אור החמה על ספר הזהר ג:קיג

ר' חזקיה פתח וגומר האי קרא קשיא וגומר שאם כוונת הכתוב אשר פדה ה' את אברהם לא הוה ליה לאפסוקי בין ה' לפדה את אברהם והיל"ל כה אמר ה' אשר פדה את אברהם אל בית יעקב ויר' נבואה זו לבית יעקב. לא עתה יבוש יסודה וגומר מפני שהבנים פועלים בעוה"ז בנשמת האבות אם טוב ואם רע והיינו אבל חטאנו אנחנו ואבותינו ולז"א אם הכוונה על יעקב שלא יבוש מבניו שלא יחטאו בעוה"ז יהודה מבעי ליה כי אליו חזרת השלשלת לבד כאו' ויהי בהם מבני יהודה שלא הרגיש ענין זה אלא יהודה שאינו מן הריחוק כאו' בענין קרח בסודם אל תבא נפשי כדפי' ז"ל.

חנניה אמר ה' לי ולא אירא וגומר הכוונה בטחוני גדול מאברהם שאברהם ניצל בזכות יעקב והוא בטח בחסדי ה'. מישאל דבק ביעקב כאו' ואתה אל תירא וגוער הורה כי בטחון זה שהבטיח הקב"ה ליעקב הוא בטוח שיצילהו וישמור הבטחהו ליעקב שלא יבטל זרעו מן העולם: עזריה הרכיב שני דברים הא' שמע ישראל וגומר דהיינו ייחוד הקב"ה ושכינתי' שהיה יש' מרכבה אליהם וז"ש זה יאמר לה' אני דהיינו קב"ה מישאל אמר ביעקב שהיה מרכבה אליו וז"ש וזה יקרא בשם יעקב. עזריה הרכיב שני דברים אלו ואמר וזה יכתוב ידו דהיינו מ' לה' ובשם ישראל יכנה שהיה מרכבה אליהם.

וידעו כי אתה שמך דהיינו קב"ה בלא שהופא דאדם כלל וז"ש עליון על הארץ דלאו בייחודא ממש. ואפשר דעל דברי עזריה קאמר דהיינו ייחודא דקב"ה בשכינתיה והיינו וידעו כי אתה שמך ה' לבדך דהיינו שמע ישראל וגומר והענין שחנניה אמר מצד הקב"ה בעצמו ורוממותו. ומישאל אמר מצדו בתחחונים ביעקב שהיה עיקר המשפחה. ועזריה אמר שהים מצדו עם העליונים והתחתונים כמה דקאים יעקב וגומר היינו מלת לא עתה כמו שקודם לא נתבייש דהיינו כמה דקאים וגומר הכי לא עתה יבוש יקום השתא וגומר: על דהוו מצלין אפשר דהיינו מדקאמר ורחמין למבעי מן קדם אלה מארי שמיא דהיינו מצלין רחמי למבעי ומייחדין היינו מארי שמיא. ואפשר דילמד סתום מן המפורש כדניאל וחבריו. קריבו אשתא נוכראה הדין החצוני דהיינו הפך הייחוד וז"ש דלא אתייחדו וגומר והוצרך לזה שלא ניצולו בזכות יעקב לבד אם לא היה להם זכות מצד עצמם כמו שלא הועילו לאלו זכות אבותם ולז"א אתוקדו הפך מאלו אלו היו מייחדים ייחוד אמיתי בהיותם מקדשים שם שמים ברבים ופיהם ימלא תהלה בייחוד וז"ש מצלן על כניסתם לאש ומייחדן למות על קדושת השם. ואלו להפך שהכניסו צלם בהיכל אש נכרי ולכך נתנו לאש. חד דלא הוו להון בנין והיינו שני בני אהרן ולא אבות לבנים וזהו מיתת המין ובלותו והב' לפני ה' וימותו דהיינו מיתת הנפש הראויה לעמוד לפני ה' ומתה ונכרתה: ור' אבא פליג ואמר שמיתת נפש לא מתו כדמפרש ואזיל. אלא רזא דמלה וגומר דהיינו שמתו שלא היו בניהם ממלאים מקומם אלא ויכהן אלעזר וגומר: אע"ג דלא אנסיבו כדי שיזכו ליבום. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. אע"ג דלא אנסיבו פי' כי שני מיתות היו להם א' מיתה ממש ב' מיתתם בלא בנים כנזכר בחזקיהו כי מת הוא וגומר כי האדם בלא בנים חשוב כמת ואמר כי לא מפני זה נחשוב כי יהיה בהם העונש שיש לכל מאן דלא נסיב דאטריד מההוא עלמא ואקרי מת כדקאמר ליה ישעיה לחזקי' כי הלא לא מתו אלא מיתת גרמיהון בעה"ז אבל לא מתו מיתת נפשיהון בעה"ב כי היה להם תקנה אח"כ שנתעברו בפנחס כאו' ותלד לו את פינחס אלה ראשי וגומר בלשון רבים דקאי אנדב ואביהוא המתעברים ועליהם קאמר אלה ראשי וגומר. עכ"ל: