אור החמה על ספר הזהר ג:קכט

חוטא דברכאן היינו חוט של חסד המשוך על אסתר והוא יסוד נמשך מת"ת בסוד הנצח שהוא מן החסד. אינון דמזדווגי וגומר היינו שמשתתפין עמה בקישוטיה לעת הזווג שחצות לילה הם מתייחדים לקשטה ולכך להם חלק בזווגה והיינו מאן דאתי עם מטרוניתא דקאמר ר' שמעון שקשט השכינה וכמו שהיא באה לקבל השחר גם הוא עמה. ואשתכח עמה שאחר שהשכים בחצות לא הפסיק עד תפלת השחר בשינה או בדברים בטלים וזהו וישתכח עמה בשעתא דאושיט מלכא יד ימיניה היינו בחצות. וכן מפרש לקמיה ועאל בגפוי דמלכא שהם נצח והוד ואל שתי הזרועות שהם חסד וגבורה אמר אושיט לה ימיניה שהזרוע למעלה ואושיט למטה. אשא כנפי שחר היינו השכינה הנשאת על כנפי שחר הם נצח והוד ועל אותם הכנפים היא עולה ונק' כנפי שחר מפני תגבורת הנצח הנק' שחר על הוד.

מאן אחרית ים המ' תחלתה מחצות וסופה באור הבקר ואשכנה באחרית ים פי' אמצא שם באחרית ים דהיינו באור הבקר כד אשתעי מלכא במטרוניתא וזה ע"י שאהיה עוסק בתורה מחצות וזה יגרום לי שאשא כנפי שחר ונק' אחרית דילה דמסתלקים דינהא ובערך זה נק' אחרית וסוף הדין דסוף סוף לילה איהי אעפ"י שאינו דין בערך שאר לילה.

תאנא בההיא שעתא אבהן מזדמנין וגו' וקדמין לאשתעי בהדה היינו מציאותם המצטייר מהם בה להתקשט במיני קישוטיה דאינון ג' גוונין דקשת המתחקקות בה מאתם ואח"כ ע"י המציאות הזה שבה יש להם דרך לחבקם בסוד שמאלו תחת לראשי כי יתחברו בה ע"י המציאות הזה אשר להם בעצמם בה וז"ש ולאתחברא עמה. וקב"ה היינו הת"ת כללותם בו קודשא משמאל בריך מימינא הוא מאמצע ולכך מליל שהוא הדבור הקודם אל הייחוד בהו בשלשתם בעצמותו. והוא קארי לה ממטה למעלה כי הקישוט בא אליה למטה במקומה ואח"כ קארי לה וסוד הקריאה הוא השפעתו נוםף על הקישוט כמו וקרא זה אל זה ומקבלין שהוא כינוי אל ההשפעה לפרשא לה גדפוי שהיא תעלה על נצח והוד להיותם כסא לה:

מזמור לאסף ודאי שהוא המאסף הנז' לעיל מתקן כל חצות עד הבקר: אל אלי"ם ה' הם ג' אבות כדמסיק א"ל נהירו דחכמתא דהיינו החסד הנק' א"ל. שלימו דכולא המבריח בין הימין והשמאל ממוזג ברחמי. דבר ויקרא ארץ אחר שהוא מחבק אותה בשתי זרועותיה שהם א"ל אלי"ם מיד ה' דבר ויקרא ארץ נהתייחד כנז':

ר' אלעזר הוה יתיב וגומר. אלי"ם בכל אתר דינא ירצה כי אלי"ם ימצא בא' מג' מקומות או בבינה בדקות כי ממנה התעוררות הדין והוא קשה בצד מה ששם נביעתו. ב' בגבורה מורה על גלוייו וקושיו וזעמו מי יכילנו והוא מהיל לכל בעלי הדין. ג' במ' הוא דין נגלה יותר אמנם הם נחים קצת כנזכר באדרא. וז"א אלי"ם עם היות שהוא מתייחס בג' מקומות עכ"ז אין מקום שיורה ה' רפיון בדין או תיקון קצת אלא כל מקום מג' מקומות שנתייחסו יורה על הדין וז"ש הא תנינן אלי"ם בכל אתר דינא ובזה יקשה אמאי אקרי יהו"ד אלי"ם הענין שאם היה אפשר לומר ששם אלי"ם יורה בכל מקום רפיון בדין אין לי קו' כלל כי כמו שנייחס לשם יהו"ד שם אדנ"י מדת הדין הרפה כך בדרך זה נוכל לפרש לייחס לבושו שם אלי"ם מפני שמורה שהוא מתלבש בדין רפה וכופה הדין קצת אמנם בהקדמה שפי' אלי"ם בכל אתר דינא וימצא בג' מקומות ומורה על קושי הדין ואין בו שינוי להראות שנמתק קצת א"כ אמאי אקרי אלהי"ם: יהו"ד דאית אתר וגומר היינו שהספי' היא מקום דין והשם הבא לה' הוא שם יהו"ד ומורה על היותו בספירת הדין שינהו לדין וז"ש יהו"ד אתר שמקום גורם לו דאקרי אלי"ם זה קושי גדול ואם היה השם הזה לבד בלי חברה הי' אפשר לפרשו על הרחמין מזוגין בדין עד שנעשה מדת הדין הרפה אמנם כשנדקדק בשם הזה הוא בא לעולם בשיתוף שם אדנ"י שהוא מדת הדין הרפה שמורה על קושיו ועולה ממטה למעלה מתחזק ועולה וקשה והא אתוון דרחמי אינון בכל אתר ירצה שאותיות בעצמם הם המורות על הרחמים והייחוד הגמור יו"ד בה' ו' בה' ובכל מקום וספי' שנק' בשם יהו"ד יורה על תכלית הרחמים ושלימות מדה ההיא ודביקותה במאצילה א"כ יקשה שיקראו אותיות תכלית הרחמים בתכלית הדין כנזכר:

א"ל הכי הוא כתיב בקרא ואין לך להכחיש הקדמה זאת שגלה לנו הכתוב שאין דין בלא רחמים ולא רחמים בלא דין וז"ש והשבות אל לבבך ולבך אל ימהר ואל ירוץ ואם רץ לבך שוב לאחור ואל תפריד כי הוא האלי"ם והענין כי לא אמר כי ה' אלי"ם הוא וגו' שהי' מורה על בחי' ח' אלא אמר ה' הוא אלי"ם בא לכפול האלי"ם הוא ה' ה' הוא האלי"ם וירצה כשתמצא שם אלי"ם אל תחשוב שהוא דין לבד אלא הוא יהו"ד מדת רחמים הוא פועל בחברתו וכן ה' רחמים הוא האלי"ם והדין עמו ופי' זה הוא ממש שם אלי"ם יהו"ד בנקודת אלי"ם דהיינו שהוא רחמים ופועל בשיתוף הדין כנזכר:

א"ל מלה דא ידענא יר' לא מחוסר ההקדמה הזאת הקשתי ולא שאלתי יכחיש הקדמה זו אלא על הקדמה זו יפול הקושיא וז"ש דבאתר דאית דינא אית רחמי כלומר שהענין לא יתהפך והענין כל מקום שנמצא שם אלי"ם דהיינו מבינה ולמטה אל תדמה שהדין פועל בלי שיתוף רחמים ח"ו אין פעולת הדין בעולם כלל שיפעל בפירוד הרחמים ח"ו דבאתר דאית דינא אית רחמים וזה יאמר על צד הכולל אמנם החלוקה המתהפכת אינה כוללת שלא נאמר ובכל מקום שיש רחמים יש דין ח"ו שהרי הא"ס רחמים פשוטים בלי דין והן אמת שברחמים התחתונים יכונה בהם הרחמים וישתתף בפעולתם כגון שם א"ל אלי"ם צבאות שדי וכיוצא הם קצתם דין ברחמ'ם וקצתם רחמים בדין ולזה אמר ולזמנין באתר דאית רחמי וגו' ולא בכל פעם שכבר יש בחינה שהוא רחמים בלי דין והוא בשם יהו"ד כי שם דביקות הספי' במאצילם ואין בהם אז דין כלל ועל צד זה אני מקשה ששם זה לא ידענא אליו דין ולפחות שם אלי"ם שהוא הקושי הגמור:

א"ל ת"ח הכי הוא כלומר בכל מה שנשיב לא נכחיש הקדמתך כי היא אמת ועוד בתוספת שאף במקום נק' אלי"ם ח"ו שהוא פי' כדס"ד השם עצמו הוא אלי"ם דין חזק ובזה קשה לך כנזכר אמנם האמת הוא כי אפי' בשם זה שהוא נקרא אלי"ם האותיות בעצמם אינ' אלא רחמים יהו"ד בכל אתר בכל איזו קריאה שימצא רחמי:

ובשעתא דמהפכי וגו' כללן של דברים הוא לומר לדידך ר' אלעזר מאי דאמרן ארורים הרשעים שמהפכין וגומר הודיעני מה הנרצה בו אם נאמר ששם יהו"ד לא ישתתף בדין כלל אין מתיישב או' שמהפכין רחמים למדת הדין שהרי שם זה לא יתהפך והיאך יהיה פירוד בין מדת הדין למדת רחמים ואם נאמר שישתתף מדת הדין במדת הרחמים כאו' ה' אלי"ם ונאמר שיתהפך מדת רחמים לדין אין ראוי לומר שיהיה השינוי כ"כ ברחמים העליונים עד שישתנה מכל וכל אלא בהכרח אומ' מהפכין מדת רחמים לדין הענין הוא לומר שהרחמים הם רחמים לעולם ולא ישתנו מבחינת רחמים דבקים במאצילם בעל הרחמים אמנם מפני היות הרחמים מסתיר פניו מהרשעים ויתנו יד אל הדין לפעול פעולתם וייחס להם שם הדין אבל לא שבאמת יצדק שממש הרחמים יהפכו לדין. וזה הטעם תדין אפי' למדת שהם רחמים גמורים ואין ראוי לכנות בהם השינוי ולזה נאמר כי הסכמתם אל הדין יהיה ע"י עזיבת הדין לפעול כרצונו והיינו הסתר פנים והיינו התהפכות הרשעים הרחמים לדין והיינו ממש שם יהו"ד שקשה לך כי לפי האמת העיקר הוא בתיבת יהו"ד שאותיות אלו הם אותיות רחמי' מסודרות בכל סדר הרחמים לא ישתנו לעולם וז"ש כתי' יהו"ד שהוא מורה על העצמות הכתיב אמנם קרינן נקרא לנו בערכינו שם עובר בלתי נכתב אל דרך העברה להורות על ההסכמת הרחמים עם הדין לא שיהיה באמיתות כדס"ד. ע"כ תשובת השאלה דרך כלל:

אבל ת"ח רזא דמלה ואעמיק על שורשן של דברים ועל בוריין בפרטות. תלת דרגין וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. יומם יצוה ה' חסדו וגו' זה תבין ממ"ש בפ' בא כי ליל הוי קודם דאתפליג ולילה אקרי בתר דאתפליג. הה"ד מזמור לאסף וגו' זה יובן בהקדמ' שעשה לעיל כי אסף הוא הממונה דלקיט כל אינון ממנן ואינון ג' ממנן הם כנגד א"ל אלי"ם ה' חסד בבקר גבורה בין הערבים ת"ת בפלגו ליליא. וכולם נאספים בבקר כחדא לאתאחדא ולאזדווגא במטרוניתא כנודע וזהו מזמור לאםף הוא ממונה שכנגד הבקר והוא המקבץ הג' שרים והממוני' ואז מתאספין ג' שמהן א"ל אלי"ם ה' ואז אחרי התקבצם יחד אז דבר ויקרא ארץ מזדווגים עם המ' הנק' ארץ כי עד עתה קרייה יבשה ועתה היא ארץ בסוד ויקרא אלהי' ליבשה ארץ וזהו ויקרא ארץ כי קראה ארץ להורות על הייחוד. ואו' דבר להורות כי אז מדבר ומשתעי מלכא במטרוניתא כנ"ל כדין היא שעתא דרעווא דאשתעי מטרוניתא במלכא וגו' וז"א דבר וגו' וז"ש תאנא בההיא שעתא וגו'. עכ"ל. ועיין מה שכתבנו בספר אור הגנוז בס"ד:

עוד כתב הרח"ו נר"ו. והאי נהרא אתקרי א"ם פי' כבר ידעת מה שפי' רשב"י ע"ה בפ' תרומה בסוד הש' של אפרסמון קכ"ז ע"ב. דבשעתא דהדרא ויתבא רביעאה על בנין דלתתא לינקא לון היא עומדת בצורת מ"ם סתומה ומצד זה נקראת א"ם לגנתא כאם המניקה את בניה ובשעתא דסתים ואתגניז בגווה גו נקודה עילאה לעילא כדין איהי קיימא בדיוקנא דאת סמ"ך בגווה ואתגניז ביה לסלקא לעילא ומצד זה היא לעילא מן גנתא כנזכר וז"ש בגין דעדן אשתתף בהדה ולא פריש מינה וזה נכון ולא כפי' מורינו. עוד יש לומר שלבינה יש ב' בחינות מתחלה היתה כלולה בחכמה ואח"כ נתפשטה והולידה וכמו שנבאר ובערך ההתפשטות היא אם לגנתא ובערך קודם ההתפשטות שהיתה נלולה בתוכו נק' עילא מן גנתא וב' מציאיות אלו עדיין יש בה וז"ש בגין דעדן אשתתף בהדה וגו'. מהרח"ו נר"ו:

גליון והאי אקרי אלי"ם וגו' משפטים קכ"ב. כי ה' הוא אלי"ם וגו' ויחי רפ"א. עכ"ל: