אור החמה על ספר הזהר ג:קיא

וע"ד תנינן וגו' ולכך הכוונה גרם ולומר שהיה טעותו של יצחק שכיוון בביאתו למלאת תאוותו ח"ו לאו הכי אלא אתכוון ויצא החוצה שלא מדעתו והכל בכוונה עליונה ולכך בו כלולים כל הכחות החצונים והיינו כאדרת שער כל שער ושער שבו רמז לכח עליון מהנחש והיינו כלו כאדרת שער לשון אדירות חוזק השער וסערה וסופה בחלקו:

ת"ח דוד וגו' בא לתרץ שסוף סוף לא נמלט יצחק מאשם לפי דבריו כי למה יכוון במה שיסתכן שהרי כיוון באודם הדין ויצא עשו ולז"א שאלולי מעשיו של הקב"ה שהפך הדברים מקום היה לו להתלות בו שהרי דוד בשפירו דסומקא נפק ולא נפגם והיינו במשך הגבורה העליונה במ' גבורה תתאה דאתי מגבורה עילאה וז"ש ואתאחד בקדושה דמאריה עם היות נאמ' בו אדמוני כעשו אלא שתקן במה שהיה עם יפה עינים חסד וגבורה וטוב רואי ת"ת והוא רגל רביעי למרכבה ולא יתרחק שהיה נוונת יצחק להוליד דוד ויצא לו עשו מן הטעם שיבאר. אמנם יקשה עתה שהגביר עשו על יעקב ואמר שעשו בכור לז"א כי יעקב הוה בוכרא מיניה דעשו עם היות שלא היה בכור בהולדה ברמז היה בכור ואביו שכיוון הגביר יעקב כיצד הוא כיוון בטפה ראשונה בסיום הגבורה והדין שהוא ראשון לכחות הגבורה ואח"כ כיוון בטפה שניה דיעקב במקום המזגת הגבורה וחלישות דינו יצא לי יעקב רמוז באילנא ת"ת רברבא מצד הגדולה תקיף מצד הגבורה. ועשו ממילא למטה בסיומא דכולא שהם החצונים כנז' וזה היה מאת השם לא ממיעוט כוונת יצחק וז"א קטון נתתיך אני הוא שנתתיך והשפלתיך שם:

ר' יהודה הוה מתני וגו' ודבריו מסכימין במקצת עם דברי ר' אלעזר וחולקין קצת שאמר עשו נק' ראשון נראה שנק' ואיננו ואולם כוונתו שכמו שהקב"ה ראש לקדושים כולם כן עשו ראש לטמאים כולם שהם אחרונים לקדושה ולכן אני ראשון לקדושה ואין ראשון לאחרונים נופל אלא בידי שאני את האחרונים לאתפרעא ראשון מראשון שהקדושה נגדיית לטומאה גם את זה לעומת זה עשה האלהים ואני נגדיי לעשו ואבנה ראש הקדושה בתחתונים שהוא בית המקדש שכסא הכבוד ראש לשבילים הנפרדים מכסא הכבוד ולמטה כן ירושלם ראש לקדושה בעולם התחתון וז"ש כסא כבוד מרום מראשון וראוי לשכון בו הראשון שהוא הקב"ה והיינו ראשון לציון:

תאנא זמינא וגו' היינו ממש כאו' כסא כבוד מרום מראשון והיינו שרוי לעילא מחומות ירושלם הם רוחניות כאו' תבנה חומות ירושלם וכתיב ואני אהיה לה חומת אש וחומותיה מגיעות עד כורסא יקרא דמלכא בינה כסא לחכמה והיינו בהיות ירושלם מ' כסא לת"ת כאו' יקראו לירושלם כסא ה' ואז יגיעו ענפי המ' אל הבינה כאו' והיה אור הלבנה מ' כאור החמה ת"ת ואור החמה יהיה שבעתים בסוד נ' שערי בינה והיינו או' ביום ההוא שהוא עלות המ' עד הבינה כדפי' בינוקא יהיה ה' אחד וגו' שהוא היחוד והקשר כנודע הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ת"ח דוד וגו' הוק' לו כי אם האדמימות הוא סימן אל היותו בקליפות כאשר ביארנו א"כ איך דוד היה אדמוני וביאר בסוד היין המשמח כי תחלת שתייתו מאדים פניו אמנת בסוף שתייתו הרבה ממנה זעים וכן דוד אדמימות פניו היה בסוד אדמימות זהב המשמח הלב שהוא מבחר הדין וזכיותו בסוד מלכות דוד הנבראת בשמאל. והנה הוראת איך דבר זה אמת הוא כי כאן בעשו כתיב כאדרת שער והם סוד הקליפות הנאחזות בקדושה כנודע שהשער נפיק מן המותר וזוהמת האדם אך בדוד נאמר עם יפה עינים וטוב רואי שהוא סוד הקדושה הנקרא יפה וטוב וכנז' פ' תזריע ריש דף נ"א וז"א כאן וע"ד כתיב כלו כאדרת שער וגו' וע"ד כתיב והוא אדמוני עם יפה עינים וגו'. אמנם אדמימות עשו הוא בקליפות אדמימות איש הרוצח ושופך דמים:

ר' יהודה וגו' כוונת ר' יהודה עם האמור כי הלא ממטה למעלה עשו הוא ראשון וממעלה למטה יעקב הוא ראשון שהוא הקדושה כי יעקב רומז אל האילן העליון ולכן אין הקב"ה נפרע מעשו ע"י שליח רק ע"י עצמו ראשון מראשון להורות כי הוא ית' ראשון באמיתות אך עשו אעפ"י שאצלינו נראה ראשון וקודם אל הקדושה קטון הוא ובזוי מאד כמ"ש הנה קטון נתתיך וגו' אמנם ירושלם הקדושה כסא כבודו ית' היא ראשונה באמת כדכתיב כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו ויבנה אותה להורות כי אנו תלויים בראשונו של עולם והוא ראשון באמת ואין ראשית לראשיתו. ולכן יתגלה אז סוד העתיקא קדישא שהוא הנקר' ראשון באמת לגלותו ראשיתו באמת וזהו ראשון לציון וגו' בסוד מה שידעת כי החכמה נק' ראשית אך הכתר נק' ראשון כנזכר באדרת האזינו ריש דף רצ"ד ע"ש על פסוק זה כנז' שם ולעלמא דאתי כתיב ראשון לציון וגו' ע"ש:

תאנא זמינא ירושלם וגו' גם זה יובן עם הנז' באדרת האזינו ריש דף רצ"ד כי להיות כי ירושלם היא המ' לא יש אחיזה אפילו בהאי ראשית שהיא החכמה ומ ום הכי אור הלבנה חסרה כד"א מראשית השנה חסר א' כנז' שם אמנם לעלמא דאתי כי יתגלה אור העתיקא הנק' ראשון כנז' ראשון לציון וגו' והנה אז תתעלה עד הכתר ולכן תאיר כמו החמה שהוא הת"ת וזהו או' ולאתקרבא עד כורסי יקרא וגו' הוא סוד הבינה הנק' כסא עלאה כסא אל החכמה כי שם הוא שורש ועיקר שם יהו"ד וזהו לירושלם כסא ה' ואז תאיר בסוד העתיקא כנודע כי אז יתגלה העתיקא בסוד כי עין בעין יראו הוא סוד העתיקא שהוא עין א' ולא ב' כולו רחמים כנז' באדרת נשא וכדין והיה אור הלבנה וגו" כי עד עתה לפי שלא היתה אפילו מהאי ראשית היתה חסרה האורה כמ"ש מרשית השנה חסר א' ואז ביום ההוא יהיה ה'אחד וגו' כי כל אחד מהם יהיה אחד וכל כך תהיה מיוחדת המלכות בשש קצוותיה כמו הת"ת מה שאין כן עתה כי אין אנו אומרים אחד רק לת"ת אמנם המ' להיותה חסירה והחצונים אחוזים בה אין אנו אומרים בה אחד כנז' פ' תרומה דף קל"ד ריש ע"א אך אז אשר בלע המות ויבטלו הקליפות והיא תאיר מצד העתיקא הנק' ראשון גם היא תקרא אחד. עכ"ל:

גליון תאנא זמינא וגו' בסוד ורחבה ונסבה למעלה וגו':

סליק פרשת מצרע. ברוך י"י לעולם אמן ואמן:

וידבר ה' וגומר ויקרא ר' יהודה אמר וגומר ויקרא אל משה היינו השכינה ואח"כ וידבר ה' ת"ת. וכן ואל משה אמר עלה אל ה' הת"ת ולזה לא אמר עלה אלי ועד"ז יתבאר וידבר ה' אל משה בקרבתם וגומר דהיינו מהשכינה למטה שנתמעטה על שהקלו בכבודה נדב ואביהוא ואח"כ ויאמר ה' אל משה מהת"ת סיים בעלה ואמר ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן וגומר שלא יקלו בכבוד השכינה וכבוד משכנה. וכולא בין דברי המ' באומרה בקרבתם וגומר בין אומ' ואל יבא בחד מלה סלקא שהכל ענין אחד להראות אזהרתם בכבוד השכינה ומשכנה: ומשורשא חדא א"ס כולא אתחבר ואין פירוד ולא באמצע:

ר' יצחק פתח עבדו וגומר יקשה שתים עבדו וגומר וגילו וגו' על שתים אומר עבדו את ה' בשמחה וגילו וגומר ותירץ כי עבדו את ה' ביראה ירצה תחלת עבודה יהיה ביראה שהיא פתח ובית שער אל העבודה וז"ש יוליף בקדמיתא ביראה ולא שיעשה מצותיו ביראה אלא הכוונה על המצות היראה בעצמה וז"ש נדחלא מיניה וטעם היותה ראש לכל העבודות הוא ובגין דחלא דמאריה ישתכח דעביד פקודי אורייתא כל המצות ימשכו אחריה. וע"ד כתיב כלומר בזה ניחא או' מה ה' שואל מעמך וכי אין הקב"ה רוצה כי אם ליראה ושאר מצות מה יהא מהן אלא מפני שהיא פתח הכל ובה ימשכו כל המצות לכן מה ה' אלדי"ך שואל מעמך כי אם ליראה בהיות בידך היראה ממילא תשיג כל השאר וסוף הפסוק וגילו היינו במילי דעלמא במקום גילה דחול שם תהא רעדה שלא לתת מקום ליצה"ר. אמנם או' עבדו את ה' בשמחה וגומר הוא ממש בעסק התורה והמצות יעש' אותם בשמחה ולא בעצלות ועצבות ח"ו כדי כשתבאו לבתר לקיים המדרש במעשה יהי' ברננה וז"ש לבתר שלמד ועבד בשמחה ישתכח בר נש וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ר' יהודה אמר הקושיא מבוארת כי למה באו ב' דברות וידבר ה' אל משה וגומר ויאמר ה' וגו' ותירץ כי הם שני דרגין וידבר הוא במ' הנקר' דבור לשון קושי דינא רפיא. ויאמר היא בת"ת רחמי אמירה בנחה. וכולא בהדא מתקלא וגומר כלומר כל אלו הפסוקים ואחרי' כיוצא באלו כולם מתבארים עד"ז ושרשא לכולן. או אפשר כי הרגיש כי הנה חזינן דהכא ייחס הדבור אל המ' והאמירה אל הת"ת כמ"ש וידבר וגו' ולבתר ויאמר, והתם חזינן ואל משה אמר דהיינו מ' ונאמר בה אמירה וכן התם ויקרא וגו' וידבר וגו' תלה הדיבור בת"ת א"כ מה ענין חילוק זה. ותירץ כולא בחד מתקלא הוא מן שרשא חדא וגומר כלומר ת"ת ומ' שניהם הם משורש אחד ולכן שייך במ' כנויי ת"ת ובת"ת כנויי המלכות ולא יש פירוד ח"ו:

ר' יצחק פתח עבדו וגו' הק' דקשיין קראי אהדדי. ותי' תירוץ א' מורכב מב' תירוצים והכל אחד והם א' כאן במילי דעלמא כאן במילי דאורייתא. והב' כאן בתחלת מעשיו כאן אחר היותו כבר שלם כראוי. והענין או' ביראה איירי באדם הבא מחדש לחזור בתשובה צריך לקנות בעצמו גדר היראה בעצם ובזה יניח עצמו מהמשיך בתאוות גופניות ויתעסק בתורה כי בסוד היראה יקיים התורה וכמ"ש מה ה' אלדי"ך שואל וגומר כי אם ליראה כי היא כלל כל המצות. ובכל הבלי העולם ושמחתו גילו ברעדה תזכרו מיום העונשין והגמול ותרעדו בהיותכם בשמחות הגופניות הנה פי' זה איירי במילי דעלמא בעת התחלת האדם לימשך אחר השי"ת. אמנם אחרי היותו דבק בשי"ת והולך בדרכו עליה אתמר עבדו את ה' בשמחה וברננה כלומר אלו אשר הם עבודות ית' יהיו בשמחה כמ"ש תחת אשר לא עבדת וגומר בשמחה וגו' ובאהבה גמורה בלב. מהרח"ו נר"ו: