אור החמה על ספר הזהר ג:קלז

מגבורה שלא יספיק היותו לוחם ביצרו ועוזב הרע אלא צריך שיעשה טוב. יהיב יקרא למלכא הענין כי בהיות האדם רודף ושומע התור' נותן כבוד למלך שצוה עליה ולתורה לרוממות מעלתה ולזה אעפ"י שאינו חידוש לו שומע אותו ואוהב אותו לרוממות מעלתו שסוף סוף בהיות האד' עוסק בה מייחד למעל' קב"ה בשכינתי'.

תאנא יומא וגומר אלין עלמין כולהו עילאי אפי' הגולים שבהם.

אשדר למטרוניתא שאין למעלה ייחוד בערך אלינו כי בערך בחינות עליונות כתיב אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. ואעיל אמהו וגומר הענין כאשר גרמו עונותיכו ונחרב בית תפארתינו ובחינת המ' הנק' אופן בארץ המנהלות התחתונים היא עמנו בגלות שוממה פי' שאין ההנהג' ע"י אלינו בלתי אמצעי כי מזונותינו נותן לנו המלך ע"י השפח' ההיא שאנחנו ברשותה בגלות והשפחה ההיא נותנת לבניה. והנ' בערך היות המזון והשפע הרי השפחה יורשת גברת כי הנהגתינו על ידה לא שהיא תכנס לפני המלך ח"ו אלא שהמלך נותן את המשאת ביד השר והשר אל העבד ועבדו אל השפחה ומטעם שמתוך היכל המלך יוצא החלק אל השפחה אין לך פגם גדול מזה אל המלך ואל המלכה:

מאן שפחה וגומר הוצרך לפרש מפני שיש עבד ואמה בקדושה בעולם המלאכים. דקטל בוכרא היינו בטול כח הגבורה שבקליפות במכת מצרים ונשארו גוף בלא ראש. אחר הרחים אחר היכל השחקים דהיינו למטה היכל עצם השמים ונוגה שהם היכלי נצח והוד הנק' שחקים הטוחנים מן ושם למט' היו נוטלים פסולת הנופל שם ועתה תירש גבירתה בערך ההנהג' כנזכר ונוטל כל המזון והיא מחלקת כרצונה לישראל שהם תחת רשותה ועכ"ז יושבי ארץ ישראל אין מזונם על ידה. מלכא בלא מטרוניתא וגומר פי' אם מלכא בלא מטרוניתא בזה לבד לאו מלכא איהו כנזכר פ' ויקרא כ"ש מלכא דאתדבק באמהו עאכ"ו: צדיק ונושע פי' לא אמר מושיע אלא נושע שהוא עצמו נושע כדמסיק בגין דהוה רכיב ר"ל שאין הכוונה ח"ו שיהא מתייחד שם אלא הכוונה היות מרכבתו על הקליפ' ממש. עני דלא כבקדמיתא שאין ייחוד ושפע. ורוכב על חמור מרכבתו בחצונים כדמסיק. בכור בהמה חמור ושפחה תרי פגעי בישין אינון וראש חמור וראש שפח' תרי ראשין אינון קטל ובטל במצרים וכולם למטה בקליפות. צדיק ונושע הוא יתיר מכולא עם היות שהתשועה לת"ת ולמ' אל היסוד העיקרית שפעולתו הייחוד דאין ייחוד כלל בגלות. דהא לא יתיב בערך השפעתו המוטב לחצונים כי ב' צנורות יש ליסוד כנודע. ובערך השפעתו המותר לחצונים אמר יתיב בסטרא אחרא:

א"ר יצחק וגומר הענין מפני שנראה לו מתוך דבור ר"ש שדבריו דוקא למאן דסבירא ליה דעל עמודא קיימא עלמא כאו' הצדיק אבד וגומר ולכן שאל איך מתישבן מילי למאן דאמ' דעל ה' עמודי קיימא כמקרה הצדיק כן מקרה כל ז' הספי' ולכן שאל איך מתישבן מילי. ור"ש פי' האמת שהם ז' והיסוד מאסף כל הז' ומתאחד בהם ועכ"ז עיקר קיום העולם אינו אלא מהיסוד בלבד לפי שהוא מקבץ השפע כולו וממשיכו למט' וז"ש ועלמא בדא מתקיימא. וכד מתקיימא עלמא עליה כאלו אוקים על כולהו ז' ומטעם זה נאמר חצבה עמודיה שבע' דהיינו על ז' עמודים העולם עומד וכן וצדיק יסוד עולם דעל עמוד א' עומד וע"ד כתיב וצדיק יסוד עולם פי' וצדק בוא"ו דהיינו צדיק וששה קודמין שהם ז' וצדיק עיקר והששה נטפלים לו ובזה צדקו דברי ר"ש באו' צדיק ונושע הוא:

ותאנא האי שפחה זמינא וגומר בזמנם היתה א"י רובה ישראל ולא שלטה הקליפה עדיין בזמנם בא"י ולא השכינה בה גלוליה. כמה דמטרוניתא אפי' במקום הקדש יהיה הגלגול:

ת"ח וגומר בכל אתר ואתר חקת עולם וגו' יר' המ' היא נק' גזרת מלך והכוונה כי כל בחינות שהת"ת מאיר ומצייר במ' בהיות' מתייחדת עמו נק' חקת עולם פי' חקות שחקק המלך וגזירות שגזר והיינו והיתה לכם המ' לחקת עולם פי' לחקק בה הת"ת חקיו דהיינו ע"י הייחוד. ואסתים לון והיינו פי' ב' לחקת לשון חק שאין לו טעם ועולם היינו כל נמוסי כל ציורי עולם. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. אתר הרחים הות וגומר פי' כי הרחיים הם סוד ד' משריין דד' חויין קדישין מלתת' מנייהו הות ההיא שפחה. אך עתה עלתה למעלה ושפחה כי תירש גבירתה ומושלת עליהם כיון שנעשת רצונה וזה נתבאר בפ' בא דף ל"ז ע"ב. עכ"ל: