אור החמה על ספר הזהר ג:קכא

חולק שמא קדישא כאו' כי חלק ה' עמו ונודע ששמו הם ספירותיו. ועתה יקשה כיון שלא היו מוכנים במה אחידן ישראל וגומר כלל עם א' ופי' כי התורה כלל עם ה' וז"ש ובגין דזכו והיינו סוד מעמד הר סיני שזכו כל ישראל אליו. דכל מאן דזכי באורייתא וגומר מפני שהתורה והוא ושמו אחד והכוונה להיות אחיזתם בנבואה מהקדש העליון כאשר יתבאר ולזה הקדים הקדמה זאת.

קדש שלימותא דכולא פי' בחי' החכמה שהיא מושכת קדושה ושפע לכל המדרגות היא נק' קדש. דאיקרי חכמה עילאה בבחינת שהיא נקשרת עם הכתר שלמעלה ממנה ולזה היא שלמות הכל:

ומאתר דא אתער רוחא קדישא וגומר פי' מחכמה בבחינה הנז' אתער למטה רוחא דקודשא דהיינו מ' כדמסיק. והיא נק' זאת מפני גילוי רוח הקדש וכן זאת היא נגלית מורה באצבע למדברים ברוח הקדש. וכד היא מתברכת בשפע הנז' משתנה מזא"ת ונק' קד"ש וחכמ"ה ע"ש היות כשפע מהחכמה ובהשתתף אל החכמה הכתר נק' קדש מפני העלמה וקשרה בחכמה וכתר אמנם התחתונים הצופים בה בחי' זא"ת המתגלה אליהם קראו לה רוח הקדש כלו' רוח מההוא קדש דלעילא יר' שאינם משיגים באמתות אלא בהיות שפע העליון נשפע בה שאין כח בתחתונים להשיג בחינתה הנעלמת המשתוות אל החכמ'. וכד נפקין ומתערין מינה וגומר ירצה בהיות השפע הנשפע אל התחתונים רזין דאורייתא דהיינו גילוי העלם התו' ת"ת שהוא נשמה אליה ע"י המשכת הנחלים הנז' מגלה החכמה רזין דאורייתא ע"י המ'.

כדין אתקרי לשון הקדש ירצה שהמ' לשון וכלי לגלות הנעלם והיא לשון משמש אל הקדש העליון לגלות הנסתר שם וכן תמצא שהמדברים ברוח הקדש אין עיקרם לייסר בני אדם אלא הם מפרשי התורה כענין דוד ושלמה. אמנם לפעמים לא יושפע השפע ממש מן החכמה אל המ' אלא ימשך השפע עד נצח והוד ושם ישתנה שפע על ידי השחקים הנז' שהם טוחנים מן לצדיקים כנודע וזה שאמר ובשעתא דנגיד ההוא רבות קודשא דהיינו שפע החכמה לאינון תרי קיימי שהם נצח והוד עמודי הת"ת ונק' צבאו' בבחינת דכל חיילין דלעילא וכל השפע נשפע בהם והם מבשלים אותו וז"ש מתכנש תמן להתבשל. וכד נפיק מתמן ההוא דרגא דאקרי יסוד להאי חכמה זעירא כי למעלה היתה מ' מקבלת בבחינת היותה חכמה רבתי כנזכר שניה לחכמה עליונה והיה בה כח השפע ממש מהחכמה והשתא אף אחר שנשפע מהחכמה ונשתנה בנצח והוד אמרת שצריך כלי להוציאו ולזה נק' חכמה זעירא כי צריד כלי להוציאו אליה מן הנצח והוד כנזכר: כדין אקרי היסוד לשון למודים והכוונה כלי להוציא שפע מהלמודים שהם נצח והוד הנק' למודי ה' כנודע. ונפיק לאתערא לאינון קדישי עליונים שהם הנביאים המוכנים לקבל שפע נבואה מתרי נביאי קשוט כדין כתיב ה' אלי"ם וגומר אמנם לשון הקדש הוא המגלה רזין דאורייתא אל החכמים סתם אמנם לשון למודים נפיק לאתערא לנביאים כנזכר והיינו אומרם חכם עדיף מנביא יר' שהחכם השפעתו נפלאת מהשפעת הנביא כנז':

פתח ר' ייסא וגו' וה' נתן חכמה לשלמה דא הוא וגומר והראיה באו' נתן חכמה כי המ' לא אתקרי חכמה אלא בהיותה שלימה ושוה אל החכמה היינו סיהרא באשלמותא וג"כ מאומרו וה' הוא ובית דינו יורה כי בחכמה זו נכללו ת"ת ומ' דהיינו סיהרא באשלמותא מאיר מן החכמה. כאשר דבר לו פי' שהקב"ה אמר שיתן לו המ' בהיותה מתייחדת עם הת"ת וז"ש החכמה והמדע דהיינו ת"ת ומ': מה בין האי להאי פי' מלחמה היתה ביניהם דקאמר ויהי שלום ודוחק לפרש מה יחס וה' נתן חכמה לשלמה לויהי שלום דהל"ל מאי האי לגבי האי.

במה אוקים לה וגומר ירצה במה נשתמש בה ובמה נתעסק בה ותירץ תדע במאי אוקים לה ויהי שלום וגומר פי' ע"י חכמתו גרם לחירם שיודה באלוה שהיה עושה עצמו אלוה ומזה תקיש אל שאר הדברים שכל חכמתו כל שלמה לא היתה אלא להחזיר בני אדם לעבודת האמת.

ובג"כ ויהי שלום וגומר דקעטה היתה ביניהם בלי ספק אחר שזה מכחיש האלוה וזה מאמין באלוה כי אין לך שנאה כשנתת הדת ואח"כ ויהי שלום שהוד' והאמין כדמסיק ומה שנמצא במדרש שנעשה אלוה והרגו נבוכדנצר שמא חזר לסורו. שלמה ירית לה לסהרא בכל סטרוי אפילו בחינתה על החצונים לכך היה לו יכולת ושליט' על השדים תדע ויהי שלום וגומר היינו ע"י שדים.

חד שודא לאו דוקא שידא שאין השדים יכולים ליכנס לגיהנם אלא הכוונה מאינון מלאכי חבלה שהם תחת שרו של גיהנ' דומה והיינו תוקף חכמתו ושולטנותו בחצונים ושולחם לכל אשר יצוה:

פתח ר' יוסי ואמר יונתי וגומר כך כ"י היינו מ' לא שבקת ליה קב"ה ת"ת וכל מקום שהיא יונקת אינה יונקת אלא ממנו ואפי' בזמן הדין ע"י שאין מחליפו בזולת וכ"ש שתינק מן החצונים ח"ו: בחגוי הסלע. שחיותם קשה כחגוי הסלעים הקנין הקשין דהיינו ראשי בוקין או כמו שכוונת חגוי הסלעים שהיא קשה והיא דרה באותם שחיותם חיות חגוי סלעים חיי צער. נטיען די בהון ירצה על אותם הצדיקים החסידים שנטע הקב"ה בכל דור ודור והם מובחרים בין תלמידי חכמים ומעלתם ע"י תלמידי חכמים ב'. א' שהם חסידים עושים לפנים משורת הדין. ב' הם יראי ה' יראה מאהבה. ובסתר המדרגה יורה על השכינה המ' באלו שהם נקראים סתר המדרגה שהם מסתירים עצמם ממדרגתם ומשפילים עצמם וזהו בסתר המדרגה לפנים מן השורה כנזכר. לא אעדי מנייהו הענין שהשכינה עם ישראל כולם לעתות התפלה או לזמני המצוה ולשבתות ולמועדים אמנם עם חגוי הסלע וסתר המדרגה דרה עמהם תדיר ואינה זזה מעמהם לעולם:

הראיני את מראיך המקושטת בחסידים דהיינו סתר המדרגה הנז' שצורתם חקוקה בה כדמסיק השמיעיני את קולך קול תלמידי חכמים העוסקי' בתור':

דלית קלא אשתמע לעילא בעלמא דדכורא אלא קלא דאורייתא דהיינו ת"ת תורה ועולה עד הכתר אמנם שאר תפלות כתפלה ושבח ומזמור וכיוצא אינם עולים אלא עד המ' לבד שכולם רומזים אל המ' ומשם ע"י הקישוט מייחדים. ולכן בימי רשב"י וחסידיו היו מבטלים תפלה מפני תלמוד תורה כדמוכח פ"ק דשבת: תאנא כל אינון דמתעסקי וגומר פי' על ידי ניצוץ הנשמה האחוז' בחבלי אבי"ע מתאחד מציאות במציאות ומתמצא שם ומאיר דיוקנו בתוך האצילות וע"י חבל האצילות המתנוצץ עול' קול התורה ובקע רקיעין ואין מונע ואין שעשוע להקב"ה אלא בהיותו מתייחד עם השכינה ע"י הצדיק הזה. כדין כתיב כי קולך היינו קישוטא דשכינתא ומ"ן דאושידת לקבלא מ"ד. לעילא לעילא לא לת"ת לבד כשאר ת"ח אלא לעילא עד הכתר עד שמפני זה נמשך דקב"ה מתעטר בה בכולהו עלמין בכל הספי' ובכל המציאיות:

פתח ר' חייא וגומר הוקשה לו כפל הפסוקים ג' פעמים על כוונה א' ותירץ לזה כמה דתנינן וגומר. הרמ"ק זלה"ה: