אור החמה על ספר הזהר ג:קיט

קם ר' אלעזר ופתח וגומר בעא דלא ישתמש וגו' אין ענין זה עצם דבר מצוה שיתחייבו מיתה על זה אלא בעא קב"ה שלא ישתמש בה וגומר ולא צוה בפירוש אלא שרצה שהם מעצמם יפרישו עצמן מלהקטיר קטרת בחיי אביהם והטעם מפני שהקטרת הוא סוד שלום בעליונים ואהרן היה לו מדת שלום בתחתונים שהיה אוהב שלום ורודף שלום ורצה הקב"ה שיהיה ע"י שלום בעליונים ובתחתונים. מלה דא גרים להו וגומר לא מתו בעון זה ממש שהטעם הוא ששתויי יין היו וכיוצא אמנה הגורם שלא נזכרו כדי שלא יטעו היה שלא רצה הקב"ה במעשיהם מן הטעם הנזכר. בקרבתם ירצה בהקרב עצמם:

פתח וגומר מאי מטתו ירצה הנה לפרוש מטתו להורות על בחינת הייחוד קשי קראי חדא דכלתיה דשלמה הל"ל ועוד דדינא התם לא שכיח וכתיב ששים גבורים וגומר לז"א דא כורסי יקרא דמלכא כי מלת כבוד מורה על כבודו של מלך לא על אכזריותו לדין ולחייב ולזה כסא שדיני המלך מסורים ביד' והמלך מסלק עצמו מן הדין והיא עצמה היושבת ודנה זה יקרא כסא הכבוד וז"ש כורסי יקרא דמלכא שכל ענייני המלך תחת ידה כאו' בטח בה לב בעלה והיינו ענין המטה מקום שאדם יסלק אתכל חושיו והשגחותיו ויאסוף נתחיו אליו כך הקב"ה סילק השגחתו מן הדין ועזב ענין הנהגת הבית בדין ביד הכסא הזה. דאתאחדן בסטרהא והיינו או' סביב לה מצדה לא מצד הרוכב והטעם לזה אמר מסטרא קשיא שאין צד הדין קשה אלא בה אמנם גבורה עליונה שבת"ת היא מתמתקת ע"י הת"ת ומטה אותה כלפי חסד. ואיקרון שתין פולסי וגומר הם כחות הדין משש קצוות. אש שבגבורה וכל אחד כלול מעשר הם ס'. דההוא נער אתלבש וגו' היינו שנשפע דין מצד הגבורה החזקה ומט"ט מתלבש בם לנהל העולם וכוונתו לפרש פסוק אחוזי חרב וז"ש מימיניה שננא דחרבא וגומר והכוונה שגם בבעלי הדין יש להם שינוי בין דין הימין לדין השמאל וז"ש מימיניה דין לא שהוא שורף מעצמו אלא הוא כחרב השנון נכנסת בנדנה ואינה שורפת המתקרב אליה וז"א שננא דחרבא שהחרב היא המ' ושנון החרב בהם היא פועלת וירצה מימיניה דין המ' שהיא מדת הדין הרפה אמנם משמאליה הם גומרין דאשא שורפים למרחוק בגבורה ודין החזק. דמתאחדא בקילפוי וגומר הם קשקשיו והם כחותיו המתפשטים ממנו בצד הדין וז"ש בשבעין אלף להטי דהיינו שהם מתייחסים בשם להט היוצא מהאש ומספרם ע' אלף בכללות גדול מז' מדות כולם לא מז' קצוות לבד דהיינו פירוד ו' מה' דהיינו ו' חרב נדנ' ה' אמנם גומרי דאשא שהם מצד הגבורה מכללות הז' כולם כנזכר. והם מצד האש האוכלת שהיא אש הגבורה. ואינון שתין מזיינין וגומר השתא אהדר לפרושי אומרו ששים גבורים סביב וגומר וזה שאמ' ואינון שתין מזיינין הם ו' קצוות בעלי הדין כלולים מעשר והם כחות במ' ולכן כולם אחוזי חרב כאשר יתבאר והם גבורי' בעלי דין וגבורה וז"ש ואינון שתין מזיינין זיוני קשייאן מנאן דקרבא שכולם רמז לדין וז"ש זיוני קשייאן מפני שיש מאני קרבא שהם להגין כמגן וצנה שהם זיוני אבל לא קשיאן לז"א זיוני קשיין להשמיד ולהרוג כחרב וכחנית וכחצים וכיוצא. מאינון גבוראן תקיפאן וגומר והיינו אומ' מגבורי ישראל דהיינו הת"ת וגבורה שבו שמצדו היא כלולה מו' קצוות והיינו מגבורי ישראל הענין כי הגבור' העליונ' נק' גבורי ישראל והיינו הם תקיפין מפני התרחקם ממתו' הת"ת העליון ולז"א דההוא גבורה עילאה ורחוקה.

ותאנא האי ערסא מאי כתי' פי' קרא אוכח דאית בה סטרין דדינא בזמן ידוע וז"ש ותקם בעוד לילה והיינו כד ינקא בסטרא דדינא דעד חצות יונקת מהגבור' וז"א בעוד לילה כי הדין נק' לילה כדפי' בזוהר פ' ויחי פסוק ויקם פרעה לילה. והכוונה ותקם מ' בעוד היותה ליל' דהיינו כד ינקא בסטרא דדינא ותתן טרף לביתה דהיינו היותה משפעת הדין הנק' טרף כד"א וטרף ואין מציל שזה יצדק היותה כחות הנמשכים ממנה דין. והיינו דכתיב כולם אחוזי חרב שהם אחוזים במ' בבחינת היותה חרב ודין ולכך הם מלומדי מלחמה ומעותדים לה: ואיקרון מארי דיבבא הם שברים שהם בגבורה ויללה תרועה שהיא במ' מפני שהם יונקים מהמ' מצד הגבורה כדפי' בעוד לילה. איש חרבו על יריכו כד"א חגור חרבך וגומר ירצה להורות על סוד הגבורה אשר לשמאל כל אחד מהם כדכתיב חגור חרבך על ירך גבור מסטרא דגבורה וירך היינו שמאל בהוד כמנהג הוגרי חרב. מפחד בלילות הא אוקמוה וגומר ירצה גם מפי' זה הכרח אל דברינו שכוונתם לומר לילה סוד הדין.

בלילות זמנין וגומר לילות לשון רבים מפני שייחוד המ' עם הגבורה בכל לילה ולכן אמר בלילות לשון רבים להורות על זמנין סגיאין וז"א זמנין דאינון צבא מטה מתפקדן מן הדין לעשות דין:

תאנא כתיב. זממה שדה וגומר יר' כי המ' למטה לה בחינה תחתונה תקרא שד"ה ובה קיבוץ כל היות וכחות אשר לה וגם קרוב לזו בחינה שנית תקרא י"ם ובה ג"כ כחות כנזכר והיינו דכתיב וכל חית השדה ישחקו שם וכן גבי ים כתיב זה הים גדול וגומר ויש לה בחינה דקה המתעלת מבין כחות וחיות אלו עולה למעלה ונרמזת בשם אני"ה והיינו אנ"י ה' והיינו אומרו שם אניות והם כחות דקות עולות להביא מזון בסוד עלייתה עד החכמה וז"ש היתה כאניות סוחר ממרחק דהיינו חכמה הנק' מוחא רישא דמוחא כתר דרישא היינו א"ס והכוונה כי היא תקבל השפע לפעמים בהעלם הא"ס והכתר והיינו ממוחא לבד ופעמים יותר בשופע והיינו מרישא דמוחא דהיינו מהכתר עם החכמה. ופעמים יגבר הטוב ויונק מא"ס ממש עם החכמה והכתר וירצה שתזדכך עד יאיר בה העצמות המתעלם בסוד דבקות המדה עמו כנודע. ע"י דצדיק הכוונה משך ו'. הה"ד לויתן הוא צדיק לפי שהוא המלוה ומייחד ת"ת עם המ':

תאנא אלף וגומר כי סוד השולטנות מהמ' הנק' אדנ"י שולטנות ודאי מכח הגבורה ולכן מצדה הגבורים האלה מארי תריסין מארי שולטנותא. בידוי דההוא נער מטטרו"ן ר"ל תחת ידו כי הוא בהיכל ה' כנזכר בפ' פקודי וד' מפתחות אלו הם ד' מחנות שכינה מיכאל גא"ר והם בהיכל ו' כנזכר שם ונקראים מפתחות שהם פתחים אל השפע הנשפע מהשכינה שעל מטטרו"ן במטטרו"ן עצמו ומשם הוא שולח אל המלאכים האלה בשליחותו. תניניא הם דגי הים כנזכר. אזלין תחות ימא רבא היינו שהם פועלים יונקים למטה ממלכות שהיא הים מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. מ"ט בגין דאהרן אסגי וגומר פי' כמו שאמרו הוי מתלמידיו וגומר כי לכן בכו אותו אפילו הנשים שהיה משים שלום בין איש לאשתו. מאי מטה דא כורסי וגומר פי' כי להיות מטה זו עם ס' גבורים סביב לה לשומרה מן החצונים שלא יכנסו אל הקדש כי זהו פי' מפחד בלילות לכן בטח בה לב בעלה כי יודע היא שלא תתקרב אל החצונים. ועיין מה שכתבנו פ' בשלח דף נ"ו ע"ב וע"ש היטב. ותאנא כתיב זממה שדה פי' כבר ידעת כי שדה כינוי אל כל חיילי המ' וכל כללות המ' נק' שדה וז"א זממה שדה ותקחהו כי לכל החיילין דילה שהם חיות השדה לקחה אותם והם שמחים עמה ומשתעשעים בשמחתה. עכ"ל:

גליון. ששים גבורים וגומר בשלח ס"ו. וארא ל'. איש חרבו וגו' תרומה ק"ל עכל"ה: