אור החמה על ספר הזהר ג:קלה

תערג כד"א לערוגת וגומר הכוונה עושה עצמה כערוגה זו ששואבת מימיה ויר' כאיל היא השכינה מלשון אילותי דהיינו כחן של ישראל. תערוג על אפיקי מים פי' על המקורות היוצאים לה ממקורות אפיקי מים שהם נצח והוד וז"ש ודאי לאשתקייא מימוי דמבועי דנחלא כדמסיק על ידא דהיינו שהיא למטה וע"י הייחוד היא יונקת ומלת על אפיקי יר' תערוג על סבת אפיקי מים והיינו לאשקא וגומר כן נפשי ממש כמשמעו תערג ונעשית ערוגה אליך אלי"ם מדת המ' לקבל ממנה בעלמא דין ע"י עסק התורה ובעלמא דאתי במשכנות הנפשות היונקות ממלכות תמיד: מבועי נחלא מאי אינון. הנה בא לפרש התוס' שלא [נפרש] מבועי נחלא מהבינה ועל אפיקי מים ממש עליהם ולז"א שא"א לפרש כן וזה שאמר מבועי נחלא מאי אינון שאין למעלה מבועין סגיאין אלא מבועא חד כאו' ונהר יוצא מעדן ובהשקותו את הגן וגומר הוא א' וז"ש להשקות לשון יחיד ראשו וסופו אחד ודוחק לומר שאין השפע מתפשט בכל הספי' אלא דרך הקו האמצעי לבד ולכך אמר שצריכים אנו לומר שהכוונה שתחלה נהר חד יוצא מהבינה וימשך השפע אל המ' אמנם בין היותו יוצא מבינה אל היותו בא אל המ' יתחלק לחג"ת נ"ה וחוזר ומתייחד ביסוד וז"ש וכל אינון נחלין הידועים שהם חג"ת שהשפע מתחלק בהם אל סוד ימין ושמאל ואמצע נפקין ונגדין יוצאים תחלה ומתרבים ונמשכים בבחינת עצמם מה שאין כן בבינה שאין שם בחינת רבויים אלו ומתכנשין בתרין וגומר הטעם כדי שיהי' השפע מכל הספי' ואחר שהוא מתבשל באפיקי מים בשחקים ששוחקים מן לצדיקים ואח"כ בההוא דרגא דצדיק שיש לו בחינת השורש ממש והיינו להשקות את הגן לשון יחיד וקשיא ליה דבקרא לא אדכר יסוד לז"א איל וצבי כחדא משתכחי כיון שנזכר איל צבי לצדיק שם הוא:

תאנא קול ה' וגומר הני אילות השדה פי' איל מ' אילות מאי ניהו לכך פי' כי אילות לשון רבים הכוונה כי המ' נק' שדה כנודע ובחינותיה הידועות בה נקראות אילות ולפי פי' זה קול ה' מת"ת יחולל ודאי לשון בריאה בהיות אותו הקול בא אל המ' ברא והאציל בה אותם האילות והבחינות:

ד"א אילת השחר חסרה דהיינו המ' עצמה שהאצילה הת"ת:

ד"א אילות השדה דהיינו חוצה לה למטה בעולם הנפרדים כדמפרש ואילות הם לשון כח וגבורה והם בעלי הכח והגבורה דהיינו המ' עצמה מטתו שלשלמה יסוד ס' גבורים סביב לה והם אילות מצד הגבורה שבה' ופי' יחולל לשון כאב והענין שבתחלת הלילה הם מתלבשים כח ודין מצד הגבורה העליונה כאו' איש חרבו על יריכו מפחד יר' מכח הפחד והגבורה מתייחדת ונקשרת בלילות מדת המ' וקול ה' יחולל אילות בחצות לילה שאז השכינה ינקא מרוח צפוני דהוא ת"ת מצד הגבורה המתמתק בשעתא דקב"ה עאל לגנתא דעדן ואז אור השכינה מתמתקת ע"י רנה של תורה המתעוררת ביניהם ואור הת"ת מאיר עליהם ואז היה אליהם האי קו"ל שהוא ענף מת"ת דב"ש ממש כנזכר הנק' קול נפיק נמשך למטה אל הנפרדים שהיו מתלבשים בגבורה וכאיב והיינו שמכניע כח דינם. ואפשר לפרש לכל הפי' הקודמין או אילת חסרה או מ' או בחינותיה הנפרדים לג' הפי' לשון כאב שמכאיבם ומכניע את דינם שכולם בדין ואח"כ פירשו לשון בריאה וז"א דבר אחר יחולל איילות כמו חוללה ידו ופי' יחולל אילות אין בריאתם בכל יום אלא בערך שמשפיע בהם וההשפעה היא חדושם כאלו אותו היום נבראו. ויחשוף יערות היינו השפע שהוא בחינות לילה ואז השפע מצד הדין הממתק הדין החזק ולכך ויחשוף יערות מקורות השפע הדין המשמח שהי' נסתר והיינו וינקא לון כאימא וגומר ונודע כי הדבש מצד הדין כאו' דבש מצאת אכול דיך וכתיב כל שאור וכל דבש:

כמה דכתיב אשר בידו וגומר הענין כי המ' מאספת לכל הנפשות והת"ת מאסף לכל הרוחות ובכל לילה ולילה אדם מפקיד רוחו ונפשו למענה ולזה הוא מדבר עם המ' ששם נפשו וכן עם הת"ת ששם רוחו ועלייהו קאמר נפשי אויתיך בלילה שנפשי גנוזה בך מרוב חשק אהבה בלילה בעסק זמירות התורה בלילה כדמסיק אף רוחי בקרבי שמסרת מכבוד רוחי מצד הת"ת אשחרך בעסק התורה בשחר כדמפרש ואזיל:

אשתתפו כחדא לעלמין הענין כמו שהנפש דבקה ברוח מפני הנאתה ממנו כן רוח דבק בנפש שהוא מאיר מהם כנודע ואין הגוף משיג כנשמה בסילוקה אמנם משיג בשתים אלו ולכך ידמה אהבת ה' אל אהבת שתיהם ואמר נפשי אויתיך ר"ל כאהבת נפשי המסורה לך אויתיך וכן רוחי בקרבי קשור' בגופי שהוא בידך אשחרך כדפי' ואהבה בלילה כדמסיק עד דיתער צפרא שצריך שלא להפסיק בשינה. זעירין אינון וגומר בפ' ויגש פי' ענין זה מפני שכנ הנשמות הם מייחוד קב"ה ושכינתיה ת"ת ומ' וכאשר לא יגבר תאות הת"ת כ"כ ונמצאת מ' גוברת אז אין הקב"ה מעמיד אותה הנשמה הבאה מיחוד זה אהובה וחשוקה לפני הת"ת ומעמיד' לפניו ולהיות הדבר הזה אמר זעירין אינון:

בשעתא דנשב רוחא וגומר קשיא ליה וכי הנשמות והצבאות אינם מייחוד קב"ה ושכינתיה א"כ למה אינם חשובות לז"א כי כלל הנשמות והצבאות והמלאכים סתם הם נבראים מששת ימי בראשית בכלל בריאת העולם ושאר צבא מרום אלא שאלו נתעכבו עד דקב"ה אחית לון לתתא ע"י ייחוד יוצאות בתיאובתא ולכן הם חביבות לפניו ועומדות לפניו כנשמת אליהו וכיוצא מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. מנ"ל מאליהו דכתיב חי ה' וגומר פי' עמדתי לעסוק בתורה בחצות לילה ולכך אם יהיה טל ומטר וגו' ת"ח בשעתא וגומר הא פי' אחר כאשר עמדתי. ועיין פ' ויגש ר"ט סוד נשמת אליהו דרוש נפלא. עכ"ל:

גליון. ויגש ר"ט ויצא קנ"א. עכ"ל: