אור החמה על ספר הזהר ג:קמט

וההוא עילאה אהיה פירוש כ"ע והיינו או' עילאה טמירא וכינה לו שם זה כי בזה יוכרח היות אל"ף בכתר:

בגין דלא אתקבל וגו' פי' אין כוונת עליית הרי למעלה לתועלת כלל אלא לרעה לתחתונים. וע"ד אסתלק יר' הכריח לזה שהוא אמת שאם היה סילוק ו"י אל אלף הוא לטובה היה ראוי שיהיו אותיותיו אהו"י מפני שא"א שתעלה הת"ת ויהיה בו ברכה יותר ולא יהיה יותר ברכה בבינה אלא ודאי כדפי' דאסתלק תשובה דה' כנז'.

כד אסגיאו חובי עלמא קשיא ליה דהא קיימא לן אין לך דבר שעומד בפני התשובה ולזה תירץ ותשובה הוה תליא וגו'. וא' סליק לו"י גביה. הוקשה לו כאשר תסתלק התשובה היה ראוי שיהיה ו"י שפי' נסתלקה ה' ונשאר ו"י דלא תלי בתשובה ולזה תיקן ואמר סליק גביה וגו' כי בהסתלקות ו"י יותר היינו שמורה שנסתמו דרכי התפלה ואין גזר דין נקרע בתשובה והכריח זה בפרטות מפסוק אוי לנו כי פנה היום ופי' עד עתה היה הדבר תלוי בתשובה והיה הו"י ועתה כיון שפנה תשובה לפי שפנה ה' ולא אמרו וי לנו כי פנה היום ה' וזה הכרח גמור שאעפ"י שפנה ה' לא נשאר ו"י אלא נתעלה למעלה אל הכתר ונעשה או"י:

ההוא יומא דאשתמודע קשיא ליה כי יום אינו בבינה שאינה במספר הימים שהם מחסד ולמטה ותירץ כי כל ה' הידיעה או רובן הם בבינה וז"א דאשתמודע וג"כ כי עיקר התשובה פועלת ע"י החסד הימין הפשוטה לקבל שבים והכוונה פנה הימין והפשט הימין וז"ש לא פשטא ימינא. ונתן טעם שאין הדבר תלוי בתשובה ועל סליקותה כי ינטו וגו' דהא ארכינו וגו' מפני שגזר דין נתן ביד מלאך המשחית וכבר התחילו צללי ערב שהם כחות הקליפות ושרי האומות היונקים מן הדין ולא יתוקן ע"י תשובה עד שיותן לו תמורתו כנודע מה שאין כן בית המקדש שאין לו תמורה. והשתא קשיא דידיה אדידי' דהשתא קאמר דבחורבן בית המקדש היה או"י כאומ' כי פנה היום. ובריש סוגיין קאמר דבחורבן בית המקדש היה ו"י לבד. ולזה השיב תאנא סליק וא"ו לעילא וגו' יר' כי כאשר חרב ביהמ"ק אז סליק וא"ו לעילא וגומר כדי שלא תקובל התפלה כאומ' גם כי אזעק וגומר אמנם אחר החרבן כד נחית לאתריה למקומו הראוי לו וגומר אשגח בביתיה והא אתחריב פי' ביתו העליון מ' שאם לא כן היינו ההיכל הנזכר למטה ואין הכוונה על השכינה ממש דהיינו בעא על מטרוניתא דקאמר אלא על המרכבות כי כולם הושלכו ממכון שבתם בעונותינו בעא על מטרוני' היינו עצם השכינה. חמא להיכליה היינו היכל תחתון. חמא לברכאן דעמיקין דהיינו עמקי החכמה דנחלין משך ז' נחלים מחכמה דרך הבינה דהוו נגדין אליו והא אתמנעו כי ע"י ייחוד הברכות נמשכות כדין כתיב ו"י שעתה מה שהיה או"י נעזב ו"י מלמעלה ומלמטה: וכן אה"ה דומה לו"י כשנעשה או"י נשארו שתי ההין יחד וכנפרדו נעשה ו"י נעשה אה"ה דומה בדומה והיינו אומ' אתנגיד ונמשך חד לקבל חד הוא בוכה ו"י והיא בוכה אה"ה כנזכר לעיל. וה' עילאה וגומר היינו שנטלו הברכות מיש' ונתנו לאומות והיינו שמוני נוטרה וגומר הם יונקים העיקר ואנו התמצית והיינו עבד מלך ושפחה כי תירש וגומר:

ערות אשת אביך וגומר שמא קדישא סתים יהו"ד וגליא אדנ"י. אורייתא סתים סוד וגליא פשט כנזכר לעיל. והשכינה כשהיא מיוחדת עם הת"ת קראה הכתוב אמנו להורות לנו שאעפ"י שהיא בחיק הת"ת היא מנקת אותנו שפע ורב טוב. וכשהיא עמנו בגלות קראה אביך להורות לנו שאפילו כשהיא בגלות מגורשת עכ"ז אשת אבינו היא לעולם וענין זה נתבאר בפסוקים אלו ור"ש הביא התוספתא לתרץ יתורא דקראי כיון דאשת אביך ואמך היא מ' א"כ למה צוה עליה ב' פעמים וביאר כי שתיהן הוצרכו משום דאי קאמר דכד איהו בגלותא הוה אמינא דוקא כשהיא בגלותא צריכה שימור מן החטא שלא יוסיף בה פגם אמנם כשהיא בחיק הת"ת מיוחדת אין עון גורם רעה כ"כ לכך אמר ערות אמך וגו' כי עם היותה מיוחד' היא תלויה בך והיא אמך ותלקה עליה מפני שהיא נפגמ' בחטא כי בן כסיל תוגת אמו. ואי הוה אמר כד איהי בחיק אבינו הוה אמינא דוקא בהיותה בחיק אבינו אם תחטא תפרד החטא כאו' ונרגן מפריד אלוף אמנם בגלות שאין ייחוד החטא לא מוסיף ולא גורע לז"א ערות אשת אביך כי ענין וימשך הפגם כפלים וז"ש בגין דתעדי מבינך וגו' והיא שמירתך בגלות ואם תסליקה מעליך נמצאת פוגם בך שיסיר צלה מעליך ואתה חובל בעצמך ואפי' לא ימשך פגם ולז"א הכתוב אח"כ אשת אביך היא כלומר אע"ג דאתרחקא וגו' יר' עם היות שאנו אומרים שהיא נבדלת מבעלה עכ"ז יש עדיין קצת אשגחותא דהיינו שפע קיום העולמות ושמירת הת"ת עליה לשומרה אלא שאין ברכה מצויה כימי קדם והיינו טעם הכוונה והייחוד בזמן הזה ואם יחטא יפגום ויסתלק המעט ההוא ומחשיך האור ההוא מכל וכל והפגם יותר גדול עתה ולזה המעט המכוון בזמן זה יותר חשוב מכמה בזמן שבית המקדש קיים וז"ש ובעי לאסתמרא יתיר וגו':

ר"ש פתח כי ה' אלהיך דא שכינתא וגומר נק' ה' בדבקותה בעליונים בימין ונק' אלהיך בדבקותה עמך ששוכנת על יש' ומושכת עמה כל העליונים ולכן נק' ה' אלהיך וז"א דא שכינתא וגומר. כ"ש בגלותא שהם מפוזרים תחת יד הקליפות שצריכים שמירה יותר ע"י ששכינה ביניהם שהיא מכנעת כח הקליפות ושומרת בניה מכמה בחינות דקליפין וז"א מכל סטרין דתניא וגו' לראיה שהשכינה שומר אותנו ואם שולטים בנו הוא בעונותינו. מהרמ"ק זלה"ה: