אור החמה על ספר הזהר ג:קיב

רזא דמלה הוא ר' אבא פליג אדלעיל וקאמר ששני פסוקים אלו הם סודות לא ע"ד הפשט כדפי' ר' יצחק והסוד הוא כי יראת ה' נקראת המ' שהיא מצד הדין כנודע וכן הבינה נקראת יראת ה' שהיא דין אלא שכשאנו אומרים יראת ה' על המ' יהיה ה' ת"ת וכשאנו או' יראת ה' בינה יהי' ה' חכמה והנה עבדו ירצה סוד הייחוד היא העבודה ויש ב' מיני ייחוד הא' ייחוד בינה בחכמה ועליה נאמר עבדו את ה' בשמחה. שהיא הבינה הנק' בן. ועל ייחוד הה"ת במ' נאמר עבדו את ה' ביראה וז"ש מאן יראה הכא עם היות שיש יראה בבינה אלא כמה דאוקימנא יראת ה' ראשית דעת דהיינו ראשית ופתח ליכנס אל הת'ת הנק' דעת ומה שכתוב ראשית חנמה יראת ה' דהיינו הבינה פתח אל החכמה היינו בהשאלה וז"ש קב"ה הכי אקרי ועיקר שמה שמחה כנזכר:

ר' אלעזר אמר וגו' למעבד פולחנא דמאריה לייחד שם יהו"ד מאן אתר שארי ממעלה למטה או ממטה למעלה. ועוד באן אתר יכוון יר' היכן יקבץ הייחוד ולז"א ביראה ירצה במדת המ' כיצד ביראה הוא שירותא מתתא לעילא ואח"כ יחזור ממעלה למטה ויקבץ שם הכל א"כ פסוק שאמר עבדו את ה' בשמחה היינו ממעלה למטה אחר ביראה מתתא לעילא והכל סוד ענודת הייחוד:

ת"ח כתיב הכא אחרי מות נראה ודאי מהדין והמיתה ואח"כ דבר אל אהרן למעלה בסוד הזכר. ופתח התורה בהן מהזכר לענין כהני מכאן שרותא וגומר. בקרבתם שהקריבו עצמם קודם היותם הגונים לכך דהיינו בני אהרן לא היו אנשים (נמחקו כאן איזה תיבות). שיר דאוהו כפיל שבו רמז לזכר ולנקבה והיינו אומ' גדול ה' ת"ת בעיר אלהינו מ' וכן ביום שבת היסוד מדת יום ומדת לילה להגיד בבקר וגומר ואמונתך בלילות וכן שיר השירים מ' אשר לשלמה ת"ת ושאר שירים הם בנקבה לבד:

לבני קרח אין פירושו שחברוהו בני קרח אלא ששבחו אותו נגד בני קרח היושבים בשערי גיהנם: ביום שני בו נברא גיהנם ועניינו להשקיט גיהנם באי' כי הנה המלכים וגומר רעדה וגו' ברוח קרים וגו' והיינו הכנעת הקליפות וממלא שקט אש גיהנם וסגולתו להציל מאויב והורג:

תו פתחו ואמרו בכל זמנא דצדיקייא. בין אם יכפר כגון אם ישיבו בין אם לא יכפר כי לפי שעה עד אשר יראה מה יעשו בין כך ובין כך דינא אסתלק או מכל וכל או לפי שעה ולזה צריך האדם ביום הכפורים לדאוג על מיתהם שתחשב לכפרה וזהו שאמר אתעסקו במיתההון וגו' והעסק הוא לעורר ההספד במעט:

ואינון תרין שעירים וגו' הענין שבשני השעירים היה א' חלק להקב"ה והא' לחצוני' וכן בענין שני בני אהרן הם צדיקים גמורים היינו חלק להקב"ה שנשמתן מתקרבות על ידי כהן גדול לחטאה על ישראל וסמא"ל מהעסק במיתתן והיינו חלקו וזה טעם מיתת הצדיקים מכפרת דבההיא דינא דהוה על ישראל אתדן עלייהו וישראל אשתארו לרווחא.

ואית דמתני אפכא שלא לשבח אלא לגנאי. אתחשיב בעיניה ירצה הם היו מתחסדים בעיניהם בפני אחיהם ולא כן. ויקשה א"כ למה יהיו כפרה. ותירץ משום דהוו חשובים כע' סנהדרין ע' זקנים דהיינו כל עדת ישראל כנודע ועכ"ז גם אלעזר ואיתמר חשובים כן: וע"ד כתיב וגו' הכרח שאם אמת שהיו חשובים כל אחד כע' זקנים דהיינו כל עדת ועוד כאלעזר ואיתמר כדפרישנא א"כ גם אלעזר ואיתמר שהיו חשובים כמותם הי' ראוי שיבכו אלא מדקאמר קרא ואחיכם כל בית ישראל וגומר משמע דהוו שקולים כנגד כל בית ישראל דהיינו ע' זקנים אבל לא כנגד אלעזר ואיתמר שהיו חשובים כמותם ומאי דקשיא לך דלא קאמר ואלעזר היינו בענין זה דוקא שהיו נאים כדפרי':

אר"ש וגו' ירצה כי מה שאמר הכתוב אלה שמות בני אהרן המשוחים וגו' בא להראות שכל א' מארבעתם שקול ככל ישראל והבכור דכל שבחא ויקרא וגו' הוא נדב ואחריו אביהוא ואם כל א' וא' שקול ככל ישראל שנים החשובי' שבהם נדב ואביהוא עאכו"כ דהני תרי וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ר' אבא ביאר כי אין פשט הפסוק כפשטו שיהא ירא ורועד ממש כי בזה יקשה קרא אקרא אחרינא אך פי' ירא' היא סוד המ' הנקר' יראת ה' ראשית דעת כי דעת הוא הת"ת והוא ראשית הדעת וקודם אליו ממטה למעלה. והענין כאשר תעבדו את ה' הוא הת"ת תעבדוהו בסוד היראה ותייחדו את שניהם ת"ת ומ' הנקראים יראת ה':

ור' אלעזר ביאר קרוב לזה והוא בסוד בזאת יבא אהרן אל הקדש כי אין אדם יכול לעבוד את ה' בעבודותיו כי אם במה שיקדים תחלה את המ' ועמה יכנס אל המלך כי היא ראשונה מלמטה למעלה וזהו עבדו את ה' ביראה. והנה כל זה הובא כאן משום הך דר' אלעזר כי הוא ממש פי' הפסוק של פי' בזאת יבא אהרן שהיא המ' הנק' זאת כי צריך ליכנס עמה אל הקדש הפנימי שאר הספירות הנק' בתי גואי. והנה על ענין זה נענשו בני אהרן בהקריבם אש זרה ולא נכנסו להקטיר בזאת כי היו חסרי אשה שלא היו נשואים וז"א ת"ח בני אהרן הא אוקימנא וגו'.

ת"ח מה כתיב הכא אחרי מות וגו' הוקשה לו דמה צורך הכתוב לומר כי דבור זה היה אחרי מות בני אהרן ומה תועלת יש בייחוס דבור זה אחר מיתת שני בני אהרן וביאר במה שאמרנו והוא משז"ל והביאו רש"י בפרשה משל לרופא שבא לבקר את החולה וגו' והענין כי הב"ה בא להזהיר את אהרן ושאר הכהנים אחריו כי בזאת יבאו אל הקדש לכן הזכיר להם מיתת בני אהרן לומר שלא מתו אלא בעון זה ולכן הזהרו בזה ולא תמותו. והנה ר' יוסי מפרש טעם מיתת בני אהרן באופן אחר ולזה הקדים ר' יוסי והקשה בכתוב דהיל"ל אחרי מות נדב ואביהוא ולמה תלאן באביהם וגם כי הכא כתיב בקרבתם לפני ה' ושם אמר בהקריבם אש זרה. ותי' כי כמה טעמים יש בדבר וכולם אמתיים כמ"ש פ' צו דף ל"ג סוף ע"ב והוא כי הנה בני אהרן היו פגומים שלא היו נשואים אשה ולכן יחסם ותלאם באביהם כי אחרי הנשואין מייחסים אותו בפני עצמו ולכן הודיענו כאן סוד חטא בני אהרן כלומר בלתי נשואים נתלים באביהם ועכ"ז בקרבתם לפני ה' ר"ל כי לא היו רשאים להקריב עצמן לפני ה' ולכן וימותו כי הלא מי שאינו נשוי נק' פגום כי השכינה לא שריא עליה ולכן וימותו ולכן בזאת יבא אהרן וגומר ולא יקרבו בני אהרן הבלתי נשואים להקריב כדרך שהקריבו אלו שלא ימותו כמו שמתו אלו ומ"ש שם בהקריבם אש זרה גם הוא אמה וכולא חד והענין כי להיות שבאו להתקרב אצל ה' בלתי השכינה עמהם כי היו פגומים בלתי נשואים ואז נתעורר סטרא אחרא הנק' פגום בראותה כי לא היתה השכינה עמהם וכביכול הקריבו אש זרה הנה כי כל הטעמים אמתיים ודרך אחד להם. ולגלות הטעם הזה כי מתו להיותם בלתי נשואים לכן לא נאמר כאן אלא בקרבתם וגומר ולא בהקריבם אש זרה וגומר להודיע הטעם הנז' כמו שביארנו כי באו להתקרב לפני ה' ת"ת בלתי המ' וכוונתם טובה אכן להיותם בני אהרן בלתי נשואי אשה לכן וימותו וכאלו הקריבו אש זרה כיון שבאו פגומים בלא אשה ולכן השכינה לא שריא עלייהו ובכל אתר דשכינתא לא שריא סטרא אחרא שריא אך לא כוונתם חלילה וז"א ובג"כ כתיב בני אהרן וכתיב בקרבתם כלומר כי בזה נודע חטאם מש"כ אם היה אומר בהקריבם אש זרה כי היה נראה שהיה בכוונה ח"ו גם טעם האחר האמיתי כי כיון שהיה אהרן קיים לא היה להם ליטול שררה בחייו וזהו אומדו בני אהרן כי כל זמן שהאב קיים אין ראוי לבנים ליטול שררתו וזהו ג"כ בקרבתם ר"ל בהקריב את עצמן קודם הזמן וזהו מה שאמר לקמן דף ס' בהקריבם לא כתיב אלא בקרבתם דדחו שעתא וגו'. מהרח"ו נר"ו:

גליון. ביראה הוא שירותא מתתא לעילא פליג על ר' אבא ואמר שהמ' היא שירותא לעלות ולא ישאר שם: