אור החמה על ספר הזהר ג:קו

ת"ח בר נש דאשתדל בפולחנא וגומר בעבודת המצות מ' ואשתדל באורייתא היינו תורה ת"ת ולזה קב"ה ת"ת שריא עלוי לעתים אמנם שכינתא אשתתפ' בהדיה תמידית עמו והטעם דשכינתא תמידית עמו וקב"ה לפרקים הוא לפי שהוא עוסק פעמים בתורה ואין תורה בלא שכינה ופעמים במצוה בלא תורה ואז שכינה בלי ת"ת נמצאת השכינה תמידית והת"ת לפרקים. אתי לאסתאבא ירצה כיון שמטה עצמו אל צד הטומאה מיד הם מסתלקים בהדרגה שכינתא מתרחקא ויותר הת"ת ואגב אורחיה אשמועינן הפירוד הנעשה בין הת"ת והמ' וכל סטרא דקדושה הם הנשמ' ומחנות שכינה שעמו אתרחקאן מיניה ובודאי שלא בריחוק הת"ת והמ' אתי לאתדכאה וגומר ועכ"ז אינו שורה עליו כקודם חטאו עד גמר טהרתו וז"ש בתר דאתדכי ואהדר בתשובה וגומר וכל הקדמה זו להכריח שכל ענין הכתוב אינו אלא מת"ת ולמטה ולא כדפי' ר' יצחק ור' יוסי והטעם שאינו פוגם אלא מה שמסתלק ואינו צריך תיקון אלא מת"ת ולמטה. חיות ממש הם נצח והוד שהם חיות פני אריה ופני שור ולפי שהחיות אינם אלא גדול' וגבו' ות"ת ומ' ולזה הכריח על נצח והוד שהם נקראות חיות כד"א וארא החיות וסיפא דקרא והנה אופן אחד בארץ אצל החיות והיינו יסוד בארץ מ' אצל החיות נצח והוד וז"ש לקבל אתר דינקי מנייהו נביאי וגומר שהם נצח והוד ששם יניקת הנביאים והשגתם. אי נמי חיות הם גדולה וגבורה כדרכם בכל מקום וז"א לקבל אתר דינקי ירצה גדולה וגבורה שמשם יונקים נצח והוד והם כלולים יחד נצח בחסד והוד בת"ת וכולם כא' נרמזו בחיות. ועץ ארז הא אתמר בת"ת כנזכר. ושני תולעת סטר סומקא היינו הדין החזק שנשתתף עם האיש הזה לדונו בדינים אלו והיינו ע"י המ' כאומ' זאת תהיה וגומר סטר סומקא ודאי וקראה בשם זה מפני לשון שני דהיינו שניות לעבירה ולדין. ואזוב וגומר היינו יסוד:

פתח ר' יהודה במילי אורייתא בדברי מעלת התורה או מפני שהתפללו אמר עתה שעסקו בתורה. עץ דא אורייתא פי' ת"ת תורה שבכתב ונקרא עץ מטעם ששם בן ד' עולה ע"ץ והענין כי י' פעמים עשרה הם מאה ו' פעמים ו' הם ל"ו וה' פעמים ה' הם כ"ה וכן ה' שניה סך הכל קפ"ו הסר מהם כ"ו של שם עצמו נשאר ק"ס דהיינו ע"ץ. (ואני המחבר שמעתי דרך אחרת יותר נכונה י' פ' ה' נ' וה' פ' י' נ' הרי ק' ו' פ' ה' ל' וה' פעמים ו' ל' הרי ס"ק): דהיא אילנא דחיי שמושך החיים מהבינה אל המ' ע"י היסוד אל ח"י עילאה מצד מציאותו המתפשט מג' ראשונות. רברבא מצד ימין גדולה. תקיף מצד הגבורה החזק'. ונקר' תורה לשון הוראה ואעפ"י שההוראה והגלוי לא יצדק אלא במ' שהיא מגלה ומורה מה שבאצילות כולו עכ"ז יצדק בת"ת לפי שא"א למלכות להורות הנעלם אלא ע"י מה שהת"ת מראה העליונו' בה וז"ש בגין דאורי וגלי יר' אורי למ' וע"י גלי מה דהוה סתים היינו בינה ואפילו החכמה וז"ש ולא אתידע והמ' מגלה למטה. וג"כ יקרא חיים דכל חיים דלעילא ביה אתכללו וגו' ומשפיעים למ' הנקרא באר מים חיים ע"י היסוד מקור מים חיים וז"ש ומינה נפקין. למחזיקים בה לאינון ולא נפרש מחזיקים בידי לומדי' שא"כ היינו ותומכיה אלא היינו האוחזים בה והם התלמידים עצמם שמעלתם רבה וז"ש אחיד בכולא ימין ושמאל ואמצע סוד בחינות הת"ת כדפי' במלת עץ עילאה רברבא ותקיף. אחיד בעילאה הספי' העליונות הנעלמות ואחיד לתתא היינו מקום הוראתם מקום השפעת החיים ודרך כלל תורה בנעלמות ע"ץ באמצעיות חיים למטה וכל זה זוכים המחזיקים בה והיינו לשון הכתוב עץ חיים היא היינו תורה זה חלק המחזיקים בה כנזכר כי הלומדים בה הם אוחזים ממש בה אמנם תומכיה אינם בה ממש אלא בלומדיה ולכך מדה כנגד מדה זכו לנביאי מהימני מפני שהם מרכבה אל הנצח וההוד שהם מעמידים הת"ת שהוא התורה ולכן זכו לנביאי וזה אינו רמוז בכתוב אלא ממילא משתמע ותומכיה זוכים לתומכים שהם נביאי קשוט. ולפי זה לישנא דמאושר יתיר ולזה פי' ואמר אל תקרי מאושר אלא מראשו אותיות דדין כאותיות דדין:

תמכין לאורייתא וגומר יר' לפרש משז"ל מטיל מלאי לכיסן וגו' דהל"ל מחזיקים ידי לומדי תורה מאי לישנא בישא דמטיל מלאי וגומר ופי' כי להשיג מדרגה זו הוא הענין כי כמו שנצח והוד ממשיכים שפע מהת"ת אל המ' והיינו כיסן מ' הנק' כיס תלמידי חכמים יר' נצח והוד תלמידים אל הת"ת האוחז בחכמה הנקרא מלא ברכת ה' כנזכר בתיקונים ומשם ע"י הת"ת נצח והוד חכמים ומטילים מלאי לכיסן וגומר וז"ש ותומכיה מראש הם משפיעים למ' וז"ש מראש דא רישא דכולא דהיינו מחכמה דאיהי רישא לכל גופא וגופא וגומר הכוונה שבכח החכמה בשיתוף הבינה אתפשטת עד סיומא דשית סטרין דהיינו יסוד ששם המלכות יונקת: ותומכיה כד"א וגומר ירצה שנצח והוד הם סומכים אל הת"ת שהוא בעל ששה קצוות כד"א שוקיו שהם נצח והוד אינון עמודי ששה קצוות ומעמידים אותם מטעם שהתעוררות הצריך אל הת"ת בעל ששה קצוות אינו עולה אלא ע"י נצח והוד ששניהם הם מקבלים מלמטה ומעלים ההתעוררות מן התחתו' אליו ובבחינה זו המחזיקים התורה דהיינו שהם מעמידים לה מרכבה אליהם וכפי מה שמעלים ממטה למעלה ממשיכים ממעלה למטה דהיינו מלאי וגומר מן המלא לתוך כיסן שהיא המ' כנזכר וז"ש אינון תמכין לאורייתא מרישא חכמה עד סיומא יסוד ובאמצע ת"ת והמ' יונקת ממנו וז"ש וכל מהימנותא ביה תליא שהוא אוחז מראש ועד סוף וכולל ומייחד אותו. וזכו לבנין וגומר ירצה עתה פי' הפסוק ע"ץ חיי"ם הי"א היינו השכר למחזיקים בה הלומדים כנזכר ותומכיה הוא השכר ירצה יזכו לתומכיה שהם בנים הגונים לנביאים. מאושר אותם שהם מושכים לה סמך מראשו כנז':

ר' יצחק פתח ויקרא וגומר ההוא דשארי במקדשא היא השכינה ובה אתוון זעירין כנודע. כמאן דמזמן לאושפיזא מפני שאינו שושביניו כדמסיק אלא שושבינא דמלכא ולכן זמין ליה לזמנא דמלכא בהדייהו. אדם שלימו דכולא פי' זכר ונקבה יחד מה שאין כן ויקרא שעדיין לא בא אליה המלך עד שבא משה. למלכא ת"ת. מטרוניתא מ'. יהב ליה שושבינא יסוד מצד החסד והיינו אהרן אוהב שלום ורודף שלום: לתקנא לה היינו סתם העבודות כולם תיקוני מטרוניתא. ולאסתכלא היינו צורכי שעה לתקן בשעת קלקול כגון כי יצא הקצף וגומר. כד עייל שושבינא דא אהרן אינו נכנס אלא לייחד דהיינו לא עייל אלא במטרוניתא אבל משה שושבינא דמלכא נכנס בלא זאת שאינו נכנס לייחד אלא לנבואה להמשיך תורה לישראל וז"ש משה שושבינא למלכא וגומר. וכל מלוי דהיינו העבודה לפייסא למלכא וגומר הדברים שהוא עושה שהם בת"ת הוא לפייס הת"ת אל המ' והדברים שהוא עושה שהם במ' הוא תיקונים כדי שיתפייס מלכא בהדה היא מקושטת. שני מדוריה כדכתיב ומפתח אהל מועד לא תצאו. וע"ד אתתקן כגוונא דלעילא כענין היסוד למ' ואיקרי כהן גדול מצד החסד גדולה דכתיב את"ה חסד כהן לעולם מצד הבינה על דברתי יסוד על המלכות הנקרא דברתי ושניהם יחד ומלכי צדק מלך י' דברית צד"ק מלכות. כל מה דאצטריך מבי מלכא אפי' מעולם הזכר נטיל עם היות שהוא שושבין למטרוניתא כיון שהוא צורך אליה ולכן וצוה הכהן ולקח למטהר וגומר עם היות שהרמז בספירות העליונות. הוא קאים לדכאה וגו' היינו טהרת הטמאי' והמצורעי' ע"י הכהן כדי שיהיו כל בני ההיכל דהיינו ישראל טהורי'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ת"ח בר נש וגומר ביאר כי כל הדברים הנז' כאן כולם דוגמא עליונה והענין כי החוטא מתרחק מן הקדושה ובעת שובו בתשובה מסייעין לו בכח כל אלו הקדושות העליונות שרחקו מעליו והם ב' צפרים חיות וגומר כי חיות נרמזין בנצח והוד שמשם יונקים הנביאי' נבואתם ואלו הם ב' צפרים חיות דעליהם נאמר וארא החיות. ועץ ארז בת"ת. ושני תולעת הוא כח הגבורה האדומה ולפי דאשתתף בקדמיתא בהדיה סוד האדום הוא הקליפה עשו הוא אדום לכן עתה להכניע אותה קליפה מעורר את הגבורה בסוד רוח צפון המשבר הקליפין בחצות הלילה כד אתער רוח צפון בעלמא. ואזוב סוד היסוד כי הוא עץ אזוב כי אין לך עץ קטן בכל עצים שבעולם כעץ אזוב והוא סוד ו' זעירא כנודע ולפי שע"י עונותיו הרחיק האזוב מן כנסת ישראל לכן מקרבו עתה לינקא לכנסת ישראל. והנה נודע כי צריך מעשה לשריא עליה עובדין עילאין ולכן הוה נקיט כל הני משום דהנך רמיזאן לעילא ותליין מאלין עילאה ובהאי עובדא דלתתא יתערו אלין עילאין לשריא ביה לדכאה יתיה. והביא כל זה המעשה של ר' יצחק ור' יהודה דהוו אזלי באורחא משום הך סיפא וגו':

פתח ר' יהודה וגו' כל זה הוא מבואר כי הת"ת הוא עץ חיים והוא נקרא תורה משום דכל מה דהוה סתים בעתיקא ובחכמה עילא' הוא מפורש כאן וכאן אתגלייא בסוד שם המפורש והבן זה. ונקרא עץ חיים משום דנפיק מחיים עילאין הם חכמה ובינה בסוד והחכמה תחיה בעליה והם הנק' חיי המלך כי משם השפעת המלך ת"ת זעיר אנפין. ולכן המחזיקים בה הם אוחזים ומחזיקים בכל חיים עילאין דכלהו אתכלילן ביה. ותומכיה הם האוחזין בבעלי תורה ונותנים להם כדי שיתפרנסו לעסוק בתורה הנה אלו נרמזי' בנצח והוד כי הם אוחזין ומעמידין כל הגוף כמו השוקים המעמידין את האדם על עומדו כד"א שוקיו עמודי שש פירוש המעמידין את שש קצוות הגוף עומד עליהם וגם רישא שהוא חכמה הוא עומד על הגוף ומתפשט בו בששה קצוות הגוף הנה כי נצח והוד קיום כל הבנין הנקרא תושב"כ ולכן המחזיקי' ותומכי' את העוסקי' בתור' יוצאי' מהם בנים נביאי' שיונקי' מנצח והוד מדה כנגד מדה: ר' יצחק פתח וגומר כבר כ' בפ' אחרי מות דף נ"ו ע"א ובפ' ויקרא דף ד' ע"ב כי אומ' ויקרא אל משה היא השכינה שעליה נאמר ויקרא וכן אל משה אמר ע"ש. ואומרו ויקרא מלשון יאכלו הקרואים מקראי קדש ר"ל שושבינים ואושפיזין דקדש ולכן הוא אלף דויקרא אלף זעירא לרמוז על השכינ' דבה אתוון זעירין. אמנם התם בד"ה שאומר אדם שת אנוש אלף דאדם היא רבתי אותיות גדולות במה שידעת כי אדה"ר הוא בסוד החכמ' עילא' דמתמן אתוון רברבן ודי למבין. ולפי שהי' נרא' גרעון למשה כי הי' אושפיזא של מטרוניתא לבד לז"א כי אדרב' להיותו עליון שושבינא דמלכא לכן הי' אושפיזא דמטרוניתא וזו היא מעלתו כי להיותו שושבינא דמלכא באה המטרוניתא לאזמנא לי' מפני היותו שושבינא דמלכא ואח"כ המלך הוא המדבר עמו ולא הי' מ"ש וידבר ה' אל משה הוא הת"ת כמו שביארנו ריש פי אחרי מות. א"כ זו היא מעלת משה כי המטרוניתא היא שליח מן המלך לזמנא יתיה ואח"כ מדבר עם המלך עצמו אך אהרן יותר למט' כי הי' שושבינא דמטרוני' ולכן כל עסקיו עמה ולתקן בית מושבה וכמ"ש בזאת יבא אהרן וכל עסקיו אינן אלא לתקן בית המטרוניתא ולקשטא יתה. וכנזכר פרשת ויקרא דף ב' ע"א בר"מ כי משה שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא הנה כי אעפ"י שנאמר ויקרא אל משה אדרב' מזה יוכר מעלתו של משה. ואמר כי להיות אהרן שושבינא דמטרוניתא לכן הי' כהן גדול. והענין כל הטהר' היא בסוד מימי החסד הנק' כהן גדול המטהר את הטמאים ואתמנא אהרן תחותיה לתתא לדכאה לכל מאן דבעי למיתי בבי מטרוניתא כי הכהן נרמז בחסד בסוד אתה כהן לעולם כי אתה הוא בחסד והוא הכהן המטהר כל בית המטרוניתא הנק' מלכי צדק וזהו על דברתי מלכי צדק ר"ל על דברי צרכי ועסקי מלכי צדק הי' הכהן עומד לתקנם דוגמת כהן העליון חסד כי משם מדת אברהם ולכן נאמר לו אתה כהן לעולם וגומר ואח"כ זכה אהרן להיות דוגמתו ולכן נאמר ולקח למטהר וגומר ולא אמר הפסוק ויקח המטהר וגומר רק הזהיר לכהן עצמו כי הוא ישתדל בזה והוא יצוה והוא יקח את הצפרים כמ"ש וצוה הכהן ולקח למטהר משא"כ בשאר הקרבנות וכל זה להורות כי הוא אשר משתדל לטהר הנכנסים בבית מטרוניתא. עכ"ל: ועיין בספר אור הגנוז בס"ד.

גליון אדם שת וגומר ע' פ' ויחי דף רל"ט ע"א: