אור החמה על ספר הזהר ג:קמא

א"ר חייא תווהצא וגו' וכי נעלם מר' חייא מה דגרסינן במתניתין במסכת תעניות וגו' אלא הענין הנז' והדביקות הנרמז. לא ידכון תמן בלא תשובה יר' שיתענו ראשונה ג' תעניות וכיוצא ויחפשו ממעשים ואח"כ ילכו בכח התשובה זו שהקדימו. ור' חייא פליג שאפי' תענית יום יספיק ובלבד שלא יהיה צער אלא כשהיה צער כגון בצרות תכופות שלא הספיקו להתענות עד שבאה צרה. ואינון מתערי על אורייתא וגו' והענין כי התורה הנתנת לנו הוגשמה גשם אל גשם מאצילות אל בריאה שהם מדרגות הסולם בין קוננו ובינינו ויש גילוי כזה בתקונים ובר"מ והנה כאשר ס"ת זה המתגשם ונעשה יהיה לנו נגלה אין ספק שעושה רושם בגלות זה אל העשיה הדקה וירגיש אל הנפשות הצדיקים ויידעים ביניהם ע"י גלות ס"ת:

פסול ומשקר ושמא המתים האלו לא היו בקיאים בתורה ור' אלעזר שהיה בקי לא נתעורר עד שהביאו כשר והגון ואלו שטעו ולא היו בקיאים בתורה ולא המתינו לגדולים שבהם כגון ר' אלעזר מה יעשה נענשו וגרשום מהישיבה כעמי הארץ שלא בדקו ס"ת קודם בואם וז"ש הקדמנו הקדמה קודם זמן שלא כראוי.

וכדין אתער וקודם לא אתער מפני שהיה חכם בקי בתורה וידע להבחין בין קדושת ס"ת כשר לס"ת פסול שהוא פגם בתורה וחטא קטן כזה הוא מקטרג בשעת סכנה ולא יעשו נס בעבור אותו ס"ת שהוא פסול. דהוה קביר בגוש חלב לאו דוקא אלא אותו הזמן שהי' בעלי' בלי קבורה שלא שלטה בו רמה והי' בגוש חלב הי' חשוב לו כקבורה והי' נחשב בכלל מתי גוש חלב. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. א"ר חייא תווהנא וגו' ענין הודעה זו ודאי שאינה כלפי השבעות וידיעות דא"כ היכי קאמר תווהנא אי אית וגו' בר אנן ומי הגיד לו שאותה ההשבעה שהיה הוא יודע שלא היתה נודעת לאנשי' אחרי' אבל הענין הוא כשהמודיע הוא זכאה אז איקרי דידע לאודעא ומאן דלאו איהו זכאה אקרי דלא ידע לאודעא וזה יוכרח מפ' ויחי דף רנ"ה ע"א ענין מאמר ר' שמעון דקאמר דכד אית זכאה בינייהו פי' בתוך המתים בינייהו הוא אודיע להו צערא דעלמא וכד לא אשתכח זכאה לא אית אלא ס"ת וגו' נמצא כי בהיות האדם זכאה וחסיד כדקאמר התם דמכריזי עליה בינייהו פי' בתוך המתי' ואו' הנה הצדיק פלוני בא ראו מהו שואל מכם ואז מתעוררי' על שאלתו וזהו סוד ההודעה אמנם לזה צריך צדיק גמור כדרא דרשב"י וז"ש תווהנא אי אית וגו' אנן כלו' אנו דרא דרשב"י שארי בגויה אבל בזמנא אחרא דלית כ"כ זכאה דיכריזו עליה לא אית לי' תקנה ומשום הכי תווהנא אז השיב לו ר'אבא דאורייתא אודעא להו והוא מ"ש התם רשב"י פ' ויחי. אמנם ראינו בעינינו בדור הזה מי שהוא מתדבק נפשו בנפש המת ומדבר ואפשר כי זו היא כוונת ר' חייא. עכ"ל: ועי' בס' אור הגנוז בס"ד: