אור החמה על ספר הזהר ג:קז

דא דאתי מסטרא דחמרא ירצה הגבורה שהוא אתי מחמרא דהיינו הבינה והכוונה שאם אמר יושב שמים הוה משמע על הת"ת עצמו אבל עתה שאמר יושב בשמים היינו הגבורה הרוכבת על הת"ת שהוא נק' שמים. או יר' דא דאתי וגומר ת"ת מצד הגבורה ואם אמר יושב שמים ירצה הת"ת כולו שהוא יושב אש ומים אבל עתה שאמר בשמים ירצה חלק א' מאש ומים דהיינו צד הגבורה וקב"ה משיך לון וגומר הוקשה לו כי למה ירמה אותם הקב"ה בשחוק זה ותירץ דהיינו מאריך אפיה ומשיך לון לראות אם יחזרו בתשו' והיינו ישחק כדי שיחזרו ולא יאבד בדינו:

ואשה כי יזוב וגומר ר' חייא פתח הנה יום וגומר אלא שכבר בא וגומר יום זה היא המ' ובא לה' ת"ת וע"י היא נקמתו מן הרשעים והיא התובעת הדין והיינו או' אל ירושלם למלחמה. והכוונה בזה לבאר פ' ואשה וגומר שהיא שופעת הדין ועת נדתה הוא היום הידוע ובלא עת נדתה הוא שאר הזמנים שהיא פועלת ושופעת דין:

ר' יצחק אמר וגומר תרין יומין הם גבורה עילאה ותתאה עילאה שארי עמיה ממש זרוע שמאל כנודע. וחד דאתי לקמיה היא גבורה תתאה שהיא יום בא לה' הנדרש לעיל. אזדווג בההוא יומא אחרא היינו גבורה תתאה דינקא מגבורה עילאה. באינון רמייא פי' השרים העליונים שהם על התחתונים אשר בעולם השפל שאין הב"ה נפרע מאומה אלא א"כ נפרע מאלוהיה תחלה. על כל גאה ורם היינו שר הרם והוא גאה על קונו. נשא ושפל היינו עם השפל בעולם הזה ומתנשא על בוראו כאו' הוי אשור שבט אפי וגומר היתפאר הגרזן וגומר ולדברי ר' יצחק אשה מ' יום א' השופעת דין ההוה בה ימים רבים היינו בהקשר יום תחתון היא מ' עם יום עליון גבורה דהיינו תרין יומין ומפני שהגבו' מלבשת בה ו' קצוות בדין כנזכר. זיינין על זייניה שהמ' נוטלת מיני זיין הרבה דהיינו ו' קצוות ולכך אמר ימים רבים לפי בחינת ו' קצוות יום א' מ' עד ז' ימים ז' ספי' והיינו זיינין רבים על זייני זייניה הוא עת נדתה דין שבה. זיינין על זייניה היינו בלא עת נדתה דין גבורה.

ר' שמעון אמר ואשה היינו חרב מלאה דם מלואה מן הדין והיינו ימים רבים שכל ימיה נתאדמו מאדמימות הדין ולכן מלאה שכל ימיה הם דין אמנם פעמים הדין נשפע בזמנו שהעולם חייב ונמלאת סאתו ואז הדין הוה והגון לתת לאיש כדרכיו. אמנם לפעמים לא היה ראוי אותו הדין להיות נשפע ונדון למטה מפני שאריכות אפים נתן להם אם ישובו ויש שבים והקב"ה מרחם עליהם ונפרע משאינם שבים בסוף ימיהם. אבל בהרבות רשעים בעולם הקב"ה גוזר ומקדים הדין מפני הכעסת הרשעים וז"ש בלא עת נדתה והיינו וישקוד ה' על הרעה ויביאה שלא בזמנה והיינו בלא עת נדתה או כי תזוב וגו' פי' ירבה הדין על הראוי ועל הנהוג וכדמסיק אוסיף דינא על דינא והיינו ויספתי ממקורות הדין מהבינה לייסרה והיינו דינא על דינא דמא על דמא. מהו לא אוסיף וכתיב ויספתי דקשו קראי אהדדי ותירץ אלא לא אתן תוספת וגומר שלא בא לשלול אלא שלא יהיה תוספת של כליון כעין המבול אבל להוסיף דין על דין יוסיף וז"ש ויספתי ליסרה ולא לשיצאה.

הה"ד או כי תזוב על נדתה וגומר פי' יר' תוספת על הדין הנהוג אבל לא לכלות ח"ו. זוב טומאתה וגומר פי' היאך שייך תמן טומאה דלה ותירץ אלא חייביא וגומר דהיינו הפגם שפוגמין שם הרשעים ומטמאין מקדש ה' כדמסיק וסדר הענין הוא כי תחלה הרשעים מסאבין לגרמייהו בטומאת העבירה ואח"כ יעלה טומאתם למעלה ופוגמין במקום נטיעת נשמתם וז"ש ומסאבין לאתר אחרא כד"א כי את מקדש ה' טמא דהיינו מ'מקום נטיעת הנשמה ונעקרת משם נשמתם ונמצא שורשם אשר שם טמא ונפגם בתועבותם. ואח"כ כשנפגם המקום משפיע דין למטה בחצונים ומתפשטים ונאחזים באיש ההוא וז"ש ואתער רוח מסאבא עלייהו להחטיאם יותר כענין עבירה גוררת עבירה וז"ש מאן דאתי לאסתאבא ע"י עבירה שעושה מסאבין ליה ומזמינים לו אסורים הרבה וכל זה הוא טומאה למקום שבו היתה מציאות נשמת הרשע נטועה ומשם מוסיפים כח לחצוני לטמאו והיינו טומאה למעלה:

פתח ר' אלעזר ואמר ביום טובה וגומר בזמנא היינו ביום שמור' על מציאות הזמן. טובה היינו דאסגי קב"ה חסד בעלמא בבחינת הנק' טוב שהוא חסד מרובה כנזכר בפ' תרומה דהיינו טוב ה' לכל לרשעים ולצדיקים דאסגי קב"ה חסד בעלמא:

בעי בר נש יר' לתפוס מדות העבודה במה שיהיה כפי המדה המתפשטת בעולם שיהיה מתנהג במדה המנהגת והא כיצד למהך בשוקי וגומר כדמסיק ויעביר טיביה כענין גמילות חסדים ללכת מבית אל בית לגמול חסד וזהו למהך בשוקי שאויר העולם מתלבש בחסד וע"י היותו מתהלך במדה זו אסגי ליה בעלמא ולפי זה היה בטוב ירצה ב' עניינים היה בטוב שתקבל הטוב ותתלבש בתוכיותו ועוד היה בטוב שתפעול כמותו טוב ותעשה מרכבה אליה במעשיך שאם ידאג בשעת השמחה פוגם המדה המנהגת וז"ש היה בטוב ודאי. וביום רעה ראה יר' במה ששנה ואמר ראה רצה לומר לא תהיה ברעה אלא שתראה מנגד לבד שתשמר ממנו והיינו שלא יצא מפתח ביתו שלא יפגע בו המשטין והיינו למה תתראו. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ר' יהודה פתח וגומר גם הביא דברי ר' יהודה שהוא סיום מעשה הנז' או אפשרג"כ משום מ"ש אתא לאתדכאה מסייעין ליה וגומר כי הוא גם כן טהרת המצורע וביאר או' יושב בשמים הוא הגבורה היושבת על השמים שהוא ת"ת כי יצחק אבי יעקב הוא. וביאר סוד הרשעים כי בעה"ז נהיר לון והם יתבי בשלוה דוגמת השותה היין כי תחלה פניו מצהיבות והוא שמח ואח"כ שהרבה ממנו מכה והורג כל מי שימצא לפניו וכן עושה הדין של הגבורה עם הרשעים כי תחלה בעה"ז מראה לו פנים צהובות ואח"כ מורידו לבאר שחת והוא לב' סבות כנודע. או משום שישוב בתשובה והקב"ה יושב ומצפה אולי ישוב ולהיותו קנתן שבור אינו מקיש עליו שלא ישבר ואחרי שרואה שאין בו תוחלת אז מענישו ומורידו לגיהנם. או סבה אחרת כי רוצה לשלם לו מעשיו הטובים בהאי עלמא ולכן חייך ליה בהאי עלמא ולבתר בעלמא דאתי זעים וקטיל לון ולשתי הכוונות אלו רמז כאן. האחת באו' וכך אורחוי דחייביא קב"ה נהיר להו בהאי עלמא וגו'. והשנית באו' וקב"ה משיך לון לחייביא אי יהדרון לקבליה יאות וגומר והנה כוונת ר' יהודה לבאר איך באו ב' הפכים אלו בכתוב כי תחלה אמר יושב בשמים ישחק ואח"כ אז ידבר אלימו באפו כי הוא הפך השחוק לכן ביאר כי הוא מדת הגבורה הנק יושב שמי' כי דמי לחמרא נהיר בקדמיתא ולבתר זעים וקטיל כי כן היין נרמז בו. והענין כי הבינה היא יין המשמח ויצחק השותה היין ההוא נהיר בקדמיתא להיותו סמוך אל הבינה אך אחר ששתה היין אז קונה גבורה יתירה בתוך עצמותו ומשתנה לגבורה ולדין כי תחלה בהיותו יונק מן הבינה הוא שמחה ולא דין אך בהיותו בקרבו ועצמותו אז מתהוה לדין גמור ולרן תחלתו שמחה וסופו רוגז וזהו סוד ענין הבינה דינין מתערין מיניה וכן היין תחלה נהיר ולבתר זעים וקטיל:

הה"ד שלום שלום לרחוק ולקרוב וגו' ע"ד מ"ש פ' ויקרא דף כ"א כי או' לרחוק ר"ל למי שהיה רחוק ונתקרב והכרע הדבר דהל"ל לקרוב ולרחוק כי כן הסדר.

ואשה כי יזוב וגומר רצה לבאר סוד או' ימים רבים כי מיעוט רבים שנים ובמ"ש ר' יצחק יתבארו. והנה אמר ר' חייא דהל"ל יום יבא כי זה מדבר על ימות המשיח וביאר כי מדבר על המ' חרב לה' כי באה לנקום נקמתו ית' והנה יום הזה ודאי כבר בא עד לא איברי עלמא ולז"א הנה יום בא ור"ל שבאה לפני השי"ת לתבוע נקמה ודין מן האומות ואז מתלבשת דין ונקמ' ואז ואספתי את כל הגוים וגומר ושם יתמו ושם ימותו על אשר הריעו לישראל. וביאר ר' יצחק כי הם ב' ימים זה נמשך מזה א' דינא קשיא דיצחק קאים עמיה תדיר זרוע שמאל. וחד אתי לקמיה הוא דינא רפיא מ' דאתיא לחמיה למתבע דין על האומות וכדין אתקשרו הנך תרין יומין כחדא גבורה עילאה בתתאה ואז מחריב כל גאה ורם וגומר שבאומות. ולהיות כי יום האחרון היא המ' היא הנוקמת הנקמה בכח מה שנתוסף לה מגבורה עילאה לכן בעת הדין לא נזכרה רק היא כמ"ש כי יום לה' וגומר וכמ"ש הנה יום לה' וגומר כי היא שליח כולם וההכרח שלו שהם ב' ימים הוא מפסוק ואשה כי יזוב ימים רבים ומעוט רבים שנים וזה נאמר על כ"י כאשר נבאר בדברי ר"ש.

רש"א וגומר ואש' וגומר נודע כי אשת חיל היא נקר' חרב לה' ובעת המלאה דין אז נאמר מלאה דם וזהו כי יזוב וגומר כי יתעורר בה הדין החזק המכונה לדם וזה בהדבקה בגבורה עילאה דינא קשיא ואז נק' ימים רבים כמו שפי' ר' יצחק. ואו' בלא עת נדתה פי' שמקדימין הפורענות לבא קודם הגזרה ע"י עונותיהם וכמ"ש וישקוד ה' וגומר. או כי תזוב וגומר ר"ל כי על הדין שיש לה עוד תזוב דין אחר מחדש בסוד יניקתה מהגבורה וכמ"ש ויספתי ליסרה אתכם וכפי' בפ' בחקותי דף קט"ו ע"א ע"ש והוק' לו או' כל ימי זוב טומאת' היכי שייך בה שם טומאה ח"ו וז"ש מהו כל ימי זוב טומאתה. ותירץ ע"ד את מקדש ה' טימא בסוד אחיזת החצונים וזוהמת הנחש ואין פה מקום ביאורו והנה ע"י אותו הטומאה הרוצה לידבק בה מחמת עונותיהם אז יזוב הכח הדין הקשה שבה ואז יונקים החצונים ובזה נתוסף כחם וזהו ויספתי ליסרה אתכם אתן תוספת למארי דין בסוד יניקת הדינים כנזכר בפ' פנחס דף רמ"ט ע"ב:

ר' חזקיה וגומר כל זה מבואר ונרא' מזה כי אין להתעורר לעשות דבר הנרא' כאלו רוצ' להכניע הקטיגורי' בפרסום ולעשות טוב' וצדקות בשווקים וברחובות ע"ד בתוך עמי אנכי יושבת אמנם בינו לבין עצמו יעש' מה שראוי לעשות כי לא תחסום שור בדישו ואם יעש' הדברים בפרסים יקנאו בו המקטרגים ודוק ותשכח דהכי הוא: והביא כל זה משום הך דאמר ואשה כי יזוב וגומר ורצה לבאר איך מחמת זה מתעוררין כמה סייפין וחרבות אחרנין בראותם הך חרב לה' מלאה דם. מהרח"ו נר"ו: