' אינו ח"ו כי יש בהם יכולת למעטה ח"ו כי הכל קשור עם הא"ס כשלהבת בגחלת האמנם הטעם על שמעטתי וגומר: והענין כי אני שמתיה ראש אל כל התחתונים ומלכותו בכל משלה ולכן עלי שואבים ממנה גם הקליפות בפרט בעת עונות ישראל ולכן הביאו שעיר א' לכפר על כל עונותיכם כנודע שהוא מכפר על כמה עבירות חמורות ובזה אין פתחון פה אל המקטרגים אשר הם עלי ר"ל קרובים אלי לינק ולכן הביאו הכפרה שתעלה מציאותה קרוב אלי ובזה יודחו כל המקטרגים החונים עלי ר"ל קרובים אלי כמו והחונים עליו וגו' ודי למבין. וביאר כי זהו סוד ואל אשה בנדת וגומר כי אז הקליפות מתקרבות אל האשה עד יתרחקו ממנה ולכן השוכב עם הנדה כל אותם הקליפות המתדבקות אל האשה שורה ג"כ על האיש ונטמא לעולמי עד כי כל ישעם וכל חפצם לטמא את הזכר ולהתקרב אצלו כי אין להם שום אחיז' בזכר כי היא נתנה ראש לתחתונים ולא הוא ולכן כל מגמתם אל הזכר לידבק בו.

זכאה דרא דרשב"י הענין כנזכר לעיל כי סודו' אלו אסור לאומרם כדי שלא יטעו בהם אם לא בדורו של ר"ש ב"י בהיותו בחיים כי זכותו יספיק שלא יכשלו אנשי דורו בהן:

אר"ש כתיב והיה מידי חדש וגומר רצה רשב"י לפרש פירוש אחר יותר נעלם במאמר הביאו עלי כפרה הנ"ל. והק' או' כי מה שייכות זה שיש לחדש אל השבת כי בשניהם או' שיבא כל בשר להשתחות. וביאר דכולא בחד דרגא סליקו והכל סוד א' כאשר נבאר. וביאר כי מה שנעשה בחדש ושבת הוא דדא אזדווג בדא. פי' כי אז הוא זווג הת"ת עם המלכו' בסוד הארת המזל העליון. והביא ראיה מהא דתנינן מזמור שיר וגומר וביאורו נז' פ' וילך דף רפ"ד ע"ב כי לכן נזכר שיר לשון זכר כי הוא סוד שבח המשבח יום השבת ת"ת ומשבחו אל המטרוניתא והוא סוד השפע הנתוסף וע"י משפיע הת"ת במ' וזהו טעם כי מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו יבא כל בשר וגומר כי בשניהם מתעורר העתיקא קדישא. וזהו סוד הביאו עלי כפרה וגו' והענין ממה שידעת כי עולת התמיד הם עולו' עד הבינה כנזכר פרשת ויקרא ריש דף ו' ושם נתבאר כי אפי' עד שם איננו מגיע רק עד היסוד וע"ש וכן כל העולות. האמנם עולת שבת ועולת ר"ח עולות עד העתיקא כתר עליון ממש או בחכמה וזהו הביאו עלי כפרה כי שם יהו"ד הוא מחכמה ולמטה ועולה זו תהיה עלי ממש שהוא בעתיקא על שם ה' ממש ולכן שעיר ר"ח מכפר על כמה עונות חמורות כנזכר והיינו הביאו עלי. ונן עולת השבת הוא פסוק מפורש כמ"ש עולת שבת בשבתו על עולת התמיד וגומר והענין כי עולת תמיד של כל יום הוא בדכורא כי המ' עולה עד הזכר אמנם בשבת היא עולה על עולת התמיד לעילא מן דכורא והיא בעתיקא גם הביא ראיות הרבה מן חנה ותתפלל חנה על ה' כי הוא בעתיקא הנק' מזלא כנזכר באדרת נשא כי שם בני חיי ומזוני וגם הביא ראיה מר' יוסי וגומר מפסוק השלך על ה' יהבך כי סוד המזון תלוי במזלא כנזכר וזהו השלך על ה' יהבך וגומר:

ר' יהודה הוה קארי וגומר הנה ר' יהודה בא להורות כי לא כל הרוצה ליטול את השם יטול ואין יכולת בדורות אלו להשיג חפצנו ולבקש מזונותינו ושאלותינו מהעתיקא וז"ש ר' יהודה הוה קארי ולא אמר הוה אמר על זאת וגומר כנרא' שהיה מפרש הפסוק רק הוה קארי וגומר כאלו היה מכריז וקורא פסוק כי אין אתנו יודע לכוין כ"כ להעמיק שאלתו עד העתיקא. ופי' הפסוק באופן זה על זאת וגומר פי' הת"ת היושבת על זא"ת כד"א בזאת יבא אהרן וגומר והנה שם יתפלל כל חסיד ויתקע תפלתו אמנם לשטף מים רבים שהוא מקום עתיקא כי שם רובי השפע שם לא יגיעו הצדיקים אליו בעת תפלתם כי ירא האדם כאשר ירא לעבור בשטף מים רבים. וביאר אומ' לעת מצוא ואמר כי הרבה פי' יאמרו בו כמו לעת מצוא זו אשה זו מיתה וז"א הא אוקמוה אך הפי' הנאות אל כוונתינו הוא כמ"ש דרשו ה' בהמצאו שהוא בזמנים ידועים בי' ימי תשובה אשר הוא קרוב אצלינו:

ד"א לשון את כל דגי הים יאסף ומצא להם פי' יספק ר"ל לעת שיש סיפוק שפע בנחלים העליוני' הם ז' נחלים היוצאים מים העליון בינה ואז יוכל האדם להתפלל נמצא כי אפילו בת"ת הנק' על זאת אין להתפלל שם אלא לעתים ידועים וכ"ש בעתיקא קדישא כי שם לא יגיעו אליו בשום זמן מן הזמנים וז"א רק לשטף וגו' לא יגיעו להתפלל לשם אע"פ שנאמר השלך על ה' וכן ותתפלל חנה על ה' עכ"ז שאר הדורות אין ראוי להם כזה שאינם יודעים להשיג עד לשם ואולי יענש:

והנה ר' יצחק ביאר כי עתידין הצדיקים להשיג אל שטף מים רבים הנזכר כי הוא נועם ה' דאתי מעתיק' לרישא דז"א הנזכר באדרת נשא והאזינו. גם ר' חזקיה הוכיח זה הפסוק עין לא ראתה בסוד עדן העליון שבעתיקא כנזכר באדרת נשא דף קכ"ט ריש ע"א בפסוק הבין דרכה וגומר והביא מאומ' יעשה דכיון שהיה עמו לנוכח כמ"ש אלי"ם זולתך הל"ל תעשה אך או' יעשה חוזר לעתיקא קדישא הנק' הוא המורה העלם מן החכמה ולמטה קרינן אתה כנזכר בנשא. וכן הביא ראיה מן הנני יוסיף שחוזר אל עתיקא כנזכר והטעם בכל אלו כי הם בני חיי ומזוני ותליין במזלא הוא עתיקא כנזכר באדרת נשא וזהו ג"כ ותתפלל על ה' שהם הדינים וכל זה הביא ר' חזקיה להורות כי כבר השיגו כמה צדיקים אל שטף מים רבים ואותם שלא השיגו ישיגו אחר מיתתם כנזכר עין לא ראתה וז"ש זכאן אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי וגומר. מהרי"א זלה"ה: אוף הכא בחדותי סיהרא וגומר מכאן תבין היתר הזווג בר"ח כמו בשבת אף שהוא חול כי יש בו תוספת נשמה דקאמר ונשמת' אתוספת וגו'. ועיין בספר אור הגנוז בס"ד:

סג ע"א רעיא מהימנא בס"ד פקודא למפלח וגומר ולמשלח כדמסיק שני עניינים א' לרצות הספי' העליונות שלא יהיו בדין ויעוררו הכלב. הב' לכלב עצמו שלא ינבח וז"ש למאן דסליק מיניה בגין לאתפרשא וגומר וכנגד הראשונה אמר דהא לית ליה תקיפו ושולטנו בר כד אתקף וגומר וכמו שהקרבן ייחוד וריצוי בקדש מצד הייחוד אל הספי' כך קרבן עזאזל ריצוי למדרגות החצונות מפני שגם זה לעומת זה עשה האלהי"ם והיינו דמסיק הן עשו אחי וגומר הרי שרמז צד השעיר לצד חלק יעקב ויש בהם ייחוד שהרי אמר מהו לסרוסי וגומר טכ"ז נאסר נראה שיש להם איזה פועל בייחודם ובאותה הבחינה הוא קרבן עזאזל ביום הכפורים לקרבם באותו המציאות שיש הנאה ותועלת לעולם בו כדמסיק במה דאצטריך עלמא וגומר ועתה ניחא שקריאת מעשהו משפיע להם מה ומתרצה כמו שמתרצה הקדושה בשיח שפתותינו מפני שהשיחה גורם ייחוד מה. כך משפיע להם אותו החלק הנשפע להם והם מתקיימי' באותו צד והיינו גרמא לכלבא להקשר שם על העצם ההוא שהוא מזונם ולכך אתפרש מנייהו בכל ימי שמחתם ולא יתערב זר בתוכה וכמו שצד הקדושה משבח הגורם ייחודה לתת להם שכר גם החצוני משבח כלפי מעלה לישראל על התועלת הנמשך להם ועם היות שסוף סוף אף שהדין מתעות עכ"ז העון עון וראוי לנקות מכ"ז אין (אל) כאן תועלת אלא הצלה מן הגזר' המשונה הקשה אמנם סוף סוף יפרעו חובם וז"ש בגין דלא יתער רזא דדינא קשיא וגומר ויהיה דינם ברחמים ויפרעו חובם מעט לאטם לרגל המלאכה כאו' ודפקום יום אחד וגומר. הרמ"ק זלה"ה:

סז ע"ב אר"מ בההוא זמנא וגומר והאי איהו דאמר כאיל תערוג דהיינו דצווחת שכינתא בחבלים דצערא דמרי' רזי אורייתא והיינו תערוג על אפיקי מים שהם המושכים מי התורה לגבי שכינתא דהיינו שפע לגבי עמודא דאמצעיתא. שבעין דלעילא הם ז' מדות כלולות מעשר שהם שבעים שנים אחרונים מהגלות שהיא כואבת בהם עד בא גאול' מהת"ת שהוא בעל הז' מדות כאו' לך יהו"ד הגדולה וגומר וז"ש עד יהו"ד ומיד קול יהו"ד ת"ת יחולל אילות כלומר ימשך הכאב והצער גם לאותם שעוסקים במענה ובפשט וטעם צער אלו ואלו מארי קבלה ומארי פשט הוא לסבול יסורין עליה להמצא בגאולה וכל המקודש יסוריו קשים יותר.

לאולדא משיח להוציאו מג"ע לאויר העולם הזה.

בגין חבלים דצדיקים וגומר בזכות יסורין שהם סובלין. צדיקים מצד היסוד מארי מדות נצח והוד כי הם חוזים ונביאים אין כל בגלותינו זה אלא מארי מדות הראויים לחזיון ונבואה מארי רזין דאורייתא המושכין מת"ת ע"י היסוד בוש"ת וענו"ה מצד חכמה ובינה. יראה ואהבה חסד וגבורה. מארי חסד מצד חסד עילאה כנזכר. ואפ' לפרשם בדרך אחרת. אנשי חיל מצד י' שבחסד. יראי חטא מצד ה' שבגבורה. וחכמת סופרים מצד וא"ו שבת"ת ומשם האמת נעדרת. שונאי בצע מסטרא דה"א מ' והגפן תתן פריו מצד המ' שהיא גפן מצרים תסיע תתן שפעו ועכ"ז היין ביוקר שאין שפע מלמעלה מהיין המשומר וגומר: ב' בינה בסוד ב' של בראשית שהם שני בתין תרין ההין בית ראשון שממנה משיח בן דוד יהודה. בית שני ה' אחרונה רחל שממנה משיח בן יוסף ואכילת רישהא הוא ת"ת להביאו מרחוק וימין על נצח והוד הם תרין משיחין בן דוד ה' ראשונה לימין וה' שניה בן יוסף לשמאלו מהוד. ואו' ויחשוף יערות אפשר מלשון יערי עם דבשי וירצה שיתבטלו החצונים שהם המכסים הרוחנית והיינו אומרו אתעבר נחש מעלמא. מהרמ"ק זלה"ה:

סליק פרשת אחרי מות. ברוך י"י לעולם אמן ואמן