אור החמה על ספר הזהר ג:קמג

אשר על הדרך תמנתה. כד"א ותמונת ה' יביט. הענין הוכרח לפרש פתח בחינה תחתונה מטעם אשר על דרך תמנתה פי' מ' בבחי' פנימית ששם היא כניסת הת"ת אליה וכאו' ותמונת ה' יביט כי המ' שם נק' תמונת ה' שהיא שם בן ד' בת"ת מפני היותה כסא אליו. ואו' על דרך תמנתה פי' כי הבא ליכנס לבחינת תמונת ה' יכנס תחלה אל פתח זו.

אוקימנא מלה לתתא שהיתה מכוונת למטה ופועלת למעלה במדות העליונות. ופרחא פרחין שהולידה פרץ וזרח. וא"ת נהי דלא חטאה אבל החטיאה את יהודה לז"א ויהודה עוד רד עם אל שלא קלקלה אותו במעשה ההוא שיבמה נקנית אפי' שלא במתכוין:

כד"א אכלה וגו' הענין כאשר דינה חזק דהיינו מ' גבורה תתאה יונקת מגבורה חזקה עליונה והיא משפעת לחצונים ואין הת"ת מתייחד עמה ומפני דיניה היא מסתרת פניה מן התחתונים והיינו כי כסתה פניה מבני אדם ולית מאן דידע אורחהא כדי שישמרו עצמם ממנה ומדיניה ולכך הת"ת היה מחשיבה לזונה לחצונית ח"ו מניקה לחצונים התחתונים הטמאים ומטמאים המקדש.

ויט אליה אל הדרך ממש דהיינו יסוד כדי להתייחד עמה כי לפי הפשט קשה מן הדרך הל"ל. חוור ת"ת ברחמיו בסומק מלכות בדיניה המחריבים העולם למתקה. ומתרגמינן אפשר היותו תרגום ירושלמי או תרגום אחר היה להם. מ"ט לא ידע הוק' לו מה ענין אומ' הנה שלא ידע שהיתה מכלה העולם לענין הייחוד. ותירץ שהוא ספור ואתקשטה ונבדלה ונסתלקה מכל הבחינות הזרות אשר לה וקשטה עצמה אל הייחוד והיינו קישוטין ולכך לא היה ניכר בה ענין דינה כנל שכבר נתהפכה לרחמים ולתיקון. והא אוקמוה וגומר הוא לשון הזמנה והכוונה שתזמין עצמה אל הייחוד והיינו קישוטין שהיא מתקשטת בהעברה הדינין והרעות:

ד"א כלתו ממש וגומר פי' תדע לך החשיבה לזונה קודם מפני שכסתה פניה וכן למה א"ל הבה לשון הזמנה שתזמין עצמה שלא היתה נראת בעיניו הגונה מפני שלא ידע כי כלתו היא לא הביט בבחינתה הפנימית שהיא כלתו שנאצלו שניהם יחד ד"ו פרצופין מלמעלה מהלבנון סוד הרחמים השתא כולא בעיא תכשיטהא וגומר פי' אם אתה או' הבה לשון הזמנה להטהר עצמה מן החצונים א"כ היכן השפע שאתה שולח אלי להכניעם ולבטלם כדי שלא ישמא המשכן וכן למתק הדין. ולזה השיב לה כלום את כעורה בעיני אלא מפני הקליפות אני אשלח גדי עזים שהם החצונים כאומ' ולא יזבחו עוד לשעירים ובזה היא מתוקנת ואין שטן ואין פגע רע אם תתן ערבון אלין וגומר יר' תן לי סימנין של ברכה אל היחיד כדי שבזה יהיו משולחים החצונים והיינו עד שלחך. אלין אינון קטורי וגומר פי' הקושרים הת"ת עם המ' בסוד ימין ושמאל ואמצע אל הייחוד והם תכשיטיה והיינו סוד ו' ו' שבה ג' ווין נה"י ג' גווני דקשת שהם חג"ת דאינה מקבלת אותם אלא ע"י נה"י וז"ש כלא הני אשתכח בתלתא כי מג' לג' משתלש כל האצילות וכולא מהכא מתברכא שלא תקבל מחג"ת אלא ע"י נה"י והיינו חותמך הוא היסוד שם שד"י שהוא חותם ככזכר בתקונים. ופתילך הם ל"ב חוטים שבציצית מצד החכמ' וחסד ומטך אשר בידך השמאלי דהיינו הוד האחוז בגבורה: מיד ויתן לה ונתקשטה ויבא אליה שפע המהוה השמות והמצייר' אחר הייחוד.

מאן משלש וגומר פי' לא אמר בשלש חדשים אלא כמשלש חדשים פי' בתר דיתלתון ירחא יר' שכבר השלישו החדשים שהיו ג' והתחיל הד' ולא כדפי' בגמ' רובו של זה ורובו של זה ואמצעי שלם:

והא תלת ירחין אוקימנא פי' להיכר העובר שלשה חדשים בעינן גמורים והתחלת הד' והיינו דשארי ירחא רביעאה כי ניסן אייר סיון רחמים ותמוז בו מתחיל הדין במ' והיא מתחלת לאתערא דינין בעלמא בחובי בני נשא כי בי"ז בו ארעו ה' דברים וגומר והיא ינקא מסטרא אחרא דין ושפע הראוי אל החצונים והיינו זנחה וגומר מצד הדין היונקת במעשה התחתונים המגונים גם היא הרה וגומר פי' גם קצת הנשמות אשר בתוכה הם נפגמות ושולטות בם החצונים כנזכר בסבא. ומיד הוא יוצא גזרת הדין להגלות יש' בעונם והיא גולה עמהם והיינו הרה לזנונים בני הריונה בני זנונים והם גורמין לה היציאה בחדש אב השליך משמים וגומר ותשרף בגלות בדיני הגבורה וז"ש בשלהובי טיהרא היינו הדלקת דיניה מצד הגבורה שמשם השלהובין נמשכין לה.

לאתמשכא וגו' כי קישוטין אלו אינה מראה אותם אלא אחר שמשך הגלות הרבה כאשר הגיעו ע' שנים לבבל והיה רוצה הגלות להמשך עוד אז שלחה אל חמיה פי' קשטה עצמה אל הייחוד לצאת מהגלות. ממנו לא כתיב פשטן של דברים ממנו אנכי הרה היל"ל כי אומרה לאיש אשר אלה לו לא היה ראוי שאפ' שיכחיש ופי' שהכוונה לדרך זה לאיש אשר אלה לו שיש לו גם עתה סימנין אלו דהיינו סוד ג' גוונין עילאין דביה ממש סימנין אלו משתכחין וג' גוונין הנז' נק' אלה:

צדקה ודאי ושמא גרים פי' המ' מצד הדין נק' צדק וכאשר התקשר באלו הג' גוונין ג' ווין כנז' תקרא צדקה וז"ש שמא גרים ומהיכן היא עולה לזה השם ואמר ממני דכתיב כי צדיק ה' צדקות אהב פי' מייחד ת"ת וא"ו שתי ההין ומשם היא נק' צדקה בבינה דהיא נטלא סימנין דאמא כנזכר פ' בראשית. ממני נטלא שמא דא פי' כל עצם השם צדק ע"ש צדק, ממני ירתא אח"כ ה' נוספת בה שהיא צדקה. ממני אשתכחת כל עצם המלכות נמצאת מן הת"ת דד"ו פרצופין נבראו:

א"ר יוסי מ"ט חמיה פי' לפי מה שפי' הפ' כולה ת"ת יהודה עם מ' תמר א"כ חמיה שהוא חכמה אין לו ענין כאן ותירץ דלא אתקשר דא בדא פי' כי עם הת"ת נקשר הכל מחכמה ועד סוף השם א"כ שייך בבחינה זו לומר יהודה דהיינו בעלה. חמיה באתר עילאה תלי פי' במציאות בחינת הת"ת גם בסוד הדעת אשר בחכמה:

ר' אלעזר וגומר ודינוי בכל אתר וגומר הענין שהיא ידעה סוד הגלגול וגומר וענין שתי נשמות הקודמות שהיו בעליה הקודמין שנפלו דהיו מקשקשין במעי' וא"א להקימם אלא ע"י יהודה וידעה שממנה ואותם נשמות מלכים עומדים ולא היה אפשר אלא ע"י המעש' ההוא וזלזלה בעצמה להקדים הענין להשלים רצון יוצרה וזה היה רצונו של הקב"ה וע"ד זה היתה כוונת דוד ג"כ לסבה זו:

א"ר אבא וגומר סתימא דאורייתא דהיינו סוד ע"ד נסתר. ואתגליא היינו הפשט כשאר בני עלמא שאינם מבינים אלא פשטי התורה והיינו לספר בציון דהיינו בבית המקדש שם ה' דהיינו ת"ת שם הנעלם היה נז' בבית המקדש ככתבו ותהלתו דהיינו כינוייו ופשטו בירושלם דהיינו גבולין מהרמ"ק ז"ל: