אור החמה על ספר הזהר ג:קנו

זכאין אינון צדיקייא בעלמא דין וגומר בעו ביקריהון לכבדם יותר ממלאכי השרת וזה ע"י ידיעתם בשמות העליונים כדמסיק רזין עילאין דשמיה קדישא. דלא גלי וגומר שאין המלאכים הקדושים יודעים השמות כדפי' בשיר השירים ולזה בהזכיר את השם לפנ הם יתבטלו ויברחו כדמסיק: וע"ד יכול משה וגומר ב' פלאים הא' לאתעטר' לקבל שם עטרת תפארת מעלת התורה והם היו מקנאים בו ושניהם קהות בזמן המרוב' מ' יום שישב שם והיינו ולאתקיימ' ביני קדישין ועם היות שהיה חפצם לפגוע בו וז"ש וכלהו לא יכלי למקרב. ואפילו אותם הפועלים למרחוק כאש הפועל למרחיק וכן המלאכים אשר יסודם אש רוחני וזה שאמר בנורא יקידתא וגומרי דאשא ולולי כח השמות מאן היה למשה למיקם בינייהו. וא"ת ומנא ידע שמותיו שעדיין לא נתנה לו התורה ששם רמוזים הסודות לז"א זכאה חולקיה דמשה דהא כד שארי למללא עמיה בעי למנדע דהיינו כשאמר ואמרו לי מה שמו וגומר ושם גלה לו הקב"ה כל סוד שמותיו וכנוייו בנגלה ובנסתר ושם השיג מה שהשיג והיא עמדה לו בעלייתו לקבל התורה וראיה לכל זה ת"ח וגומר תריסר אתוון היינו סוד שם אהי"ה יהו"ד אדנ"י משולבים יואחצצביררן וכיוצא:

תאנא בתיקוני מטרוניתא וגומר הכוונה כי השכינה נק' בת אל הבינה והת"ת נק' בן ועתה באומרנו בת בנה בת בתה הם ודאי למטה מהשכינה בתיקוניה התחתונים המה פשטים למט' וז"ש בתקוני מטרוניתא אוקימנא אלין עריין.

ואע"ג דדחיקא מלתא טובא שאינ' בעצם המדות כשאר עריות והיינו או' ואע"ג דאינון באתגליא וגומר פי' קצת העריות הם למעלה בנעלם כנזכר לעיל ואלו הם למטה באתגליא עכ"ז אין זה רווח דהא עלמא אצטריך לון ולצורך העולם נבראו כי לאחר שמגלה באלו שמגלה בעולמות כדמסיק וז"ש דהא גלי בגין דא עריין אחרנין.

ותניא מלה בתרא' מעשר אמירן שהוא סוד המ' אשת רעך וריע אביך והחומד אשת רעהו פוגם במדה זו והמטמאה מטמא המדה הזו והוא נכנס במקום הנחש השמאל המפגל הקדשים. וכמו שמדה הזאת כוללת כל המדו' ואם ח"ו נפגם המדה הזאת כביכול כל המדות פגומות בגין האי כללא דכלהו מאן דחמיד אתתא וגומר כי הוא פוגם כל המדות וכל התורה כולה.

ברם לא אית מלה וגומר כי שמה יעיד עליה תשובה תשוב ה' אל מקומה ורוחץ את הפגם בתשובה. וכ"ש אי קביל שיסייעוהו מלמעלה ביסורין למרק עונו כענין או' הרב כבסני מעוני.

אי הכי וגומר אפשר דאי אמרת בשלמא דיסורין בלא תשובה או תשובה בלא יסורין מועילין ניחא דלהכי לא פריש מבת שבע מפני שנתמרק ע"י יסורין אלא השתא דאמרת דתרוייהו בעי א"כ למה לא שב בתשובה שלא פירש מבת שבע.

א"ל בת שבע וגומר עיקר התי' הוא במה שפי' בריש פ' בראשית דבת שבע מגורשת היתה כנזכר שם אמנם אפי' לא יהרגהו היה הדבר מכוער שלא יעשוק נשי עבדיו אפי' בהיתר ולכן צריכים אני לומר שהיתה ראויה לו ושלו נטל דוד כדמפרש ואזיל ולא היה שם אלא חטא אוריה לבד שהרגו בחרב בני עמון כנזכר בסבא כי גם הוא היה מורד במלכות כנזכר שם:

ומה עכבה ליה דנטיל ברתא דשאול מלכא אין הכוונה ששתי נשים אסורות לאיש אחד אלא אפשר שאימת מלכות ליקח נשים על בתו של מלך וז"ש דנטיל ברתיה דשאול מלכא ולזה לא היה אפשר ליטול בת זוגו ועון היה נחשב לדוד שנתפנה אחר הבלי העולם ליטול בת מלך ולזה נשא אוריה בת זוגו ורז"ל פי' על ענין גלית ואינו דחוק ששתי סבות היו שם בסבת גלית נסב בת שאול ובאותו פרק נשא אוריה בת זוגו של דוד שהוא נתנה לו כדפי' רז"ל כי אוריה נושא כליו של גלית היה. אמנם לזה קשה כי בת שבע בת ח' שנים הית' כשנטלה דוד כדפי' רז"ל בת שבע בת עילם ואליעם היינו בתו של אחיתופל שלא חיה כי אם ל"ד שנים כדפי' בגמ' ואין ספק דפליגא על הך דהכא בת שבע לא היתה בעולם כשנשא דוד בת שאול וא"כ איך בו ביום נטל אוריה בת שבע אם לא שנא' שבו ביום נטלה מלפני ה' שנגזרה על בת זוגו שיטלה אוריה ראשונה וזה דוחק: לקיימא מלכותא קדישא שבת שבע כשמה רומז במ' הכוללת ז' מדות והוא מדת דוד דצריך היה לישא את בת שבע לקיים במדתו:

תאנא א"ר יוסי מאי דכתיב אני ה' בעריות כתיב הכי ופי' נאמן ליפרע מן הרשעים ולפעמים גם במצות כתיב אני ה' נאמן ליתן שכר טוב והם ב' הפכים ופי' כי שם זה כולל דין ורחמים דכתיב אני אמית בדין ואחיה ברחמים ולזה נמצא פעמים מוזכר על השכר ופעמים על העונש והכוונה שהם מהפכין דתניא וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. גבריאל שמיה. נ"ל קמואל במקום גבריאל. וזה המאמר גם בפ' וישלח דף נ"ח ע"א ושם כתיב קמוא"ל ופתח משה פומיה בתריסר אתוון וגומר וז"ש כאן והא אוקימנא מילי וגומר. עכ"ל: