אור החמה על ספר הזהר ג:קלד

אמרה כ"י נפשי וגו' וה"ק נפשי שבעה ברעות בגלות ועכ"ז אויתיך אני בלילה ועם הקב"ה מדבר. פיסתא דקוטרא לשון בזיון בתרגום ירושלמי מחלילא. לאתבא לאתריה בגאולה לתקומה מעפר. אף רוחי בקרבי וגו' יר' עם היות שאני בגלות אף רוחי בקרבי אשחרך במצות אע"ג דמשעבדאן והיינו אף רוחי דקרא:

ר' יצחק אמר אמרו ישראל וגו' הם דברים לנוכח עם הת"ת ואינם קוראים אותי נפשי אלא הם אומרים המ' שהיא נק' נפש סתם כנודע שהיא נפשי ר"ל שלי שוכן בתוכינו וז"ש בעוד שכינה בי ושוכנת ע"י נפשי אויתיך ולפי זה קשה בלילה.

אלא בגין דהאי נפש וגו' היינו מ' שאז היא מתעוררת להשתעשע עם הת"ת כנודע אשחרך באתערותא וגו' פי' ע"י רוחי אני מתעורר לשחרך והכוונה על רוח הקדש רוח נדיבה המעורר לאדם לעבודת קונו.

בזמנא דמשפט וגו' והאי דקאמר משפטך לשון רבים לרמוז לבחינות הת"ת שכל א' מהם נק' משפט: אימתי צדק למדו וגו' הכוונה שהמ' נק' ארץ מצד הרחמים לשון רצון ונק' צדק מצד הדין כנודע וכפי זה יאמר אימתי צדק למדו יושבי תבל ויכלו לסבול דיניה כאשר הת"ת שהוא משפט מתייחד בארץ שהיא בחינת רצון במ' מצד הימין ואם לא זה היתה כולה דין חזק ואין העולם יכול להתקיים:

ר' חזקיה וגו' דא כ"י מ' נקראת נפשי אף רוחי ת"ת ופי' נפשי אויתיך דווקא בבחינת הייחוד דהיינו שעמך יהיה אף רוחי בקרבי כשתשרה אתה ישרה ג"כ עמך שאז היא רחמים דהיינו דמסיים כי כאשר משפטיך וכדפירש ר' יצחק לעיל וסמך על המבין ופליג עליה שפי' רוחי ממש כפשטו.

ר' אבא הוה יתיב וגו' יהב להו נשמתין קדישין ומאתר קדישא. אית נשמתין קדישין ולא מאתר קדישא כמו אותם שנטו למעלה כנז' לעיל וכמו נשמות העשוקות ביד הקליפה וז"ש נשמתין קדישין ולא מאתר קדישא. ואית נשמתין דלא קדישין והם מאתר קדישא וישמעאל ועשו יוכיחו כפי תערובת העונות במדרגות ולז"א נשמתין קדישין מאתר קדישא לשלול ב' חלוקות אלו. בגין למעבד פקודוי וגו' כל תורה ומצוה נעשה לבוש לנשמה מפני שהנשמה מבינה שלבושה הת"ת תורה ומ' מצוה וע"י התורה יתדבקו בבינה שהיא מקורם. קב"ה אתי וגו' היינו התעוררות מיין נוקבין דסלקין לגבי דכורא מאורייתא ופקודין דצדיקי' וע"י נשמתם התעוררות הזה ואז נשפע השפע העליון והייחוד שהקב"ה מתייחד עם המ' ומשפיעה ונשפע עליו מלמעלה ובזה נשפעים הצדיקים נק' שעשוע והיינו או' בגין למחדי וגומר.

בגין ירצה על ה' בינה שהיא על הת"ת ואו' אז תתענג מורה על עונג זה הנוסף עליה' לעתי' והיינו כד אתי קב"ה וגומר ואז המקור העליון נפתח והיינו שפע הנשפע מבינה על הת"ת ומלכות: והשביע בצחצחות נפשך כביכול וגומר השתא הענין מפרש נפשך מ' ואמר כביכול ירצה שקודמין הצדיקים לשכינה ולפיכך השכינה רודפת אחריה' כדי שע"י תהיה לה השפע והשעשוע והיינו אומרו משתעשע בהו מההוא וגומר וע"ד אתי שהיא רודפת אחריה' כדי שיגיע לה חלק.

וכל מאן דאשתדל באורייתא זכי מפני שייחד' ע"י התורה דהיינו מ"ן ולזה כל מאן דאשתדל באורייתא ואפילו בעול' הזה זוכה לאותה המדרגה כ"ש בעלותו משם מהרמ"ק זלה"ה: