אור החמה על ספר הזהר ג:קנ

עד דישראל מחלישין. הענין שהם חוטאי' ונותנים פתחון פה לשטן נגדם ואי אפשר להליץ בעדם והשרים שואלים שררה עלינו ונתנם להם בסבת עונותינו והיינו צור ילדך תשי. ואתפרעא להון מכולא אפילו ממה שעשו לנו בהיותינו חייבים מפני ששמחו לאיד: דאי הכי וגומר פי' שאם בא לטמא מעט טומאה קופצת עליו בעל כרחו הרבה והיינו ונטמתם בלא אלף מלשון טומטום והכוונה שיטמטמו אותם הקליפות ויכשלו בכמה אסורין חוץ מדעתו והוכיח זה מהתוספתא וגומר כלומר דבעי וגומר הוכרח לפרש כן דאם כפשוטה מאי או' אסתאבן איהו וגומר וכי אבריו ענין אחר אלא הכי פי' כיון שהוא רוצה להטמא אף אם אינו רוצה ליטמא אלא ע"י אבר א' טומאה קופצת על כל אבריו וכולם נטמאים.

ערייתא דהוי דבר פי' הערוה הוא אל דבר שהיא השכינ' הנק' דבר. ושב מאחריך היה לפניך אתה ביראתה והיא שומרך ואתה הפכת פניך ממנה בעונך ששב. מלפניך לאחריך כענין ואותי השלכת אחרי גווך והחלשת כחה ותמסר ביד השרים כנזכר.

וע"ד ערות אשת אביך ירצ' שגם הפגם יעלה אל אביך אפי' בגלות כדפי' לעיל כי הוא עם המ' לשומרה השפעה מועטת והיינו אשגחותא דקאמר לעיל והרשע בחטאו משליט שנאין דילה והיא מתחלשת והיינו פגם גם אל הת"ת שהוא שומרה ומחזיקה והם מחלישים.

תאנא וגומר לראיה. שגם בגלות החטא פוגם. על דעבדי קלנא פי' שהם חוטאים ומקלים בכבודה שהם עמהם בגלות והיותם נמסרים לאומות ובזיונם הוא חלל התורה כבודה. ומהדרי אנפייהו כי פנו אלי עורף ולא פנים דהיינו היותם בועטים בעבודה. ועל דמסאבי שיש להם עזות לחטא בהיותה עמהם בגלות ולא די להם שנתגרש' בסבתם אלא שגם בגלותם מוסיפין על חטאתם פשע ואם היו נזהרים משלשתם מיד היו נגאלים:

ר' אבא הוה אזיל וגומר אנא חמינא באנפוי בחכמ' השרטוט בזולת רושם המכה. דיתמנע מינך תשובה שבהעביר הרושם לא תבכה עוד. אעבד ע"י מאמר ותגזר אומר ויקם לך. מארך הא בעא נתרצה הקב"ה בתשובתך שלא כוון ר' אבא להעביר והקב"ה בסבה קלה העבירו נר' שנתרצה לפני הקב"ה על עוניו ולזה בקרוב אל הדבר הקלה שבסבות יספיקוהו. נא משגחין לראות מאורעי עולם ויתחכמו. ולא ידעין ממה שיסופר מדורות אבות לבנים ולא מסתכלין בדברי תורה שהיא ג"כ מגדת. על מה קיימין וגומר שאינם יודעים שהדין חוזר עליהם תמיד והם עומדין בדין שאלו ידעו היו מחפשין דרכיהם. מאן מעכב למנדע היינו פי' דקרא בער אני מפני שהוא איש בער ויש בו טפשות לא ידע ואפילו יהיה חריף אם יהיה טפש לבו בתורה יקרא בער וז"ש בגין דלא משתדלי וגומר. וכן כסיל יקרא מי שמאבד חריפותיו בהבלי העולם כיון שלא יעסוק בתורה יקרא כסיל בתורה וכסיל דלא יסתכל וגומר. מהרמ"ק זלה"ה: