אור החמה על ספר הזהר ג:קלג

נהרין מפתחן ונהרין אנפין פי' בחינות נעלמות ונסתרות. כדין כולהו וגו' כאומ' והכהנים והעם העומדים בעזרה וגו'. בריך שמא להמשיך השפע מהכתר הנק' ברוך ראש ומקור כל הברכות כדפירש בתקונים. שמא ת"ת שמא קדישא. יקר יסוד כדפי' בששון ויקר ת"ת ויסוד. מלכותיה כמשמעו והיינו סוד ההמשכ' דרך קו האמצעי בכל עשר ספי' דהיינו אומ' לעלם כתר ולעלמי חכמה ובינה עלמיא ז' מדות ולהורות על פי' זה כיוון הרשב"י ע"ה לתרגמו:

קלא מתקשר ירצה קול סוד ת"ת נמשך משם קול רוחני לפי של כהן מכח הזכרת השם והיה נובע בשפתיו ואומר תטהרו וראיה לזה שהיה אסור להם לגמור הפסוק וזה כוונת המשנה באומרה ואומר להם כלומר הכ"ג יאמר והם לא יאמרו מפני שסוד המלה הזאת הוא משך השפע העליון הנקשר עם הכהן הגשמי להשפיע למברכים למטה והיינו חלקם מן הייחוד לכך כהנא רבא כד אתקשר ביה ההוא קלא יאמר תטהרו ולא אחר:

תאנא מכל חטאתיכם וגו' כיון דכ' מכל חטאתיכם מכל וכל מאי לפני ה'. לאתפתחא בדינא לפי שמוסיף הבינוני חטא או תשובה. דאקרי תשעה וגו' ירצה שרמז אליו הכתוב באומרו בתשעה לחדש תענו וגו' ויש להקשו' וכי בתשעה מתענין וגו' אלא וגו' והיינו ראיה אל דבריו. סלקין דינין מכל ארבע בתי דינין בית דין שבעשיה ב"ד שביציר' היכל זכות. ב"ד שבבריאה ב"ד שאבצילות הכל העלו לב"ד העליון כתר על חכמה ובינה. כורסיא היא החכמה והבינה עם כל הספירות לכתר והיינו עילאה קדישא והיינו כורסייא דרחמי שהוא לפנים משורת הדין וותרנותא כאו' וחנותי ומשם התשובה. ועוד יש לפרש כורסיא חג"ת ולפני ה' ממש הבינה הרוכבת על הכסא כורסייא קדישא מצד הגבורה ורחמי מצד הת"ת וותרנותא מצד החסד. מכל חטאתיכם חטא שבעשיה בספר ב"ד דבעשיה וחטא בריאה בספרם וכן דיצירה ודאצילו' מכל חטאתיכם אלו לפני ה' דהיינו קודם הת"ת ולמעל' ממנו. אינון אמרין בסדר העבודה שלוחי צבור והמסדרים והמסייעי' כנז'.

לבתר אסחי פשט דברים מורים שיש הפסקה בין הגרלה לקטרת בעבודות בגדי זהב וזה דוחק שאין מי שסובר כך ואיני מבין דבריו. וזקפאן ידיהון עליה בצלותא שיכנס בשלום ויצא בשלום: קערא דדהבא שלשלת של זהב קשורה ברגלו שאם ימות שם יגוררוהו בשלשלת ויוציאוהו ולא יצטרכו ליכנס אל המקדש. נטיל תלת פסיען עד ג' פסיעות ברוחב העזרה מלוין אותו. משם ואילך הם עומדים:

רשימא דלבא אסחר לדוכתיה ירצה היה פוסע עוד ג' פסיעות ועומד לכוון שכבר נכנס שיעור ג' פסיעות ונכנס ג' מחיצות ליכנס אל האצילות ושכינ' שהיא כחותם על לב הב"ה באה והקדימה למקומה על הכרובים להקדימו. נכנס עוד ג' פסיעות עוד ג' מחיצות פנימ' בכוונתו ומשם ואילך אינו נהנה מעיניו בשכינה ולכן אסתים עינוי ומכוין בספי' וז"ש ואתקשר לעילא. ובלחישו אתדבקן שהספי' הם שם אדנ"י והפנים שם יהו"ד ומתקשרן כזה יאהדונה"י בלחישו בדרך ייחוד. רעוא מהכתר מנקודה דחכמה מתבסמן מריחי אפרסמונא מהבינה הנק' אפרסמון כנז' בזוהר תרומה והכהן נהנה חלקו ממנו בדרך המייחדים וז"ש עאל ריחא כדי שיתבשר בייחוד:

פתח כהנא פומיה בצלותיה היינו תפלה קצרה שהיה מתפלל בצאתו בעוד היחוד שואלת צרכיה בקצרה: בתר דסיים שנגמר היחוד. כדין ידע כהנא ירצה בהריחו ריח אפרסמון כנז'. ועמא ידעין בלשון זהורית. הוא תב לאחוריה וצלי היינו תפלה קצרה ותאני והדר מפרש. ואם אפשר לפרש שהיה מתפלל שם אחרת על ישראל ועל כחו ניחא:

ר' חייא פתח נפשי וגו' אוותך מבעי ליה פי' אם הכוונה שהיה דוד אומר להקב"ה נפשי מאווה אותך א"כ היל"ל אוותך ותירץ דלקב"ה קארי נפשי ורוחי דהיינו ת"ת רוח לכל מ' נפש לכל וכנגד כל ישראל אמרו וידקדק הכתו' דאמר נפשי דהיינו מ' אויתיך לאתדבקא בך והיא מדת לילה אף רוחי ת"ת בקרבי אשחרך בעת שחר שהוא זמן התעוררותו ואשחרך לאשכחא רעווך מהכתר:

ר' יוסי אמר וגו' הכי פי' הגוף אומר לנפש נפשי אני מתאווה לך בלילה כאשר אתה מסתלקת ממני ותדע למה אף רוחי בקרבי אשחרך פי' כאשר רוחי בקרבי והנפש והרוח בגוף אשחרך כי אני משחר לעבודת קונינו לתועלתך כדי שתזכה לאור החיים וכפי' זה אומרו כי כאשר משפטיך לארץ ירצה כאשר את בגוף עוסקת במשפטיך שהם דיני התורה את מזכה הרבים והיינו צדק למדו וגו'. מהרמ"ק זלה"ה: גליון. וכלהו קיימין בקיומייהו. היינו שהיו פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה. עכ"ל: