אור החמה על ספר הזהר ג:קכג

פתח ר' אלעזר ואמר וירא וגומר מאן באר דא וגומר קשיא ליה שדה נק' מ' באר מ' א"כ מאן באר ופי' כי היא בחינתה המקושטת ע"י הספי' העליונות שהם שרים ונדיבי העם החופרים הבאר הזה בשדה כנזכר. אלין אקרון נה"י פי' אלין אקרון עדרי צאן מפני שהם רשימין יותר ולא אמר עדרים סתם והטעם שהצאן התחתון תלויים בהם ומהם נמצאו ומהם היו שכל הנמצאים צבאות מטה ולזה נק' נצח והוד צבאות והם נמצאים למטה ע"י הייחוד והיינו או' רובצים עליה דהיינו ב' בחינות א' רביען עלה בסוד הייחוד רובצי' בה הב' משפיעין לה והיינו קיימין עלה. ומאלין אתמליא ברכאן שפע א"ו ולד"ו. דהא מן ההוא באר וגומר יקשה לו כי לפי מה שפי' שעדרי צאן הם נה"י איך יתיישב כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים אדרבה העדרים משקין אותה לז"א דהא מן ההוא באר אתזנו עילאין ותתאין וגומר והכוונה לפרש העדרים סתם בכל מקום שיצדק בין עליונין דהיינו נה"י בין עדרי' תתאין דהיינו המשתלשלין למטה והטעם שע"י שמשקים התחתונים נשפעים העליונים מלמעל' כנודע מפני יניקת התחתונים והיינו או' ומתברכאן כולהו כחדא ולכן אלין רובצים להשפיע ולהיותם נשפעים כנזכר. והאבן גדולה וגו' דא הוא דינא קשיא וגומר הגבורה המושכת עליה דין שמשם נובע יניקתה להשפיע לכמה כחות קשים שתחתיה מחם קדושי' מהם אינם קדושים. אלין אינון שית כתרין. הענין ג' פעמי' נז' עדרים פ' א' ג' עדרי צאן והם נהיי כנזכר. הב' ישקו העדרים והם העליונים והתחתונים כנזכר. הג' ונאספו שמה כל העדרים דהיינו שית כתרי מלכא והענין כי בהיות' נשפעת מנה"י לבד אין להם כח בשפעם לבטל הדין אלא היא יונקת מהם שפע וברכה וג"כ יונקת דין מגבורה אמנם כאשר נאספו שמה כל העדרים דהיינו בהיות כל ו' ספי' משפיעים בה אז מבערים ממנה הדין וז"ש דמתכנשי כולהו ומסכימות אל ההשפעה א' הרי אז הגבור' מתבטלת ברחמיהם. ופי' או' שמה בא להורות על מקום הנעלם והיינו מרישא דמלכא והענין העלם הבינה שמשם התעוררות הדין ושם ביטולו. וקשיא ליה דהל"ל ונאספו משמה וגומר שמורה משם נתקבצו להשפיע בה למטה לז"א ומריקין בה יר' ומבחינ' שנתייחדו לבד הוא ביטול הקליפות ואין צריך רק האסיפה לבד וז"ש וכד מתחברן כלהו כחדא לארקא בה אפי' שעדיין לא הריקו מיד היא מתכפרת:

כתיב וגללו וגו' כתרגומו וגו' קשיא ליה בשלמא אי הוה אמר דחמש כתרי מלכא מגלגלין הגבורה לצד א' ניחא דהיינו וגללו את האבן לצד א' אלא לדידך דאמרת דכל שית כתרי מלכא הם מגלגלים לא שייך לישנא דמגלגלים ולא לישנא דוהשיבו דממש דינא מתהפך לרחמי כנזכר לז"א כתרגומו ומגנדרין לההוא דינא קשיא פירוש הדין בעצמו מהפכין אותו לרחמים ומזה ימשך שיוסר הדין מעל פי הבאר וז"ש ומגנדרין לההוא דינא קשיא ומעברן לה וגומר ע"י הגנדור שהוא אל האבן בעצמו שמהפכין אותו לרחמים כנזכר:

והשקו את הצאן מריקין וגומר קשיא ליה דלעיל נקט העדרים והשתא נקט לשון הצאן ועוד דלעיל קאמר דמן הבאר ההוא ישקו והשתא קאמר דאינון שית כתרי והשקו הצאן לזה תירץ הצאן לישנא דעילאין ותתאין ולישנ'. דוהשקו אין הכוונה שהם בעצמם משקים אותם אלא מריקין מההוא בירא וגומר כנז':

לבתר והשיבו קשיא ליה דמשמע שהם בעצמם מהפכין אותה אח"כ לדין כענין וגללו וזה אינו לז"א שהכוונה תב ההוא דינא לאתריה הדין בעצמו חוזר אל טבעו ומקומו הקדום לו והענין אחר שבידם לעכבו כבראשונ' אלא שהם מניחים אותו שיחזור לאיתנו הראשון יקרא והשיבו והטעם שמניחין הדין להתגבר בגין דאצטריך ליה וגומר שאין העולם מתקיים אלא בדין כנזכר:

פתח ר"ש ואמר יעלזו חסידים וגומר בי"ג מכילאן וגומר וחסדין ירתי וגומר פי' שמאחר שהם מתגברים צד החסד וענין זה בחסד א"כ נמצא כי כל כבוד י"ג מכילן וכללותם ויניקתם ניתן בירושה להם וז"ש יעלזו חסידים בכבוד וכבוד הוא חכמה ולאו דוקא חכמה אלא כל כבוד דלעילא כפי מה שיתייחס מחסד ולמעלה פרט וכלל הכל יתייחס אליהם בלשון כבוד. רוממות אל פי' א"ל הוא בחסד. ותמן סלקין לקשרא קשרא דתיקוני דיקנא כאו' זקן אהרן וירצה שייגיעו בתפלתם אל מדת החסד שהוא מדתם רוממות אל דידעין וגומר.

וחרב פיפיות יר' אע"ג שהם בחסד כשיצטרכו אל הדין ימצאהו וזהו פי' חרב לה' מ' המתייחדת עם הת"ת חרבא דקב"ה לא חרב נוקמת וגו' שאינה מתייחדת עם קב"ה וז"ש חרבא דקב"ה וחרב פיפיו' דהיינו שהחרב מ' ושתי פיפיות היינו גבורה והוד ואפשר כי חרב ו' פיפיות שתי ההין שבה וכן פי' בתקוני' אלא שפעולתה לטובה לעשות נקמה בגוים כשהם חסידים מימינא: כתרא דחסד וגומר שהחסד ראש לו' קצוות והיא ראשונה לקבל מג' ראשונות והעולה בה מתייחס אליו כל מה שיש למעלה וז"ש בגיני כך כבוד דלעילא שהם ג' ראשונות ירתין חסידים ירצ' עם. היות שאינם למעלה אלא חסידים לבד עכ"ז ירתי. והוא קשרא עילאה היינו קשר ג' ראשונות. קשרא קודשא קשר הבינה עם ו' קצוות. קשרא דמהימנותא ו' קצוות במ':

פתח ואמר וגומר וכל אותה התורה שנתעסקו בה לא נכתב או שהיה פשט או נסתר הרבה או שיכתב במקום אחר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ושמא קדישא בהאי מתעטרא וגומר פי' כי הם י"ב הויות יהו'"ד יהד"ו יוה"ד וגומר והם יוצאי' משם יהו"ד הרי הם י"ג מכילן דשמא קדישא והם סוד י"גי אלכסוני הת"ת ומשם נתלים י"ב שבחים ושכינתא עלייהו הם י"ג. עכ"ל.

גליון. והא ר' פנחס בן יאיר כתרא וגומר עיין ויחי רכ"ו תשא קפ"ט, ונראה שיובן במה שפי' פ' כי תשא בפסוק נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ע"ש. עכ"ל: