אור החמה על ספר הזהר ג:קה

כד יתערון עליה בדינא ויגזרו עליו מיתה ויתפש בקולר בחוליו אשר ימות בו מפני שנפל למשכב ואין לו ליפדות וז"ש ולא אשתכח וגומר עד דלא ינפוק וגומר פי' רישא דקרא הכי קאמר כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפורים האחוזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאום. ופי' סיפיה דקרא ואמר בהיך אנפין יקומון וגומר היינו אומרו כהם יוקשים בני אדם לעת רעה וגומר ורישיה דקרא קאמר כי גם לא ידע האדם הכוונה על שאין האדם נותן לב לדעת מה שיארע לו בעתו דהיינו הסתלקו מהאי עלמא בכמה דינין וגומר מפני שתפישתו קשה כצפורים האחוזות בפח שאין להם כח להמלט כהם יוקשים בני אדם בעת הדין שאין להם כח וזכות להמלט. נפשא עם גופא היינו חיבוט הגוף והנפש יחד בהיותו גוסס. עד דיתגלי עליה שכינתא כדדרשו מפסוק לא יראני האדם וחי וכן תוסף רוחם יגוועון. חדדו לסכינא וחושבים שרוצים לחתוך בשר ופורש מהאש וכן הנפש חושבת להתדבק בשכינה ופורשת מהגוף:

לבתר אתדנת בכמה דינין קודם הגיעה לגיהנם וז"ש עד דאשתאבת וגומר וגופא בקברא היינו דין הקבר שהוא כד שיתעכל הבשר ולפי דבריו כל זמן שהגוף נדון בקבר הנפש אינה נכנסת לגיהנם וז"ש ונפשא באשא דגיהנם וגומר וכן בדין שכל זמן שהנפש נדונית עם הגוף אינה בגיהנם ונודע שענין חבוט הקבר הוא שמלבישים גוף ונפש יחד כאו' אך בשרו עליו יכאב וגומר עד שיתעכל הבשר כנזכר ואח"כ עונש גיהנם ואח"כ עונש הבדלה מן הצדיקים שאינה לא בגיהנם ולא בג"ע וע"ז אמר עד ההוא זמן דקבלת עונשא וגומר ולפעמים מגיהנם מתלבנת ליכנס לג"ע וז"ש בתר דקבילת וגומר. וסלקין עמה מלאכי שלום המוציאים אותה מתוך גיהנם. ואתסחי תמן טבילה זו היא במים ליטהר מזוהמת גיהנם עצמו שעולה מטומאה לטהרה. כדין סלקין עמה מג"ע של מטה אל ההיכלות העליונים. עד דאתקרבת וגומר היינו ע"י מיכאל השר הגדול שהוא כהן עומד ומקריב נשמתן של צדיקים בהיכל הרצון האי נפשא דלא וגומר שיש בה מעשים הגונים אלא שנטמא' ומטהרת בגיהנם ונכנסת לאכול בתרומתה. אמנם הנפש החסירה אין לה תקנה אלא מגיהנם מתגלגלת ונדונית ויש שאין לה אפילו זה אלא אבודה מכל וכל והרשעים הם הם המזיקים ואין לה תקנה כלל:

וזאת וגומר ר' יצחק פתח וזרח וגומר אוקמינא לה בנשמתא בערך שהיא שמש וזורחת לגופו של אדם כדמסיק. ואל מקומו במקורה העליון בג"ע של מעלה ששם משכן הנשמות. ובא השמש בסילוקה מעולם זה ויטהר בתשובה שאין צדיק בארץ וגו'. ואחר יאכל מן הקדשים מזון רוחני אשר לנשמות: זאת תהיה וגומר מצורע היינו מוציא שם רע או מוציא רע דהיינו לשון הרע אין להם צד להמלט מתורה זו דהיינו עונש זה ואפי' בתשובה אלא בהכרח יקבל עונשו לנקות שהקב"ה לא ישא לעונו אפי' אם ישוב והיינו ביום טהרתו שיטהר עצמו בתשובה להקל ואח"כ והובא.

ור' חייא פליג אדר' יצחק ואמר שאין הטעם שלא תקובל תשובתם כנזכר כי גדולים מאלו הקב"ה מקבל תשובתם אלא הטעם הוא שגרם לעצמו כדמפרש ואזיל כל מאן דאפיק וגומר. אסתאבן כל שייפוי מצד רוח הטומאה הנשאב בגופו ומתגשם בגופו ופועל בו צרעת וז"ש ויתחזי לאסגרא הרוח הנשאב בו ואמר בגין דההוא מיליה בישא של לשון הרע שדבר סלקא לצד החצונים ואתער רוחא עלוי וזה בסגולת העבירה הזאת לעורר הטמאה. וכיון דאתי לאסתאבא מסאבין ליה יותר מדאי שנתן רשות לטמא כרצונם:

פתח ואמר איכה וגומר מאן דהות מהימנא וגומר פי' כדמפרש קרא לקמיה מלאתי משפט דהיינו היותה כסא אל הת"ת הנקרא משפט ודאי כי צדק שהיא השכינה ילין בה וצדק ומשפט תרוייהו כחד כדכתיב צדק ומשפט מכון וגומר ואז היתה נאמנה לבעלה ודאי והשתא דאסתלקו אלין סטרין עילאין מינה היתה לזונה זניאת בתר נוכראין וז"ש אתהדרת לזונה. וז"ש אסתלק מינ' קב"ה ושריא בה רוחא דקטולי דהיינו הקליפות והמרצחים. ומה ירושלם וגומר מקום הקדושה יש כח ביד בני אדם להפכה ברשעתם כ"ש הרשעים עצמם. הה"ד זאת תהיה הנזכרת לעיל מפ' זו תהיה תורת המוציא וגומר שהוא המשיך על עצמו כדפי' לעיל וביום טהרתו והובא וגומר. ור' יהודה פליג דזאת ממש היא תורת וגומר ודלא כדפי' ר' יצחק ור' חייא. לקבליה וגומר ירצה זאת היא המ' תורת המצורע שהיא כנגדו ליפרע ממנו ודקדק באו' מוציא שם רע כי המ' שם טוב נקראת שהיא מהטוב העליון וזה הוציא שם רע שהיא אשה זונה רעה הוציאה והפשיטה בעולם ולכן היא נפרעת ממנו שצמצם שכינתה: ביום טהרתו וגומר קשיא ליה כי הכ' אמר והובא אל הכהן ואח"כ אמר ויצא הכהן א"כ מאי והובא דקאמר לזה פי' דצלותיה לא עאלת וגומר לכן אחר שקבל תשובה והרהר תשובה והובא תפלתו אל הכהן שהיא הימין הפשוטה לקבל שבים אבל קודם לכן לא יובא תפלתו אל הכהן דמאן דאית ליה לישנא בישא צלותיה לא עאלת וגומר ואחר הכנס תפלתו אל הכהן יצא הכהן ויתפשט לקבלו בתשובה והיינו ויצא הכהן. עץ ארז הא ידיע פירוש מהצד שנמשך להם הקושיא ואמרו עץ הא ידיע כלומר פשוט ומוסכם שהוא הת"ת העולה להשתרש אל הכתר וז"ש כד"א מן הארז אשר בלבנון פי' עץ ארז יהיה הת"ת המושרש ממקומו עד הכתר וזה אמר לאשתרשן נטיעי כלומר אינו חשוב שרשים אלא אותם המשתרשים בכתר א"כ השתא יקשה אזוב למה מי שנאחז בת"ת בבחי' זו למה יצטרך יותר ובאיזו מדה היא והיינו ומה הוא. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. בכמה דינין אתדן וגומר זה נתבאר פ' נשא ריש דף קפ"ז ענין ז' עדנין ודינין יחלפון עלוהי וכן בפ' ויקהל דף קצ"ט ע"ב והשאר מבואר: ומשל השונרא הוא במה שנודע כי החתול לעולם שוכב אצל האש ואינו זז משם ואפי' שרואה שמחדדין הסכין להורגו אינו בורח משם רק אזיל אבתריה של האש. וכן הנפש עם הגוף אפילו בעת הדין ובגיהנם לא אתפרש מיניה כי אין לך חביבותא כחביבות' דנפשא עם גופא. או יחזור לנפש אצל השי"ת כי לכן יוצאה מן הגוף לילך אחר השכינה כי אין חפצה רק להדבק בו לעולם: וסוד מקוטרת מר ולבונה יובן מפ' ויקהל דף ר"י ודף רי"א יובן ענין ואתסחי תמן בהנהו מיא בסוד והשביע בצחצחו' מלשון צחה צמא ע"ש: והנה זהו פירוש פסוק זאת תהיה וגומר כי פי' כי מדבר על הנשמה אשר היתה מצורעת ומטורפת ממעשיה כי זאת היא השכינה כנ"ל היא תהיה תורת דינו וענשו ביום טהרתו לטהרו מחטאתיו ואח"כ והובא אל הכהן הוא סוד מיכאל המקריב נשמות על המזבח האמנם אם הרשיע מאד לעשות עליו נאמר מעוות לא יוכל לתקון ואין לו תקנה כי לפעמים ישאר המצורע בצרעתו לעולם או עד שיהרסו הבית בסוד הגלגול ונתץ הנפש את עציו ואבניו וגומר ויבא בגוף חדש:

ר' יצחק פתח וזרח השמש פירוש הפסוק על הנשמה הדומה לשמש הזורח ומאיר בכל הגוף בהיותה בקרבו ואז נאמר וזרח השמש כי הנשמה בבואה אל העולם הזה קדושה בלתי שום מום. ואם בצאתה מן העולם היא גם כן טהורה בלתי שום מום כי עדיין היא מאירה כשמש וזהו ובא השמש כי לא נחשך מאורה מפני העונות הנה אז ודאי אל מקומו שואף וגומר חוזרת אל המקום אשר ממנו חוצבה ומשאפת שם ושם זורחת ומתערגת בזיו השכינה. וכיוצא בזה פסוק ובא השמש וטהר כי כשבא השמש בצאת הנשמה מן העולם וטהר ר"ל וטהורה היא הנה אח"כ יאכל מן הקדשים ותתענג בקדושה עילאה כי יכ לת יש בתשובה לטהר הנשמה ממעשיה הרעים האמנם המדבר לשון הרע שהוא הנקרא רכיל שאומר לחבירו פלוני אומר דבר זה עליך או שמדבר עליו רע שמזכיר דבר פגם ומומין שבו וכל זה בכלל לשון הרע. אמנם ג"כ יש מוציא שם רע שהוא שקר שמדבר עליו מה שאין בו והנה אלו השנים לא תליין בתשובה עד שימרק ביסורין כמ"ש זאת תהיה וגומר כמו שביארנו לעיל כי האי זאת עתידה להתפרעא מן המצורע הוא המוציא ש"ר: ר' חייא אמר וגומר. נתן טעם ר' חייא למה הוציא את המוציא שם רע בלשון מצורע וביאר משום דמאן דמוציא ש"ר ראוי להצטרע והיות מצורע והטעם כי הוא סוד סמא"ל שדרכו להוציא שם רע על בתולת ישראל כנזכר פרשת כי תצא ולכן המדבר שם רע נתלבש בצרעת הוא סוד הנחש המצורע כנודע והבן זה מפרשת פקודי דף רס"ה ריש ע"א:

פתח ואמר איכה וגומר רצה לבאר או' זאת תהיה וגומר רצה לומר כי כביכול בהאי זאת ממש אית בה תורת המצורע בסוד לא יעבור בך עוד ערל וטמא באחיזת הנחש המצורע בה על דרך איכה היתה לזונה וגומר ופירוש הפסוק שם הוא כי היה מקונן על ירושלם העיר המהוללה אשר בקדושה ילין בה תמיד ועתה היתה לזונה כביכול יונקת מן החצונים כי זהו פירוש זונה שמזנה עם אחרים. והנה עד עתה היתה מלאתי משפט וצדק ילין בה כי ת"ת ומ' הנק' משפט וצדק שרויין היו בה ועתה שרויים בה מרצחים הם החצונים כי משם כל הרציחה כנודע מפרשת פקודי וזהו ממש אומרו זאת תהיה תורת המצורע כביכול ודי למבין. ואמנם ר' יהודה ביאר הפסוק להפך כי אין ענין כי הזאת עצמה אית בה תורת המצורע ח"ו אמנם כי הזאת מתנקמת ונפרעת מן המצורע המוציא שם רע וכנ"ל והוקשה לו כי אם זה הוא הפי' איך סיפיה דקרא קאמר דאיירי ביום טהרתו אי רישיה דקרא מיירי בעת העונש והפרעון לז"א כי הכוונה זאת תהיה תור' המצורע כי תפרע ממנו אך ביום טהרתו שעושה תשובה אז והובא אל הכהן דלא אית דקאים קמיה תשובה: ר' יצחק ור' יוסי וגו' עץ ארז נודע שהוא הת"ת הנקרא ארזי לבנון כי לבנון הוא אבא ועץ ארז הוא הת"ת ברא דנפק מלבנון אך אזוב היכן הוא ולמה אתיא אזוב בשלמא ארז הוא סוד הטהרה בודאי כי מינה ברחי כל המקטרגים כנודע כי הוא אילנא דחיי ולא אתדבק ביה מותא כלל. עכ"ל:

גליון. וכצפרים האחוזות בפח וגומר עיין פ' ויחי דף רי"ז ריש ע"ב. עכל"ה: