אור החמה על ספר הזהר ג:קד

ר' אבא פתח וגו' לאסתמרא אורחייהו דרכים שאינם ממש הנפקדים בתורה אלא כענין קדש עצמך במותר לך וכיוצא שבהם תלוי ענין גדול, ולדחלא וגו' היינו לענין התורה שלא יטה ממנה ימין ושמאל והיינו מדרגת ירא חטא שלא יבא עון ממש לידו. דלא יסטי מאורחא וגו' שלא יטה קצת מדרך הישר וכיון שנטה סופו לעבור על ד"ת והיינו ולא יעבר וגו' וכיון שעבר סופו לישכח ממנה מכל וכל וז"ש ולא יתנשי ממנה וכמו שדרשו בפסוק אשרי האיש וגו': דכל מאן דלא לעי פי' לומד תמיד דלא פסיק גרסא מפומיה ולא ישתדל יר' על היותו משתדל וטורח בה בעיון ולהוסיף ולא גירסא לבד. או יר' לעי מדרש אשתדל מעשה ששניהם כא' טובים דכל מאן וגו' יר' דכיון שעונש המבטל גדול ראוי להחזיק בה. נזיפא היא וגו' הטעם תורה הוא הת"ת וזה שאינו עוסק בה נזוף לאותה מדה. רחיקא הוא וגו' שלא תאמר ת"ת יסתלק ממנו אמנם שאר המדות יהיו עליו שאינו אלא רחיקא הוא מיניה ולהתרחק צריך שיסתלקו ממנו גם נה"י ואפי' המ' וז"ש שכינתא לא שריא עמיה ואין לו חלק לא בקב"ה ולא בשכינתיה כי פגם בלימוד ובמעשה כנז'. אינון נטורין וגו' מלאכים המלוים לו לאדם כאו' כי מלאכיו יצוה לך וגו' ולא עוד אלא דמכריזי וגו' אחרים המשטינים. אסתלקו סורחניה כענין וטמא טמא יקרא שלא יטמאו מהקליפות אשר סביביו. דלא חס וגו' פי' זה שאינו לא בתורה ולא במצות אינו חס על כבוד השם שהיא השכינה כי לא ייחדה. ווי לי' אפשר שהם דברי ר' אבא. עילאין קב"ה ושכינתיה ותתאין המלאכים. לית ליה חולקא באורייתא ת"ת ובאורחא דחיי מ' מסטרא דחיי שהיא שואבת ע"י אורח שהוא היסוד אליה. אלא מסטרא דמותא איהי חולקיה וזה נגד תורה ומצוה שעזב.

וכד איהו אשתדל וגו' היינו מעשה המצות נגד המ' ותורה נגד הת"ת כנז'. כמה נטורין כאו' כי מלאכיו יצוה לך וגו'. ועוד שמעתי כי שש מחנות הם סובבים את העוסק בשש סדרים. לנטרא ליה שלא ישלטו עליו החצונים ולא יזיקוהו. שכינתא שריא וגו' דשכינתא רדיף בתר צדיק. מכריזי קמיה הקדושים. דיוקנא דמלכא מצד הגוף כאו' כי בצלם אלי"ם עשה את האדם שלא קלקלו במעשיו והענין כי הכרת פנים יעידו באדם. לבריה דמלכא שיש בו נשמה דאצילות. אתנטיר הוא בעלמא שלא יוזק לא בגופו ולא בממונו. אתנטיר בעלמא דאתי שלא יחטיאוהו החצונים או יר' לעת סילוק נשמתו:

ת"ח וגו' אהדר למאי דקאמר כמה אית להו לבני נשא וגו' כי הנטיה המועטת עושה הכרעה מרובה שהרי לשון הרע לאו א' שבתורה וגרם כל זה לשולף חרב חדה דשפיך דמי ואפשר דלהט החרב שהם החצוני' מתעוררים בלשון הרע הנז' בפ' פקודי. דתנן חרב אית היינו חרב נוקמת וגו' להט החרב שתחתיה. זאת תהיה וגו' פי' זאת דהיינו חרב דאתקרי זאת תורת המוציא שם רע וגו':

זאת תהי' וגו' ר' אלעזר פתח וגו' ת"ח לא ידעין שלא קבלום מאבותם. ולא שמעין ממוכיחם. ולא מסתכלי הם בעצמם בענין. ברעותא דמאריהון פי' רצון קונם בעבודה הנרצית לפניו וכרוזא קארי בכל יומא הם המלאכי' המכריזים ומזהירים לאדם בעבודה ואע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי ר"ל כי הנשמה הרוחנית שבאדם שומעת הדברים ומזהירו ואינו שומע לעצתה. ותרעין סתימין שערי היכל לבנת הספיר וכל חלונות השגחת הקדושה הם נסגרים כדי שלא ישלטו ויכנסו שם החצונים המתפשטים וזהו סוד שמירת הלוים במקדש שיש להם כח כנגד אותם השמאליי' וסוד נעילת שערי היכל:

אתער נוקבא דתהומא רבא ששם כניסת החצונים בצד הצפון החרב והם שולטים בלילה. כדין קב"ה אפיל וגו' הכוונה שהשינה חלק א' מס' במיתה ולא מיתה ממש אלא החלק הא' מס' הדבק והקרוב אל הקדושה ממש מסטרא דגבורה והיא השינה ודין זה נשפע אפי' אל הצדיקים שבג"ע עד חצות הלילה הר יונקים מצד השינה והדין וישנים והיינו דקאמר הכא ואפילו אינון וגו' דהיינו המלאכים והצדיקים וכ"ש הגלגלים ושאר הנבראים אשר למטה מהשינה הנז' שכולם ישנים ומתלבשים בשינה ומשכרים מינה והכוונה שכולם ממעטים בשמחה ואינם מתייחדים יחד בעסק התור' אלא מעט הנה ומעט הנה עד חצות שכולם מתועדים ומתעסקים בתורה וקב"ה משתעשע עמהם כמבואר בכמה דוכתי. ואינון שטאן וגו' החצוני' הנז' ומודעי לון וגו' היינו החלום שא"א בלא דברים בטלים:

ובני נשא אתקטרו וגו' נתינת טעם למה יש להם כח לשחק ולהתל בבני אדם מפני שבני אדם אתקטרו בחלקם שהיא השינה והדין והמיתה. כד אתער רוח צפון הכוונה כי הרוח ת"ת וצפון הוא בהיותו מצד הגבורה בחצות לילה.

כרוזא קארי וגו' זה מלאך גבריא"ל וקב"ה ת"ת עאל לגנתא דעדן מ' עאל בה ומאיר בה והנה הצדיקי' שלבושם מאויר ג"ע דהיינו השכינה ואורה ושפעה אז הצדיקים לבישם מאירים באור המלך והם נחקקי' למעלה ואור עליון נשפע בהם וזהו שעשועו של קב"ה עמהם בג"ע.

וכדין שלהובא היינו כח היוצא מגבריאל שר הגבורה והאש ובא אל הכח הממונה על הגבר התחתון והיינו דאמרינן קרא הגבר ופי' בגמרא קרא תרנגולתא.

וכל בני עלמא וגו' בסגולה כדי שלא ליתן פתחין פה אנסני שינה לזה בחצות לילה כל בני עלמא מתערי ולית מאן דיתער וגו' לעסוק בתורה. כרוזא קארי להעיר אותם המשוררים בבקר שיש מחנות ידועי' לשורר בבקר ומהם בערב ומהם בחצות לילה והיינו אומ' ברן יחד ככבי בקר והם עיקר שהם מצד החסד והשאר הם נטפלי' אליהם והיינו ויריעו כל בני אלי"ם והיינו אומ' וכל חיילין ומשריין משבחן ליה וגו' והטעם דכדין כמה תרעין אתפתחו שערי שפע ומזון לכולם שכולם שואבים מצד החסד:

ותרעא דאברהם היינו חוט של חסד משוך על אסתר וממנה לכל הנגררים אחר תיקוניה. וכן לזמנא לכל בני עלמא דהיינו להשפיע מזון לכל העולם כולו ויטע אברהם אש"ל אכילה מצד הגבורה שבחסד דתמן פתורא שולחן בצפון. שתיה מצד החסד דתמן מים. לויה מצד יעקב שבה מתלוה השכינה ושפע זה שנטע והשפיע אברהם הוא בבאר שבע שהיא המ' כלולה משבע מחסד עד המ' והיא באר שהיא נובעת מימי שפעה לכל הצריכים מי שפע מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ר' אבא פתח גורו לכם וגו' הכל מבואר ופי' הפסוק כך הוא גורו לכם תמיד מפני חרב הלשון הרע ותמיד תתייראו שלא תפלו ברשת היצה"ר לדבר לשון הרע הנמשל לחרב כי אם כה תעשו הנה כנגדה יש חרב אחרת שעתיד להפרע ממך שהיא חרב לה' מלאה דם והיא השכינה הנק' חרב כשיונקת מן הגבורה דם דין קשה בסוד התכלת שבציצית רצועה לחייביא וז"א כי חימה עונות חרב ר"ל החימה וכעס של העונות האלו הוא חרב לה' מלאה דם ולכן צריך שתדעון שדין ר"ל שיש דין בעולם והדין של המספר לשון הרע הוא ע"י חרב הנז'. וזה ממש נרמז בזה הפ' זאת תהיה תורת המצורע כי זאת היא המ' הנק' חרב. ומצורע הוא המוציא שם רע ואמר כי תורת דין המוציא שם רע וענשו הוא ע"י זאת הנק' חרב לה':

ר' אלעזר פתח וגו' הכל מבואר כי תרעין של ההיכלות העליונות נסגרים כדי שלא יכנסו החצונים כי אז זמן שליטתם וכדין משטטי בעלמא ואז שינה הוא סוד א' מס' במיתה הבאה מצד הטומאה שורה על כל בני עלמא כמו שביארנו בפ' ויגש דף ר"ז ע"א ואפי' על הצדיקים דאית בהון אתערותא דחיי הוא סוד כל אשר נשמת רוח חיים באפיו אפי' עלייהו שריא שינה א' מס' במיתה וענין השלהבת היוצאת ביארתיה בפ' בהר סיני דף ק"ז סוף ע"ב ע"ש כי הוא סוד גבריאל שהיא שלהבת אש הגבורה שהוא רוח צפון ותרעא דאברהם הוא סוד וימינו תחבקני כי בחצות הלילה אתער רוח צפון בסוד שמאלו תחת לראשי ובצפרא אתער אברהם בסוד וימינו תחבקני כנז' פ' תרומה וריש פ' נשא דף קכ"א. והנה האיש הקם בחצות לילה הוא מעורר זווג העליון ודאי וא"כ מי הוא זה אשר יתרשל בזה בהיות לאל ידו לעורר הקדושה זו ויתרשל מלעשותה ולא יזכור יום המיתה כד יתערון עליה בדינא ויאסר על מטתו וגו' עכ"ל: