אור החמה על ספר הזהר ג:קלב

א"ר יהודה לאפושי אתא דלא תבת לחוד אלא הייחוד נגמר ונשלם כדמסיק. אנשי היינו הצדיקים כנסת היא המ' והצדיקים אנשיה והיא גדולה שגדלה בהם והם גידוליה בזכותם דייחודם והם נקראים אנשים המגדלים הכנסת שהיא מ' שהיתה קטנה בגלות בכל זמנא בין בגלות מצרים בין בגלות בבל בין בגלותינו זה יש לו קצבה זכו אחישנה לא זכו בעתה וכן היה במצרים זכו והחישה ק"ץ שנים. אלין אבהן דכולא פי' שיש למטה מג' אבות שהם חג"ת ג' בנים שהם נה"י ולמעלה מהם ג' ראשי' שהם חב"ד ועכ"ז לא הזכיר אלא אלו לגבי יחוד השכינה מפני שהם אבהן דכולא כי כל מקום שאלו שם הכל שם. ור' חייא אמר מאי טעמא כלו' תירצת טעם לג' אבות אמנם הפוכם לא תירצת.

כללא דאבהן כולל החסד והגבורה בסוד ההכרעה כאו' איש תם וגו' והוא אילנא קדישא ששאר הספי' הם ענפים אל הת"ת בג"כ וא"ו דשמא קדישא וגו' הכוונה כי וא"ו כולל ו' קצוות וכל הענפים מתפשטים ממנו:

ר' יצחק וגו' די"ג מכילאן הנה י"ג מדות של רחמים הנכתבין בתורה הם י"ג מקורות עילאין מתלבשים למטה בת"ת והם י"ג תקוני דיקנא דא"א כדפריש באדרא והם נמשכין לזעיר אנפין וכליל לון הת"ת והיינו וא"ו במלואה ירצה שהוא מתמלא מהאור העליון דהיינו וא"ו שנתמלא. מבועא סתימא כתר.

ר' אבא פליג ואמר שאין מלואה מורה על י"ג מדות אלא דרך אחרת לה וז"ש אלא וא"ו דיתיב על כורסיה היינו ת"ת על מ' קודם המיעוט בהיותה כסא אליו. כד"א ודמות הכסא כדמות אדם פי' כסא מ' אדם ת"ת וז"ש א' סתים בגויה ולא אתגלייא כי בחינה זו מציאות מ' הנשארת שם לא בחינת המתגלה והיינו סתים בגוויה ואינה נגלית. בי נשבעתי מ' הנק' נאם ד' מפני שהיא נעלמת למעלה בשם ד' כמו הדבור הנעלם בעצם המדבר.

בג"כ כתיב ולא אקרי האלף הנעלמת בין שני ווין ואינה נקראת. ו' בתראה וגו' הענין על היסוד שכל ענייני הת"ת הם כלולים ביסוד כאומרם כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף כי גם היסוד כולל ו' קצוות.

וע"ד כלילן אתוון חד בחד ו' רישא וסיומא ולא בוא"ו שני ווין בשם בן ד' מפני שהם רישא וסיומא לבד דהיינו וא"ו ומשך הוא"ו דהיינו וא"ו אחד.

ותאנא תרין אתוון וגו' שהם כוללות במלואם ת"ת ויסוד ומ'. ואע"ג דאוקימנא שפירש וא"ו בדרך אחד אין זה דרך הנו"ן כדמסיק. נ' כפופה היא מ' ואח"כ סמוך לנון הוא ו' זעירא יסוד והטעם שהוא יסוד ולא ת"ת בגין לאתברכא מיניה ומקור השפע הוא יסוד המעמיד המ" ע"י השפע המושפע לה: ן' פשוטה אתפשטותא דת"ת והיינו נון שמתפשט יותר מוא"ו והיינו שמגיע עד מ' שהוא נון כמוה:

ואי תימא יר' דאמת דוא"ו הוא יסוד דמתברכא מיניה א"כ אמאי אתהדר דאדרבה מורה שאינה מתברכת ממנו ובשם בן ד' לא קשה שכן ו' פניו לה' שלפניה ותירץ משום יקרא דמלכא דהיינו ן' פשוטה ת"ת:

ותאנא מ"ם לא כליל בגוויה את אחרא כי מ' סתומה בינה מ' פתוחה מלכות והם מתייחדות ומתקשרות יחד ואין ביניהם ו' או ן' הקושרת ב' אותיות ומורה על צנורות פתוחות מזו לזו והטעם כד אתחבר וגו' הענין כי המ' אינה פתוחה הרבה כפתיחת שאר אותיות והסבה היא כד אתחבר עמה ם' סתומה דהיינו בינה סתימין ארחהא ואע"ג דמתפשטין ירצה אע"ג שהבינה ם' סתומה משפעת ומושכת השפעתה אל המ' מ' פתוחה המתחברת עמה עכ"ז דרך המשכתה נעלם ונסתר באיזה דרך ישפיע למ' ואם אין לה פתח היאך יורה על האמצעי ביניהם ולזה נסתר הדרך והפתח ואין אמצעי:

ולזמנין אית דמתני בהאי ם' סתומה שאינה בבינה אלא במ' לבד ושתי האותיות במדה א' ויצדק עליה סתומה כד"א גן נעול וגו' וכפי זה הדרך איך יהיה אמצע מינה ובה:

א"ר יצחק וגו' בא לפרש ענין לכפר בקדש איך יצדק בספי'. ותי' בשעתא וגומר והכוונה כי הכפרה היתה לישראל ולטהר פגמן וע"י היתה השכינה נטהרת אל היחוד. וכל אדם ועם היות שאדם נכלל במ' בעת היחוד כל אדם לא יהיה באהל מועד שהיא מ' אהל מועד שמייעדת עמה ת"ת בבואו לכפר בקדש דהיינו סדרת פגם ישראל והארת השכינה עד צאתו שהוא מסתלק ממנה והיא מחלקת שלל לאגפיה. כך כהנא למטה כדמפרש ואזיל מפני שהוא דוגמא עליונה. לייחדא שמא קדישא לקשרא ולקרב ד' אותיות יהו"ד והיינו קרבן לה' ואח"כ מעביר פגם המ' השוכנת עם ישראל בתוך טומאותם שהיא משגחת בתחתונים והיינו לכפרא בקודשא ואח"כ יחוד ב' אותיות יהו"ד ואדנ"י כזה יאהדונה"י והיינו לזווגא מ':

תאני הענין שקשה לו ה' טבילות וי' קידושין כי לא ימנע אם לבנים גדולים למה טובל מלבנים לזהבים ואם זהבים גדולים למה טובל מזהבים ללבנים. ותירץ שהענין היה לעורר את השלום ועתה אם היה טובל מזהבים ללבנים לבד היה מורה קנאה בין המדרגות שאלו חולין לאלו ולזה מקדש מזה לזה ומזה ל"ה ועושה שלום בין כולם וז"א נפק מהאי דרגא וגומר אחיד שלמא וגו'. ואפשר ג"כ לומר באו' עאל בדרגא חד אסחי גופיה ירצה בחסד שבאותה המדרגה שם רוחץ עצמו לעורר היחוד בחסד שבה ונפיק מדרגא לדרגא אסחי גופיה בחסד שבאותה המדרגה והוא מתלבש ורוחץ במימי החסד שבמדה ההיא בענין שמעורר החסד שבכל מדה ומדה דהיינו להרבות השלום ע"י החסד שהוא נכנס לטבול בחסד במים טהורים כדי לשמש באותה העבודה וכן הקידושין מורה ברכה בידים העליונים כי המים על הידים מורה רוב ברכה ובמשך הברכות אפילו י' אצבעות הרגלים וז"ש קדיש ידוי ומתברכא וגו': והבגדים מתייחסים כפי הפעולות והעבודות וכמו ששינוי העבודה היה מורה שינוי מדרגה כן שינוי הלבושים היה מור' על שינוי המדרגות:

תאנא ר"ש בגלפוי אתוון פי' בעולמות ובחינות המתחקקות באותיות יהו"ד. בסטרין אתקשרן פי' בסטרי האותיות שהם מתקשרות א' בחבירתה והכוונה הדבור הוא בב' עניינים א' במציאות עצם האותיות בעצמם ברמז המדרגות העליונות ב' בקשר האותיות א' בחבירתה והיינו קשר העולמות הרמוזים. ואו' וא"ו אתפשט לע"ב הטעם כי הזכרת ו' היא ו"א שעולה שבע והם ע' ושתי אותיות הם ע"ב מהרמ"ק זלה"ה: