אור החמה על ספר הזהר ג:קל

בקטורא קשר כמו קטרין למשרא. קסטירא היכל בטירותם תרגמין בירוש' קסטורותינון אתא ר' אלעזר ונשיק ידוי וגו' אזדהר דלא למכתב דוקא בכתי' ס"ת תפלין ומזוזות שיש קדושה בשם עצמו. למכתב שמא קדישא פי' גוף האותיות קוצם ועוקצם שיש בהם רמז ברוחניו'. ולקשרא קשרא היינו דרך כלל לכל האותיות ברמיזת' בספירת' כנודע כל אות ואות בקשריה וחלקיה בעצמ' כדמסיק שיש בכל אות ואות רמזים הרבה וצריך הכותב כשהוא אוחז הקולמוס ומתחיל בעוקץ היו"ד יכוון בסודה וכן ירד בגוף ושם יכוון וכן כשיגמור וע"ד זה כל שאר האותיות בגופם בעצמם ואחר גמרו כלהאות והולך לכתוב השנית יכיין בקשר כל אות ואות בחברתה וז"ש קשרא דחד עם חד וע"י מעשה הכתיבה יכוין ייחוד. והטעם כמו שהזכירה הגשמית גוף לכוונה כך הכתיבה הגשמית גוף לכוונה וכמעט הוא כמי שמזכיר האותיות בעצמם וכמו הכהן ההוגה השם היה מכוין ואם לא היה בר עונשין כך הכתיבה בגבולין אם לא יכוון צריך עונש. דבר ה' השם בעצמו. מצותו הפר היינו מצות ס"ת ותפילין ומזוזה והשם בזה והמצוה הפר שאינה כתקונה: לית ליה חולקא וגו' רבים יתמהו על זה ול"מ היוצא בו המצוי בזוהר שמחמיר בענייני דחסידותא וגם בעיני יפלא. ואפשר לי לומר כי הוא כענין או' ראיתי בני העליה והם מועטים וגו' ומאותה העליה הוא ההכרת הזה דקאמר שאינו זוכה לאור העולם שהצדיקים נהנים בעליה ההיא וכיוצא בזה נוכל לומר בכל המקומות דאי לא תימא הכי לא שבקת חיי לכל בריה: חד דרגא שלא כוון ברמז המדרגה ההיא ודלג על המדרגה ולא כוון בה או חד קשרא שכוון בה ולא קשר אותה בעליונות או בתחתונות: מאתר חד מאות מארבע אותיות. וכן תאנא כד בעא קב"ה וגו' הביא זאת התוספתא שמתוך מה שמפרש בפשט יובן הענין הנעלם והיינו דמפרש הפסוק כפשטו והיינו במדת הדין ומדת רחמים ברא העולם והיינו א"ל אלי"ם ד' דהיינו שיתוף הדין עם הרחמים ע"י שני הקצוות עם המכריע דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש דהיינו כל העולם כלומר אמר והיה העולם וחזר ופי' סדר הבריאה ואמר סדר המעשה איך היה מציון דהיינו נקודת בית המקדש באמצע ירושלם משם הופיע מעשה העולם והכי פי' מציון מכלל יופי של עולם אלי"ם הופיע נבראו והיינו לשון ארץ כלומר וירצה העולם באו' ויקרא ארץ ממזרח שמש דהיינו כל העולם ומאין בראו מציון שמשם מכלל יופי לכל העולם כנז' ומכאן יתבאר הנעלם וז"ש ת"ח שמכיון שהתחתון בעליון מתחתון נודע עליון וז"ש בריש דבריו כולא כגוונא דלעילא עביד ליה א"כ ירושלם מ' לא אתברכא אלא מציון יסוד והיינו מציון הופעת המ' הנק' אלי"ם והענין כמו שירושלם התחתונה יונקת מציון וציון מהחניות עליון השורה בו כן למעלה מ' מיסוד ויסוד מת"ת וזהו כלא חד בחד אתקשר. או יר' כולא חד וגו' ירצה הגשמי עם הרוחני שממש היסוד מתלבש בקדש הקדשים והמ' בירושלם ות"ת עליהם והכל א' וסדר א'. מהרמ"ק זלה"ה. ועיין בס אור הגנוז בס"ד:

גליון וכד שבילין סתמין וגו' עיין בראשית דף ט"ו ע"א: