אור החמה על ספר הזהר ג:קי

זכאין אינון צדיקייא דכלהו קדישין במעט קדושה שהם עוסקים בה ואח"כ מקדשים אותם יותר וז"א ואשתכחו וגו' ונוסף על הכל בהאי עלמא כשיעורו ובעלמא דאתי כשיעורו. לדרכו דהוה אזיל ירצה מפני שהלך לדרכו דהיינו היותו פורש מלבן ומתקרב אל הקדושה יצחק לכן ויפגעו בו מלאכי אלי"ם והיינו קדושה על קדושתיה דאמרן לעיל והיינו ת"ח וגו' כל זמנא דיעקב תימא דהא כתיב והנה אנכי עמך ושמרתיך וגו' וי"ל דשמירתו והשגחתו ודאי היה עמו אלא הכוונה לדבר עמו לרוח הקדש או להיותו עליו כענין ויעל מעליו אלהים זה לא היה בבית לבן לא היה מרכבתו אל הת"ת שלימה ועתה היה נשלם במרכבה אל הת"ת ולכן באו המלאכים מלאכי חסד מימין ומלאכי גבורה משמאל להקשר בו והיינו ויפגעו בו כי היה צריך שמירה לכך נתגלו אליו ואוזפוהו באורחא ועוד כי בו היו נכללים שתי כתות רחמי ודינא כדמפרש ואזיל:

ת"ח בקדמיתא שהם המושגים ראשונה תחלת המדרגות הם מחנה דין מפני שהם מצד אלי"ם מ' כי מלכות וגבורה ענין א' וחסד ות"ת ג"כ ענין א' ולכן אמר מחנה אלי"ם זה כי תחלת הראותם נראה ראש המדרגות וז"ש כאשר ראם מיד אמנם אחר ההסתכלות ועיון ראה שהיו נכללים של רחמים בשל דין ע"י ולכן קראם מחנים שגם מחנה ה' היה שם עמהם ולכך כשתדקדק או' ויפגעו בו מלאכי אלי"ם הוא עצמו רחמים מרכבה לת"ת ובו מחנה אלי"ם שהם מלאכין דשכינתא ולכך קראם מחנים שבו נעשו מחנים וטעם אומרו מחנים שנראה שהם ב' מחנות א"כ אינם נכללים בו תירץ ואמר מלאכין מהאי גיסא מימינו ומהאי גיסא משמאלו שהם מחנים דינא ורחמי אמנם ויפגעו בו דייקא נכללים בו כנז' ובזה נתקן טעם או' מחנה אלי"ם לבד ונתקן מחנים: ראה אותם וגו' הענין כי ראה מורה ראיה אחת לשניהם ראה אותם מורה ראה אותם בשתי ראיות וזה א"א לאומרו אלא מכח כללות המלה עם הכינוי רא"ם. כלילן היינו חלק מזה כלול בזה וחלק מזה כלול בזה פני אריה בשור ושור באריה וע"י זה נדבקים יחד ואח"כ מתחברין:

כתיב ביה בעשו הענין שהוקשה לו כי עשו הי' אדם א' והלא מלאך ה' הכה כל מחנה אשור ומה צורך לכל המלאכים האלו לזה פי' ענין עשו ומהותו ואחיזתו למעלה עד שבזה יראה שכל הקליפ' עמו בעזרתו ולזה הוצרך כל מדרגות הקדושה לשומרו:

אי תימא דיעקב כדפירשו רז"ל במדרש ובגין דיצחק וגו'יר' דיצחק הגבורה הקשה בדיניה ותחלת מולדתה בתוקף הוא אודם כל החצונים ואחר כלות כח הדין העליון והחליש מוציאה טפה שניה מזוגה שהם כל סוד הקדושים ולכך עשו טיפה ראשונה אדמימות הדין יעקב טיפה שניה הקדושים המזוגים מדין ורחמים ואמר מהאי גיסא בין בבחי' האצילות ת"ת בין למטה בנפרדים הקדושים. ועשו עם היות כונת יצחק בקדש נמשך להיותו תוקף גבורה ויורד אל החצונים והיא חצונית וז"ש לא שלים ולא מצד רוע כוונת יצחק ח"ו אלא יצחק הוה מכוון בסיומא דדינא קשיא מפני שהוא היה גבורה ומכוון בנמשך וגמר הגבורה בחושבו שעדיין סיום זה בקדש ולא ידע כי סיום הגבורה הוא בכחות הדין הטמאים וז"ש דאפיק בסטרוי בצד הגבורה בגלופוי טהירין יר' חקיקת רוחניים בשייפוי באבריו ולא נשאר לו חלק בקדש כי גמר הדין ואבריו יוצאים החוצה ולכן יצא עשו בסיגי הזהב והתכתו וז"ש זוהמא דאתתיך מדהבא ותדע שהכל תלוי בכוונה וע"ד תנינן וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. תוספתא. ר' אלעזר ור' יוסי וגו' שאל לו פסוק ויעקב הלך לדרכו וגו' מי הם אותם מלאכי אלי"ם ומהיכן באו ולמה באו והיאך ראה אותם מוגשמי' וא"ר אלעזר כי לא שמע בזה כלל. ואז השי"ת אשר רצון יראיו יעשה גלה להם אותו בת קול לפרוש להם מי הם אותם המלאכים ואמר תרין עוזלין דאיילתא פי' עופרי האיילים כי תרגום עופר עוזלא וביאורו על נשמות אברהם ויצחק שהם ב' בני האילה הקדושה מ' להיות שהיו צדיקים ולכן עלו אל זו המדרגה וז"א עבדו קמאי רעותא דניחא לי פי' עשו רצוני ואלו הם המלאכים שפגע יעקב ובזה יתורץ שאר הקושיות שהקשה כאן בזוהר למה קראם מחנה אלי"ם ולמה קראם מחנים והוא כי אברהם חסד ויצחק דין ולכן הם מחנים ב' מחנות חלוקים וביעקב שהוא המכריע אתכלילו ביה ויהיו לאחד וזהו מחנה אלי"ם זה וקראם מחנה אלי"ם להיותם בני האילה הקדושה שהיא דין וז"א תרין עוזלי דאיילתא: ור' אליעזר לא הבין מי הם עד שנגלה לו רשב"י אביו בחלום וביאר לו כי הם נשמות אברהם ויצחק וא"ל כי לא די ליעקב כי גם לכל הצדיקים שיש בעולם תמיד בעת צרתם נמצאים אצלם נשמות הצדיקים שבג"ע להצילם מצרתם והוקשה לו כי יצחק עדיין היה קיים כנודע כי האריך כמה ימים עד אחרי מכירת יוסף. ותירץ ת"ח פי' כי בעת שאביו עקדו ע"ג המזבח והתחיל לשחטו פרחה נשמתו ועלתה לכסא הכבוד כמשז"ל ואח"כ חזרו רוחו ונפשו לתתא בגופו אכן נשמתו נשארה למעלה ולכן כהו עיניו בסוד עור חשוב כמת וכן היה ממש מת כי נשמתו בל אתו ולכן היה כח ורשות לישבע בפחד אביו יצחק עם היות שאין הב"ה משרה שכינתו על הצדיק בחייו ורז"ל נתנו טעם מפני שהיה סומא החשוב כמת אך הענין יובן היטב יותר עם האמור כי ממש היה מת כי פרחה נשמתו ממנו ועוד לא שבה אצלו וג"כ לז"א ופחד יצחק להורות על נשמת יצחק היוצאה מאתו על ידי פחד השחיטה ואח"כ כשפגע בהם אמר לולא אבי אברהם ופחד יצחק לרמוז כי נשמתו פרחה ממנו ע"י הפחד ועליה השרה שכינתו ית' וזהו ופחד יצחק ע"כ:

זוהר עד דהוו אזלי פתח ר' אלעזר וגו' הכל מבואר כי תחלה פגש במלאכי הדין ואחר כך כשפגע במלאכי הרחמים שתפם יחד כי הוא המכריע וקראם מחנים וזהו ויפגעו בו דייקא פי' כי בו בעצמו אתכלילו ביה משום דהוא המכריע כנודע. ולזה אמר כאשר ראם ולא כאשר ראה אותם להורות שראם יחד כלולים זה בזה וזהו כאשר ראם כאלו ראה מחנה א' לבדו ומה שבאו מלאכי הדין ולא באו מלאכי הרחמים של ת"ת הטעם הוא כי הוצרכו כדי ליפרע מן עשו ולשזבא ליה מידיה ולכן היו מלאכי הדין אמנם לשתף עצמו ברחמים באו עמהם מלאכי החסד ג"כ וכולם נשתתפי בו ולכן לא היו מלאכי רחמים. והואיל והזכיר זה כי רצו לשזביה מיד עשו לזה ביאר ענין עשו ואיך בסוף הימים ינצל ישר' מידם ויבאו עליו כמה צרות ורעות עד שיאבד מן העולם ואעפ"י שאז באו אותם המלאכים להצילו מידם לא הרגו את עשו עד יבא יומו ליפרע השי"ת ממנו. ואמר כי יש מרז"ל אומרים כי יעקב בכור ונטל הבכורה בדין כי הוא הבכור והמשילו לב' אבנים בשפופרת א' השניה תצא ראשונה כמ"ש רש"י ז"ל בפ' תולדות ואמר כאן כי אין כן הענין כי לעולם עשו היה הטפה הראשונה והראיה או' ויצא הראשון ולא אמר ויצא ראשון לרמוז כי הראשון הידוע בשעת ההולדה הוא זה עצמו שיצא עתה ראשון וגם כי הנה אדרבה להיות עשו ראשון לכן יצא אדמוני והענין כי יצחק סוד הדין הקשה שבו נכלל סוד האדם ויצא תחלה זוהמת האדמימות ההוא בסוד ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וגו' כי הקליפה קדמה אל הטהרה וכנז' פ' משפטים דף ק"ח ע"ב ע"ש ולכן היתה הטיפה של עשו אדמוני כאדרת שער דאי לאו הכי היכי הוא סומק אמנם אדרבה להיותו סומק זה יורה כי היה טפה ראשונה וכשבא יעקב מטיפה שניה כדין אתבסם והוא בקדושה אמנם עכ"ז להיותה מטיפת יצחק סוד הגבורה נפקת ממוזגת דין ורחמים אמנם הדין שבו הוא זך וקדוש כי הזוהמא נטלה עשו. והנה יצחק היה אז מכוון בהולדתו אל המשכת עולמות העליונים והתחיל בדעתו לכוון ממטה למעלה. והנה תחלת הקדושה היא הקליפה לכן גרם העון ובאותה שעה יצתה טיפת עשו ולכן היה אדמוני אמנם לא שיצחק כיוון ח"ו להעמיד זוהמא זו רק שהתחיל לכוון בדעתו ובהתחלתו מעולם הקליפות נתגלגל הדבר והיתה סבה מאת השי"ת שיצא אז טיפת עשו כנגד אותם הקליפות ובעלייתו אח"כ אל הקדושה אז יצתה טפת יעקב הקדושה וא"כ אינו כדברי האומרים כי יעקב בכור בטיפתו הקודמת אל טפת עשו וא"כ עתה ק' איך נטל הבכורה שלא כדין. וביאר כי ודאי בכור היה ולא מצד הטיפות רק מצד הרעותא והכוונה והענין כי גם שלמעלה הקליפות קודמות לא נאמר מפני זה ח"ו כי הם קודמות אל הקדושה אמנם הענין כי בערכנו ממטה למעלה אנו מוצאים תחלת הקליפה וכשנעלה יותר למעלה תראה הקדושה. אמנם כפי האמת מלמעלה למטה הקדושה היא בתכלית הרוממות והקליפה בתכלית השפלות וכמ"ש הנה קטון כתתיך וגו' כאשר ביארו פ' וישלח דף קע"ז ע"א כי מדרגת עשו לתתא מכל דרגין וא"כ כפי זה היה יעקב הבכור ודאי בפועל מה שאין כן אם היה בכור בטיפה כי אז היה בכור. עכ"ל: