אור החמה על ספר הזהר ג:קלח

רשים וחקיק היינו חקת. כל גנזין דיליה היינו עולם היינו העלם והענין מציאותם בת"ת בהעלם הבא לציירם בה והיינו תחלה רשימא בדקות ואח"כ חקיק' נגלית:

בחדש השביעי בעשור לחדש דייקא פי' בחדש הנזכר הוא מ' שהיא חדש ושביעי ודאי מיוחדת ונקשרת בעשור לחדש דהיינו הת"ת כדפי' בפ' אמור וכפל בחדש ירצה בחדש מ' מתייחד עם היסוד ז' שעל ידו כל המדות שביעיות והמ' בת שבע. בעשור בת"ת מתייחד עם המ' דהיינו לחדש והיינו חקת עולם כי המ' נק' חקת ע"י היסוד שהוא ח"ק:

בנפשא תליא כנזכר לעיל. ואע"ג דהאי מלה וגומר טעם לאכילה בתשיעי משום שמחה עכ"ז הוא שמחה בתשיעי. ועיכוי מיותר בעשירי כנזכר לעיל:

כל חידו שפע הבינה וכל נהירו שפע החכמה וכל ותרנותא שפע הכתר.

דעלמין הנשפע לכל העולמות כלהו תליין מאימא שבה מתגלים ג' ספי' עליונות היא משפעת כח כולם. וכדין נהירין וגומר נמשך שפע הבינה לחוץ לענפי' שהם ו' ספי' והם בוצינין מצד הדלקת השמאל ונהירין מצד הימין

בנהירו דחדוותא גובר בו חלק שפע מהבינה עד שמתבסם כולה והיינו המתקת הדין בתוכיות הבינה בשפע ואור הכתר ואחר שהשורש מתוק דינא לא אתעביד בגבורה. ונודע כי כאשר אשד נחלי הדינים מבינה גבורה הוד במ' הנקר' נפש ולענות הדין תענו את נפשותיכם:

א"ר אבא וגומר מלתא באפי נפשא היא. הא אוקים לה מר וגומ' יר' סדרת ענין זה כסדר המשנה עד שכפרו שקראו לאלהיך במקום לאהליך. והשתא יקשה דבדברי הימים כתיב איש לאהליך ואלדיך הכל ענין אחד ישראל ראה ביתך דוד ובהאי קרא לא שייך למדרש הכי. בית דוד אקרי מ' א"כ ביתך דוד ואהליך ואלהיך הכל ענין א'. כמה דכתי' בית יעקב יר' שהמ' נקר' בית. וא"ת בית יעקב אקרי בית דוד לא אקרי דאיהי גופא דוד ולא שייך בית דוד לזה תירץ שענין ובית יעקב הוא כמו ובית תפארתי אפאר שפירשו ונלכה באור ה' שהיא מ' בית לת"ת ועל זה נקרא בית תפארתי אפאר אייחד עמה הת"ת א"כ יצדק בה בית בלי שום מדה אחרת והיינו ביתך דוד: לכו ונלכה באור ה' השתא קשה לדידך דאמרת בית יעקב אתקרי אע"ג דאין יעקב בגווה קשה מאי לכו ונלכה באור ה' דהיינו על אור העליון המאיר לת"ת בה" הל"ל דהיינו ת"ת עצמו. ותירץ הכל באו' דכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן א"כ השפע ההוא הנשפע מהעדן ומאיר לת"ת ת"ת מאירו למטה במ' ויקרא אור ה' על הת"ת ואור המשפיע הת"ת למטה ועל שניהם יצדק אור ה' ואומרו לכו ונלכה אמר ונטע האי גן לאשתעשעא עם צדיקייא דביה שריין ולכן היא נק' בית מפני שהצדיקים בתוכה אפי' שאין הת"ת בה ואו' לכו ונלכה עם אותם הצדיקים דשריין באותו בית קאמר:

תאנא כתי' אך בעשור וגומר קראי פליגי אך משמע חציו לחקת עולם משמע כולו. ותירץ שבא למעט תשיעי מעינוי מדכתי' ועניתם את נפשותיכם וגומר ואמר לבתר אך בעשור ירצה לא לחלק העישור אתא לומר דבעשור תליא מלתא וב' בעשור בא לומר אך חלק חציו תשיעי לאכול כי בעשור צויתי להתענות וזה שאמר אך בעשור עשור שבעשור וגומר ולזה הקשה לו מאך ביום הראשון שלא פי' ב' דביום הראשון אלא ממש יום הראשון עצמו חלק וז"ש אי הכי בבית דביום הראשון ויהיה כל יום ראשון אסור. לז"א דלגבי עינוי הכי הויא וחציו לחוד הרי עינוי לגבי נפש דהיינוי עינוי וסיגוף ממש חציו אין בו עינוי שעדיין לא נסתגף בתענית ואך לא חלק בעינוי הגוף אלא בעינוי הנפש שכל היום אסור באכילה ושתיה אמנם הנפש אינה מסתגפת אלא חציו ולא נאמר שיתענה מחצי ט' כדי שיהיה מתחלת עשירי עינוי הנפש לז"א אך חלק כי עינוי הנפש אינו [אלא] חצי היום כנז'.

לאכללא יובלא שמבינה ולמעלה הוא שלא לנכח כמו הנני יוסיף על ימיך כדפי' בפ' וירא ונכללה הבינה ג"כ עם הספי' התחתונות והיינו או' דינגיד מבועוי הוא המשכת המקורות לכל ו' קצוות המתגלים והיינו לכל עיבר לאשקאה אותם הצמאים למימי הרחמים דהיינו צד הדין והגבורה. ולרואה כולא אותם שהם מצד החסד שהם שותים תמיד מימי הרחמים עמה הם יונקים בשופע.

ולאשקאה כולא הם התחתונים שאין השפע מתפשט אליהם בתמידות: ואומ' עליכם ירצה להשפיע על המדות כנזכר בעבורכם כדי שיושפע אל ישראל הכפרה למטה וז"ש לדכאה לכון ויכפר למעל' לטהר אתכם למטה וז"ש לדכאה לכון.

וכתיב לפני ה' שהכוונה שם מהבינה שהיא לפני ה' וקודמת לת"ת תטהרו והא כיצד שגלגל רחמיו במדותיו בענין שלא יושפע הדין עליכם והיינו עליכם בעבורכם כנזכר.

ר' יהודה פליג עליה דר' אלעזר דעליכם ממש שעל ישראל נשפע הכפרה והטהרה בסוד נשמתם וזה שאמר ישתכח להו חובין דלדברי ר' אלעזר אין עונות בעצמ' מתבטלי' אלא שהדין נהפך לרחמים והעונות אינם נזכרים ור' יהודה אמר דממש מדכי להו דהא בהא תליא בסוד הנשמה למעלה וז"ש בגין דיהון בני היכליה וידורון בקבע בהיכליה דהיינו הנשמות שבמ' והכרח גמור לדעתו וזרקתי עליכם מים טהורי' דהיינו עליכם ממש ואין לעקם המקרא ולפרש בעבורכם:

ר' יהודה פתח שיר למעלות וגומר בשעתא דברא קב"ה עלמא ו' קצוות הנאצלות בכח הבינה אמליך בחכמה באורייתא דחכמה נק' תורה. זמין הוא למחטי קמך יר' זמין לפגום המדות אשר לפניך בסוד שורש נשמתו שפוגם בשם עד היו"ד חכמה ומפריד האותיות ולכן התורה שמגיע עדיה הפגם אמרה העצ' הזאת שבה תלוי הדבר כי למעלה בא"ס וכתר אין פגם משיג ועליו נאמר אם חטאת מה תפעל בו וגומר זמין הוא לארגזא פי' אחר שיפגום המדות ותסתיר פניך ממנו הוא מרגיז ומלביש המדות רוגז ודין כי פגם האדם התחתון פוגם אפי' למעלה כנזכר. אי את לפי בחינתך וגדולתך שהוא בלתי בעל תכלית. תעביד ליה כעובדיה מעשה כערכו ודאי. הא עלמא שהם המדות לא יכיל למיקם קמך כי בראותו הפגם רוחו ונשמתו אליו יאסוף ויתבטלו ויתעלמו במקורם וז"ש למיקם קמך במציאות הנאצל המתגלה כ"ש ההוא בר נש שהוא סבת פגם השרשים, אמר לה וכי למגנא וגומר דהיינו סוד י"ג מדות של רחמים שבכתר להלבין העון. וע"ד לא ברא קב"ה הכתר עלמא ו' קצוות. ברא תשובה מציאו' הבינ' על מנת דכד יתובון בך פי' בהיותם חוזרים בתשובה ומבטלי' הפגם למטה בהיותם מתחרטים ומתענים עליהם ג"כ את תהא זמינא למשבק חוביהון דהיינו שנתן בה כח כדי שימשיך שפע ממקור הכתר וילבין ויתקן הספי' כולם מהפגם וז"ש למשבק חוביהון למטה ולכפרא עלייהו למעלה בשרשים:

האי תשובה תבת לגבי קב"ה כתר עליון להמשיך משם מי"ג מקורו' עליונות שבי"ג תיקוני דיקנא ומשם יונקת ומאיר' ומטהרת הפגם מעלה ומטה.

בשעתא דעאל בהאי תשובה וגומר פירש פסוק ממעמקים הכוונה השרשים הנעלמים בעמקי הבינה ובהיות תשובתו נכנסת שם משם קורא רחמי המקורו' העליוני' להלבין הפגם וזה בסוד ענויו וסגופיו הם ענייני התשו' ויום הכפורים יוכיח דכתיב ביה תענו וגומר:

ר' יצחק פליג ופירש יהו"ד בת"ת ולאו בתשובה קא עסיק אלא סתם בר נש דצלי צלותיה שהיא לייחד הת"ת עם המ' צריך ליכנס במ' ובעמקיה דהיינו עומקא דלבא והיינו סוד בחינת היסוד שבה ופנימה בסוד המדות העליונות המעמקים בה ומשם יתפלל ויתייחד והיינו ממעמקים וגומר והדבר הזה תלוי בבינה שיהיה פיו ולבו שוין בתפלתו כי עמקי לבו מכניסים אותו אל עמקי הלב הפנימי כנזכר בתשובה היא קמי מלכא עילאה בינה והתפלה ייחוד שתי מדות לפניה והיינו אומ' דתב וגומר וצלי צלותיה. הרמ"ק ז"ל:

והרח"ו נר"ו כתב. ר' יהודה פתח וגומר פי' דברי ר' יהודה הם כי ממעמקים קאי בבינה הנקרא תשוב' עכ"ל: