אור החמה על ספר הזהר ג:קנז

דתניא שם מלא וגומר והיינו כי שם אלי"ם מדת המ' והוא היכל לת"ת יהו"ד והיינו שם מלא שיתמלא ההיכל מן המלך והנה שם מלא זכר ונקבה דין ורחמים והכל תלוי בתגבורת כאשר הזכר גובר המ' עמו מדת רחמים כמוהו בסוד תגבורת הזכר על הנקבה וכאשר הנקב' גובר' הוא ג"כ עמה מדת הדין ונמצא העולם מתנהג בשם אלי"ם ושם יהו"ד נטפל עמו וז"ש אני ה' או יגבר שם אני שהוא שם אדנ"י דין הוא שם אלי"ם או יגבר שם יהו"ד הכל לפי המעש':

אר"ש חייבא וגומר פגימותא ממש הוא המשכת הדין הקשה במ' והקליפות יונקות ממנה מצד הגבורה הקשה הנשפעת אליה והיינו פגימותא ממש.

זכאין כולהו בעלי מצות. חסידין כולהו לעשות לפנים משורת הדין בינם ובין העם ובין קונם. דחלי חטאה לפרוש מאה שערים מן ההיתר כדי שלא יגיעו לשער א' מן האיסור. מילין אתפרשן סודות התורה ביניהם בגלוי.

רזא דהאי קרא ואל אשה בנדת טומאת' עינוי נבעין דמיין מפני פגם העליון שגרמו הרשעים. לא יכלין לגלאה שאינם בקיאים ואינון דידעין קצת מתלמידי תלמידיו הנשארים מסתפו כדי שלא לטעות. ביעא קושטא ת"ת הנק' אמת. נפקא מעופא בינה שמשם אצילתו ויוצא בחסד ושריא בנורא שהיא הגבורה ואתבקע לד' סטרין הם נהי"ם תרין סלקין מנייהו נצח הוד שהם מתעלות על יסוד ומ'. וחד מאיך מ' למטה מכולם נפרדת וחד נביע יסוד שהוא מקור אל המלכו' שהיא נק' ים הגדול. או ירצה נביע נביעא דימא רבא מבינה שהוא מקור יוצא מבינה בסוד משך הוא"ו ומשפיע למ'. קדש חול דברים כאלו לאומרם דרך משל וחידה לפני ר"ש שהיה בגלוי בלא פחד. עד לא יתבקע ביעא היינו האדרא שהיא סתומה כביצה. שקודם שנשלם הענין נחלקו שם ג' חברים ר' חזקיה ור' יוסי בר יעקב ור' ייסא:

דתנינן בשעתא דחויא וגומר שארי ואתחבר וגומר אין הדברים כפשטן ח"ו כי על זה נאמר אני ה' לא שניתי הוא שמי וכבודי וגומר אמנם הכוונ' כי בחובי עלמא אתער חויא תקיפא על ידי מעשים רעים והם הם כנפיו לעוף למעלה אל אחורי ההיכלות במדור שני ושם תובע דין ומקטרג על החוטאים תתעורר מדת הדין להשפיע גבורה עילאה בתתאה ואז יושפע מהשפע המאודם והדין הקשה אל החצונים ואז ת"ת בעל הרחמים היא מסתלק ממנה כאומרו והסתרתי פני מהם וגומר והיינו העלם הרחמים כדי שלא ינקו ממנו ח"ו הקליפות ולא יטמא כביכול בהשפעת הקליפות וז"ש ואל אשה בנדת טומאתה וגומר. אחזי פגימותא לעילא כי גורם כביכול לאדם העליון להשפיע אל החצונים ופוגם והיינו כדמסיק יתער חויא תקיפא לתבוע דין ע"י הפגם ההוא ובלי ספק יותן לו ע"י המנהגת העליונים והתחתונים חצונים ופנימיים. ושערהא רבא הם כחות הדין וז"א ג"כ ואתרבי שערא לדכורא להורות על התעוררות הדין והגבורה החזק' ממקומה ברישא דזעיר. וטופרהא סגיאו דהיינו החצונים ממש שהם צפורני האשה שהם מגודעות בהיותה טהורה למעלה ועתה סגיאו. וכדין דינין שריין וגומר והיינו שליטת החצונים בעולם התחתון. כד וגומר מתערין מלעילא הם כחות חצונים המתגברים למעל'לתבוע דין כנזכר: ועשרין וארבע לתתא בנקבה תחתונ' בהיות' נדה נדבקין בה.

ההוא שערא דרבי וגומר אפשר שכנגד שער התחתון קאמר שהוא ממש טמא אבל השער העליון הוא נגד סוד ארגמ"ן ואין ראוי לבטלו שהם מתקוניה היפים כאומרו ודלת ראשך כארגמ"ן כנזכר באדרא. אמנם מה שנתפשטו סוד ארגמ"ן דהיינו עולם היצירה עולם המלאכים להשפיע לחצונים אותו ההתפשטות בטל והיינו או' ההוא שערא דרביאת דהיינו מה שנתגדל ונתפשט בטומאה קוצי השערות כשיעור מה שגדלו בימי נדותה שהם חצונים.

ובג"כ גניזא ר"ל זורקן רשע אמנם קוברן או גונזן צדיק אמנם מאן דאעבר לון לגמרי דהיינו שורפן חסיד כאלו אתער חסד וגומר:

דתניא לא לבעי אינש למיהב דוכרנא יר' עם היות שכשגונזן הרי אין שליט' לחצונים בהם ואפי' בשינוי מקום וגומר כדפי' בגמרא עכ"ז העיקר להעבירם משום דלא לבעי ליה לאינש למיהב דוכרנא וכיון שמתחלה שלטו מל ידם זכרון הוא להם קיום הצפורנים אף אם יעבירם אלא ישרפם ולא יזכרו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ותאנא מאה ועשרין וחמש זיני מסאבותא וגומר פי' הם סוד מסכ"ה שעשו ישראל העגל כמנין מסכ' והיא זוהמא עליונה שכנגד ר' דאחר רבתי כמבואר אצלי פ' עקב בפסוק בעלותי ההרה לקחת וגומר עשו להם מסכה וגו'. עכ"ל הרי"א. ועיין בספר אור הגנוז בס"ד: