אור החמה על ספר הזהר ג:קכה

פטרא פתחון פה. כד מטא האי שעירא אין ספק שהם נהנים במה שישפע שפעולת אותו השעיר להמשיך כל הפגם מלמעלה ולרחוץ את צואת בנות ציון שהם מגואלות בלכלוכי העבירות ואותם המים מי הרחצה יורד עם השעיר הזה אל המדבר ארץ גזרה דהיינו לתוך נוקב' דתהומא רבא ולכן הם שמחים בו:

ות"ח לא דא בלחודוי יר' ענין השעיר הוא בעצם לשלוח להם חלק ממש אמנם בשאר קרבנות ג"כ יש להם בחינ' שהם נהנים ונקשרים לבל ישטינו. כמה דמבסמין וגומר ירצה שאין הכוונה להקריב לחצונים ח"ו אלא הקרבן לה' וז"ש וכולא קורבנא הוא וקב"ה מחלק מן הקרבן חלק לקדושים כאו' לאשי וכיוצא בזה היה נותן חלק לחצונים מהקרבן כגון אברים ופדרים דתננא אזיל לצד צפון וכן הקרנים והטלפים היו נקרבים עם הקרבן הכל להתחלק לצד הדין ומדרגה אחר מדרגה עד החצונים כדי שיבדלו הכלבי' הצועקים הב הב ונכנסים אל נקב התהום והקדושה מ' נטהר' ונקשר כל מדרגות הקדושה בסוד הייחוד בבשכמל"ו וכוונת הכהן להקב"ה אלא הקב"ה נותן להם חלקם משפע התמצית הראוי להם וז"ש וכולא קורבנא וגומר. האמנם נשתנה יוהכ"פ שגזר הקב"ה שממש ישלחו חלקו שם אל ארץ גזרה מפני היות רצונו ית' להשפיעם ממש זוהמת העונות כאומ' ונשא השעיר עליו אה כל עונותם וגומר.

תאנא כהנא יהיב עדבין לתתא הכהן הגשמי נותן ב' גורלות מפני שנותן לחצוני אמנם כהנא יהיב עדבא לעילא גורל א' שהוא צד החסד לתקנתם של עליוני' כנזכר והכהן העליון מיכא"ל בנפרדים מדת חסד בנאצלים. והענין בזה כי שני השעירים הם ב' כחות בחוץ ולהם שרשים בפנים והם הא' ימיני והב' שמאלי והא' ע"י תיקון המ' מעכבין עליו שלא יתפשט בעולם והיינו קורבתו לה' שמכתתין אותו והכהן עוקד אותו למעלה ומקרבו לפני ה' שלא ישוטט בעולם והיינו חטאת לה' קושרו בשורש והא' מעמיד אותו שיתפשט ואין לו כח לקטרג אבל אם היו שניהם ח"ו היו מאבדין העולם ועם היות שזה מתפשט וזה נאסר עכ"ז שניהם מתקשרים וז"ש חד בחד אתקשר והענין שהם ב' כחות מיוחדים אמנם אנו מקרבין א' אל הקדש וממתקין אותו והיינו חלק הגבורה בסוד קו האמצעי שבה שממנו מתפשט הכח ההוא המרגל הא' והא' שהוא בסוד הגבורה שמאלי היא מתפשטה בכחותיה עד החצוני' וממנה מתפשט המרגל הב' ושניהם קשורים יחד מצד השורש העליון כנודע.

בגין דקב"ה יסתכם שאין הכוונה בסמיכת הכהן להשפיעו משתי כחות ח"ו אלא הימין והשמאל מסכימין בכל הנעשה בשעיר הזה: וא"כ או' החי אינו הכוונה על החיים העליונים ח"ו שהוא בצד המות הטמא אלא או' החי מורה על אותו המרגל הנשלח עמו שהוא א' מן החיים המשרתים בשרות המלך ועליה קאי החי וז"ש החי דייקא לאכללא וגומר דהיינו המ'. וג"כ או' והתודה עליו אין הכוונה שיתודה לצד הטומח' ח"ו שאין וידוי אלא אל הקדושה אמנם הכוונה באומרו בשאר חטאות והתודה להקב"ה ובוידוי הזה נשארו עליו אשר. והתודה אשר חטא עליה ופי' ז"ל דהכי פי' והתודה ומה יעשה בזה כי ע"י הוידוי נטהר ואותו החטא אשר חטא ינתן עליה וז"ש אשר חטא עליה וכן ג"כ בשעיר והתודה להקב"ה ובוידוי הזה נשארו עליו כל העונות וז"ש על כל עונות:

א"ל ר' אבא אי אמרת בשלמא כדס"ד ששעיר עזאזל להקב"ה אעפ"י שהוא בחוץ כמו שעירים הנשרפים וכיוצא ניחא שאין קרבן לשעירי' אבל לדידך דאמרת שהם ב' מרגלים וגומר א"כ קשה שנראה שהם זובחים לשעירים. ופי' שעיקר קרבן לה' בבית מקדשו והוא שולח חלק לאשר חפץ ובזה אנו מקשרים ושוחטים את השעירים עצמן כנזכר.

ות"ח כי כל צד קרבן שבתורה הוא לרצות ולמתק את הדין. וז"ש ת"ח דבגין קרבנא וגומר כנזכר לעיל והיינו לקשר כל שלשלת העולמות ולרבות כל הנמצאים כל א' כפי ענינו. מהרמ"ק זלה"ה: