אור החמה על ספר הזהר ג:קיח

תניא א"ר יוסי וגומר כד"א ופניהם איש אל אחיו פי' ת"ת ומ' על נצח והוד מתייחדים ע"י היסוד כנז"ל. כתיב הנה מ"ה היא מ' נקשרת עם היסוד הנק' טוב וכן החכמה הנק' מ"ה נקשרת עם הבינה הנקראת נעים שמשם נועם ה' וכל זה הוא בסוד היות הת"ת והמ' יחד דהיינו שבת אחים בלא משפט שאין הת"ת הנק' משפט במ' דדנורא לא שריא עם נוקבא ולא יהיה שפע הברכה בעולם ונדון בבצורת. דיתהדר כולא וגומר שהתפלל ונשמעה תפלתו. שחורה אני מן גלותא שאין ייחוד. ונאוה וגומר מפני שיש לה ייחוד קצת במעשה המצות. כאהלי קדר מתלבשת בקליפות. בני טורייא הרים סביב לה הר שעיר הר פארן הרי נשף הרי חשך. ואית דגרסי בני קטור' וניחא טפי. כיריעות שלמה הוא יסוד שהיכלו לבנת הספיר שעליו נאמר כעצם. השמים לטוהר ירצה יסוד בת"ת ממש כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף ויריעה שייכא בת"ת כאו' נוטה שמים כיריע'. ששזפתני השמש וגומר אפשר לפרש זפת ושחרות והסבה דלא אסתכל וגומר לאנהרא לישראל מה אינון אמרין בני אמי השרים הממונים על האומות והם בני אמנו השכינה נחרו בי אל כלל עדת ישראל:

ד"א בני אמי נחרו בי. שא"א שהוא מאמר המ' דבן אמי נחר בי היל"ל דהיינו הת"ת אחיו מאמו בינה ועוד שהיינו דקאמר ששזפתני השמש ומאי תו בני אמי לכך פי' שהם דברי ישראל כנזכר.

ד"א בני אמי ממש פירוש אהדר לשכינתא ובני אמי הם ו' ספירן בנין דאימא עילאה שש בני לאה ובת שמה דינא דמ' דינא: השליך משמים וגומר פי' שהוא עמודא דאמצעיתא השליך ארץ מ' הנקשרת עמו ומי השליכה ת"ת ישראל יר' שש פארות וענפים המסתעפים בישראל שהוא הקו האמצעי וכולם הסכימו בהשלכתה והיינו בני אמי נחרו בי. שמני נוטרה את הכרמים שאהי' מנהגת ע' שרים שהם כרמים חצונים מ"ט בגין דכרמי שלי לא נטרתי דהיינו שלא הזהרתי את ישראל שלא יעבדו עבודה זרה כדפי' בתקונים שהוא טעם ארורה האדמה בעבורך שלא הוכיחו שלא יחטא וכן לא גערה ביסורין בישראל די הצורך שלא יחטאו והיינו וכסף הרבתי לה וזהב וגומר. בני אמי אסתכמו כדפי' ממש דלשון התוספתא קצר שלא אמרה אלא כד אסתכמו עלי ור"ש מפרש כלומר כד וגומר. כדכתיב ותתצב אחותו היינו מ' אחות משה ת"ת קיימא ברחוק מניה ומפני שאין זו ראיה עיקרית אמר והכא אתמר ודאי כלומר ראיה מבוררת יותר הוא פסוק זה. והכא אוקמנא כלומר היה אפשר לפרש ממלת גם לרבות שכינה שהיא נק' גם כאומ' ואף גם זאת בהיותם וגומר אלא שקשה שבת אחים בכלל ירצה באו' אחים כולל הכל ו' קצוות והמ' ואין צריך שיאמר גם וז"ש שבת אחים בכלל א"כ למה אמר גם לז"א שבא לרבות ו' בנים פנימיים המשורשים בבינה וזהו שאמר לאכללא בנים אינון דלעילא שכל נטיית ו' קצוות לדין ולרחמים תלוי בהם וז"ש דכל שולטנותא בההוא אתר בינה הכוללת אותם כנזכר כי הכל תלוי בשרשים.

דאינון יתבין כחדא ולא מתפרשן והיינו כפל הכתוב מה טוב יתבין כחדא ונעים שלא יתפרדו אחר ייחודם. בקדמיתא אתחזון כענין אומרם את והב בסופה אהבה בסופה. שבת אחים כלומר אותם שהם אחים בסוף שאינו דרך קנטוריא. גם יחד דהיינו השכינה עמהם שהיא תורה לשמה.

אצות למלולייהו תחלה שומע לבד והיינו ויקשב ה' ואח"כ וניחא ליה והיינו וישמע שערב לו דבריהם ויושב ושומע. וחדי בהו ויכתב בספר זכרון מפני ששמח בדברים אמר יכתב בספר זכרון. טיקלי דערסיה הם מטות כענין דרגש האמור בתלמוד עשוי פרקים ושלשלת כמשקל. קפטורי דקילטא. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. אמרה כ"י קמי קב"ה שחורה אני וגומר פי' הפסוק כי אני שחורה מצד א' ונאוה מצד א' ופירשן הכתוב בעצמו כנגד שחורה אני אמר כאהלי קדר וכנגד ונאוה אמר כיריעות שלמה: ד"א בני אמי ממש פי' כי לעיל פי' דקאי לישראל שהם אומרים בני אמי וגומר הם ע' שרי האומות שהם בני אמי היא המ'. ועתה פי' שהוא מאמר המ' ממש כי היא המדברת בכל הפסוק והשתא אתי שפיר בני אמי הם ו' קצוות הנק' בני אמי שהיא הבינה כי ו' קצוות עם המ' נק' אחים והם אשר נחרו בי כד"א השליך משמים ארץ ומי השליך את הארץ היא מ' וביאר כי הוא תפאר"ת ישראל והוא השליכה.

כד"א ואף גם זאת בהיותם פי' כי שם בפרשת בחקותי ביארו שגם הוא ריבוי היסוד. ואמר כאן כי אחים הם דרך כללות ו' קציות עם המלכות וגם הוא רבוי ג' עליונות כי בהתייחד זכר ונקבה אז מתערו עלייהו ג' ראשונו' דכל שולטנו' תמן אשתכח בג' עליונו' עכ"ל:

גליון. ד"א בני אמי וגומר עיין ויחי רי"ט: