אור החמה על ספר הזהר ג:קיד

פנחס היינו שנתעברו בו שני ראשי אבות הלויים נדב ואביהוא כדפי' הרשב"י בפרשת פנחס. ובאלעזר לא כתיב במקום שהיה לו לומר בן אהרן הכהן דהיינו באלעזר לא אמר וכאן שבא לייחס פנחס שיספיק שיאמר בן אלעזר לחוד אמר בן אהרן הכהן א"כ בן אהרן לא אהדר לאלעזר כיון שלא אמרו במקומו אלא אהדר לפנחס ובא להשמיענו שפנחס עצמו הוא בן אלעזר בגוף והילדה ובן אהרן בעיבור והנפש:

הרי זוג פן חס פי' אלו השנים היו ברמיזתם במקום הת"ת והמ' והיינו פן מ' כאו' והנה אופן א' בארץ ופי' בשיר השירים או פן חד בארץ דהיינו מ' וזה כנגד נדב. חס הוא ת"ת שהוא רחמים ותרגומו חס והיינו אב הוא ת"ת נקרא אב כנודע י' באמצע הוא יסוד דכליל תרוייהו כחדא כאו' כי כ"ל בשמים ובארץ:

ר' אלעזר שאל לאבוי א"ל והא תרי אינין ותרי הוו. תרי אינון בפנחס שלא היה בו כח לערב הכחות להיותם כח אחד והעד שמו פן חס כנזכר ג"כ הם בב' מדות. ותרי הוו קודם עבורם נדב ואביהוא א"כ אמאי לא אשתכחו תרי כי היה ראוי שיתגלגלו ויתעברו כל אחד בצדיק אחד ולא שתי כחות מחולקית יתעברו בגוף אחד.

א"ל תרי פלגי ולכן בהיותם שניהם נכללים נעשה אחד שלם וכן היה ענין נשמתם חצי אחד מצד זכר וחצי אחד מצד הנקבה פ"ן ח"ס כנז'. וא"ת מעת מולדתו היה נקרא פ"ן ח"ס לז"א שהיה קודם נק' פנחס לא שהיו בו שני בחינות אלו והעד שי' שהוא חבורם לא היה בו אלא אחר מעשה זה נתן בו יו"ד המעברת וזכה לשני פנים אלו פן חס וזהו שאמרוי' דפנחס לא אתייהיב ביה לחברא אתוון אלא בשעתא וגומר: אתא לישרא עקימא וגומר כי עון נדב ואביהוא ועון שתקן פנחס קרובים להיות אחד כדמפרש ואזיל. מה אתחזי הכא וגומר ירצה מה ענין אש זרה אצל בעל בת אל נכר: כדין אתייהיב י' וגומר ופנחס היה מור' פירוד בשתי בחי' אלו דהיינו פ"ן ח"ס ומורה שהזכר רחוק מן הנקבה וכיון שתקן נתן י' בו להורות שייחד שתי פנים נפרדים דהיינו פינחס והשתא נוקבא נטלא סימני דכור' דהיינו יו"ד ברית נכנסה בה ונעשית פין. את ברית ממש שהיא מדת היסוד הנק' ברית ושלום שעד עתה אתערו קטטותא דהיינו שלא נשאו נשים ומיעטו הצלם והדמות דהיינו מציאות השלום הקושר מ' ומייחד כולם ת"ת עם דמות המ' ולזה היה ביניהם קטטה ומעתה יהיה להם שלום עם הברית ואפשר לפרש קטטותא הכנסת האש זרה והיינו שלא נשאו נשים שאם נשאו קשרו אשה למעלה ועתה אש זרה דהיינו אשה הרה והכל ענין א': י' זעירא כלו' מאלפא ביתא דאותיות קטנות כגון אלף דויקרא שהאותיות קטנות רומזות במ' כנודע ועתה עיקר היסוד במ' כדפרי' פי"ן דהיינו לאתחזאה דהא אתתקן מה דאתעקם דהיינו פירוד המ' מן היסוד וחזרו ונתייחדו ע"י אות ברית שבין שניהם כנז':

תאנא אמר ר' יוסי בהאי יומא דכפורי אתתקן פרשתא דא קריאתה בצבור מפני ב' טעמים הא' עיקרי שבו סדר עבוד' והב' בגין מיתתהון וגומר מכאן אוליפנא וגומר היינו למוד חדש שאפי' שיסורי הצדיקים לכפרת עונם וז"ש כל ההוא בר נש דיסורי דמאריה אתיין עליה כפרה דחובי אינון והרי ישראל נתיסרו במיתת נדב ואביהוא ונתכפרו במיתתם ועם היות שעיקר מיתתם לכפרת עונם. ולטעם זה כיון שאנו מצטערים ממיתתם עם היות שמתו על עונם צער זה הוא יסורים לנו ביום הכפורים ומתכפרים ביסורים וז"ש וכל מאן דאצטער על יסוריהון דצדיקייא מעברין חוביה וז"ש וע"ד וגומר וכ"ש דיסורין דמאריה אתיין עליה בהצטערו בצערם.

וכל מאן דמצטער באיזה צער לצדיק אפי' צער חולי או מיתת בניו וכיוצא אפילו אבד נכסיו והיינו יסורין דצדיקייא אמנ' המצטער באיבודם יעלה במעלות וז"ש וכל מאן דמצטער על איבודיהון דצדיקייא ולז"א קב"ה מכריז ומשמיע בכל עולמו שלא יקטרגו צריו מפני ששב פתאום וסר עוניך שיורד מעון לחטאת ואח"כ וחטאתך תכופר וזה בצער למי שאין דמעתו מצויה אמנם מי שדמעתו מצויה וז"ש או אחית דמעין וגומר ולא ימותון בנוי וגומר שאלו הם היסורין הקשים שמוריד עליהם דמעות האדם על כורחו ודמעות כנגד דמעות ושמא תאמר ימות כדי שלא ימותו בניו בחייו אינו אלא יראה זרע יאריך ימים והקב"ה מגלגל עליו דרכים כדי שיעזר בעבודתו וזהו חפץ ה' דהיינו רצון האלו"ה בעבודה השלימה בידו יצלח בהשגחה עליונה:

ויאמר ה' אל משה וגומר ר"ש כל הנחלים וגומר. ענין למחזי מאורעות העולם והזמן המחכימין לאדם על העתיד ולבא לאשגחא אפילו מעצמם בלי ראיית המתחדש כ"ש בזה ובזה ולא ידעין ואפילו רצון לדעת אינם אובים וז"ש ולא שויין ההוא יומא יום מיתה וקבורה. מארי פקדונא בעל הנפש שהוא בפקדון אתו את הקב"ה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. אמר ר' אלעזר ודאי משמע אלה וגומר ר' אלעזר הביא ב' ראיות אחת או' אלה ל' רבים ואחת או' ראשי ונדב ואביהוא הם ראשי אבות הלויים כי הנה הבנים הראשונים של אהרן הם היו וז"א משמע אלה ומשמע ראשי גם הביא ראיה משני פסוקים שנאמר בהם בן אלעזר בן אהרן והנה קשה כי כשבא לייחס את פנחס ייחסו עד אהרן וכשבא לייחס את אלעזר לא ייחסו לאהרן. אך הענין כדי להורות כי פנחס היה כלול מנדב ואביהוא שנתעברו בו ולכן נמצא שפנחס הוא בן אלעזר מצד עצמו וכן אהרן מצד נדב ואביהוא.

ותנינן ברזא דמתניתין תרי זוגי פ"ן ח"ס וגומר הענין כי שם זה כתיב לפעמים ביו"ד ולפעמים בלא יו"ד והענין כי הנה פנחס במספר קטן עולה נדב ואביהוא ואלו הם שני זוגי פ"ן ח"ס נד"ב ואביהו"א. ובההיא שעתא דעבד ההוא גבורה דזמרי איהו אתקרי פינחס ביו"ד לרמוז על אות ברית דביה חבו נדב ואביהוא והשתא אתתקנו בהאי יו"ד זעיר' הנק' אות ברית. וענין פנחס תבינהו מפ' פנחז דף רט"ו עי'ב ודף רי"ז ע"א. עכ"ל:

גליון. עיין דף רל"ה: