אור החמה על ספר הזהר ג:קכד

אשרי העם שככה לו למטה שבזה ה' אלהיו למעל' ודמיון זה שככה לו ר' אלעזר ובסבתו ה' אלהיו כדמפרש כי עזרך אלהיך נגד ר' אלעזר. והא ראובן וא"ת משום שהיה אחיו שוה אליו בשנים והא ראובן וגומר אלא וגו' היינו מצד מדתם שהם נמשכים נשמתם משם מצד השבח הרוחני שהם תלויים בו מנהלם לענין זה כמו ששני כחות עליונים מתקרבין להתחזק בדין כן שניהם מתחזקים למטה לפתיחה הדין בכל מקום וז"ש ואנן נחריב עלמא וגומר והענין לוי מסטרא דדינא יר' בת"ת שבגבורה והיינו לוי שם לווי מייחד הימין והשמאל וממתק הדין ע"י השיר אמנם שמעון בעצם הגבורה שפי' ש"ם עו"ן. שמעון ליתוזף שעד עתה היו מערבין חד בחד שמעון בלוי האמצעי והשמאל דין ובזה ההכרעה לצד הדין והיה העולם חרב הפריד לוי שהוא האמצע להקב"ה נמצאת הגבורה השמאל לבדה ליתוזף ותייחד בקופטרא בהדיה פי' במה שמשתלשל מצד עצמה יר' תקשר הגבורה לבדה בפתיחותיה ולשון וליתוזף לשון לוה: קופטרא לשון שלשלת. גרדיני טהירין גרדיני שוטרים מכים וחובטים. טהירין לשון שרגא בטיהרא וזהו כינוי אל המלאכים וכיוצא שהן פשוטין. ויר' שהם כצהרים דקים ופעמים משמשים אל הקדושי' ופעמי' אל החצונים והן שתים וגומר.

זכאה חולקהון דישראל יתיר משאר עמין ירצה בלא חלקם בתורה אל מה שקדם אליהם מוכנים לכל אהבת ה' עליכם ודאי מורה זכאה חולקיהון. ומתוך הכנתם זו הקב"ה בעי לדכאה אפי' שהם חוטאי' אינם כשאר עמים אלא הקב"ה מטהרם ומקרבם וגומר כדמפ' ואזיל. במתי ארץ יר' במתי נצח והוד במות על ארץ שהיא המ' והם על במתי דהיינו בת"ת ששם אחיזתם וז"ש לעילא לעילא דהיינו במ' ובת"ת. רחימותא דהיינו אהבת חסד הנקשרת עם ת"ת. יומא חד בשתא יום הכפורים מפני שהם נאחזים עד הבינה ומשם מתכפרים ואפשר שלזה רמז באו' לעילא לעילא. זכאין בעלמא דין מ' ובעלמא דאתי בינה כדפרי' לפני ה' תטהרו לפני ה' דייקא. בגין דאתא מסטרא דחסד פי' הכתוב כך ונתן אהרן וישפיע החסד מדתו עם כל מה שלמעלה ממנ' בהזכרת השם ברכה שלמעלה על שני השעירים דהיינו שכינה שהיא למעלה מהמרגלים שהם ב' שעירים ולכן על דייקא. ואחר שהשכינ' מתוק' מדיניה היא אומרת לשתי כחות אלו גורל א' לה' פי' ליתיב האי גבאי ולא יתפשט השורש הפנימי אל הענף המר שבחוץ וגורל א' לעזאזל פי' וחד ישוטי וייזיל וגומר. נפק האי ואשכח וגומר יש' שבירושלם מקום העבודה. אזיל ושט בעלמא אשכח לישראל פי' שבשאר מקומות מושבותם. חבילי לשון חבילה. טריקין לשון טרוקו גלי שהוא לשון נעיל' דנת שהם חותמין ודאי ואפשר מלשון טרקי' חויא ויר' שהם נחשי' נושכי'. לאללא ארעא היינו שלוחי עינים שהם חצוני' מרגלים אשר בארץ בחדרי משכיתו ולכך הם מעידי' וצועקים פלוני עשה כך ונוטל אותה זוהמא הנעשה בעון ומעלה אותה למעלה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. על דייקא פי' כי מטרוניתא יתבא על ב' השעירים כמ"ש לעיל. תאנא דמסטרא דאימא נפקא תרי גרדיני טהירין וגומר ושם היה נותן אהרן הגורלות לבסמא לההיא דיתבא על שני השעירים דאימא. עכ"ל: