אור החמה על ספר הזהר ג:קכח

ויצא אל המזבח וגומר אל אלהים ה' דבר ירצה ג' שמות שהם אל בבקר מצד החסד אלי"ם מצד הגבורה בערב י"ה מצד הת"ת דבר ויקרא ארץ משפיע למ' בעתות אלו שהם עתות שינוי המעשה כדמפרש.

אלף וגומר לא יחס למספרים אלו אלא כך היתה קבלה. אמנם של בין הערבים רבו כמו רבו לפי שעיקר שירה לצורך ועבד הלוי הוא יוכיח ולכן בין הערבים משמרת הגבורה תתרבה השירה והמשוררים וגם עיקר בריאת המלאכים מהגבורה כדפי' ז"ל בשני נבראו המלאכים לכך מלאכי הגבורה רבים וסדר המלאכים ערב ובקר וצהרים ולכן הם מתמעטים ממשמרת אל משמרת:

ור' יוסי פליג ואמר שבבקר מארי דיבבא ועם היות הבקר חסד המזמרים הם בעלי הדין מארי דיבבא אלא שמתתקנים ע"י החסד והכרח הענין מאו' ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלי"ם דהיינו ובבקר מארי דדינא. וההוא זמנא הימנותא דברכאן יר' לתרץ למה נאמר פי' ויריעו לשון הכנעה וירצה שכחות החסד מתגברין וכחות הדין נכנעים לפניהם לז"א וההוא זמנא הימנותא דברכאן ולא שייכא הכנעה אלא אדרבה שהם מתמתקין ומקבלים ברכות שאם לא כן שוב אינם מקבלים ברכה כל ימיהם. וקב"ח בינה אתער לאברהם מדת החסד ואברהם בסוד נשמתו מתגבר בחסדו לאחיא ליה מצד החיים שמהחכמה שמצדה התעוררות הזווג. והיינו ואשתעשע ביה שהשעשוע הוא הייחוד ואין ייחוד מתעורר אלא בנשמות והנשמות מעוררות הייחוד הם החסידים וראשם אברהם והקב"ה משתעשע בהם בשכינת עוזו כנודע.

ושלטיה בעלמא שכל ההנהגה בעולם החסד המתלבשת והחסד הוא מתפשט בבקר כנודע.

ומנ"ל דהאי בקר דאברהם פי' שאברהם גובר בעולם על אותם הכחות כדכתיב וישכם אברהם בבקר מתעורר בבקר לשלוט על כל הכחות.

מארי דיללה הם כחות הדין יותר חזקים שהזמן גורם. וקטטותא היינו התפשטות הדין וגורם למטה פעולות הדין הכל מה שמצד הגבורה גובר ויצחק בעל הגבורה גובר מתעורר לדון כל חייבים, וז' נהרי אשא וגו' משבעה מדות הדין ואפשר דהיינו שבע כחטאתיכם כי כחות הדין ז'. מעילא לתתא מגבורה עילאה מתעורר הדין דרך השתלשלות הכחות עד גיהנם ממש. וההוא שעתא בעי בר נש וגומר. מברא לפרוכתא דהיינו קדושים כחות התחתונים בסוד לילה שנתעלו שערי ההיכלות ולכן הפרוכת פרוסה וראיה דדינין לת"ת מתערין וגומר עד דאתפלג ליליא היינו ענין חצות לילה אקום להודות לך. משמרה ופלגא דשלש משמרות הוי הלילה. ואמרין תהלות ה' אלו כנגד הת"ת נגד צהרים שפי' ר' יהודה וז"ש תהלות ה' דהייצו ת"ת. ור' יהודה פליג אף בהאי ואמר דתהלות ה' הם בצפרא והכריח כן מענין יבשרו שהוא בשורה ורחמים בלי ספק והוא פעולת הימין והבקר כאו' לבשר את שרה והיינו מיכאל וזה דקדק בדבריו באו' דמבשרי. ור' יוסי תירץ ואמר דאדרבה איפכא אלו מבשרים ואח"כ באו הברכות שבשרו הקודמין וז"ש תהלות מבשרי עד דייתי צפרא ויתער האי בקר כדין חדוותא וגומר שהקודמין מחצות עד הבקר מבשרים השמחה ובבקר היא השמחה ממש:

תאנא אמר ר' אבא לסיועי לר' יוסי אתא כדמפרש ואזיל וז"ש כלהו הכי כדפריש ר' יוסי:

הימן הכי שמה לשון ימין.

ידותון שמיה לשון דין. לאתקנא שירתא שלא יגביה א' קולו מחבירו ולא יקדים א' לחבירו וכן פי' בס' היכלות.

בההיא שעתא דמטי ליליא וגומר בהא פליג אר' יוסי דלא אמרין אלין דמברא לפרוכתא שירה כלל אלא שכיך כולא מפני שבתחלת הלילה שליטת החצונים והם מתפשטים בעולם ואין שירה.

כולהו אתמנון כחדא אלין על אלין ירצה עם היות שבהם כמה בחינות קדושים וטמאים דקים ועבים עכ"ז אין להם חלוקי משמרות אלא כולם זמנם מתחלת הלילה עד החצות כולם בדין אמנם בחצות הלילה אלו שהיו דין עד עתה מתפשטין בעולם מתכנשין ירצה שהם אוספים עצמן מן המיתה והחצונים ונבדלים מהם להתבסם בשירתם ובזמרם וז"ש ומתכנשי כלהו וגומר קם ההוא נער וגומר מטטרו"ן יונק מהמ' והיינו משמרה ג' כנזכר במסכת ברכות פ"ק. לדכאה להו שהוא המושך שפע לכל המלאכים לטהרם מן הדין שנתלכלכו בו בסוד לילה ועיקר השפע והמזון בבקר מצד החסד. ועאל לשמשא פי' כד אתער בקר שהוא אחר משמרה ג' בעלות עמוד השחר בסוד הייחוד ע"י מטטרו"ן בימי החול:

כדין הוא שעתא דרעווא שהרצון העליון מתפשט בספי' וז"ש דאשתעי מטרוניתא במלכא והיינו אשה מספרת וגומר דקאמר בגמרא. מהרמ"ק זלה"ה:

גליון תאנא אלף וחמש מאה וגומר לפי שבערב הוא שעת הדין לכך הוצרך לרננת משוררים למתק הדין: