אור החמה על ספר הזהר ב:צז

כולהו אחידן בפולחנא דמצרים ומטעם זה היו שריהם בקשר המדרגות שתחת יד שר מצרים. ובענין הגשמי אחידן במצרים לסיועא דילהון שהיו נעזרים במצרים ובוטחים בו ונודעה השפלתם עם היות שלא באה אליהם הצרה בההוא זמנא כולהו בעאן וגומר שרצו לעזרת מצרים ורפו ידיהם. ולא היה ענין זה אליהם אלא מצד מה שנשברה חזקת שריהם המשתלשלים ממצרים כדפי' שע"י שבירת מצרים אופן מרכבותיו התחתונות נשברו כולם והיינו וינהגהו בכבדות היינו הנהגת המרכבות והשרים וכחותם למט' וקבלת שפעם היה בכבדות שלא היו מימי כחותם באין אליה' אלא בדוחק גדול:

זכאה חולקהון וגומר לאתדבקא בהו שאינו רחוק מהם כהרחקו מהאומות שהם תחת יד שרים רחוקי הנהגתו ולמהוי להו לחולקא ממש כמו ששאר האומות יש לכל אומה חלק ידוע דהיינו שרא' כך שריהם של ישראל הוא הקב"ה וכמו שהם אין להם שכי אלוהות אלא להקב"ה לבדו גם הקב"ה אין לו שתי אומות חלא אומה אחת שהם ישראל וז"ש ולמיהוי אינון חולקיה. וג' אלו הם בג' פסוקים ובו תדבקין ואתם הדבקים הורה שאינם בהרחק האומות כי יעקב בחר לו יה דהיינו שהוא שר שלהם כי חלק ה' עמו היינו שהם אומה יחידה לו ואין שנית עמהם ואל ענין זה עשה להם ב' ענייני' הא' הוציאם מגזע קדש האבות הב' הנהיגם בתורה בעצתה שהיא הנהגה קדושה לקדושתם לידבק בהקב"ה ועל ידה דבקים בי שהתורה דבקה בו וראיה לזה קדימתה לעולם.

אתר קדישא וגומר היא המ' שהוא רוכבת על כל הנפרדים לנהלם ועתה יחזור אופן אמ' שהיא אופן א' בארץ אצל החיות כדפי' בשיר השירים מרכבותיו היינו מרכבותיו של הקב"ה הקדושות שאפילו מהעליונים הקדושים סלקא ועתה וינהגהו בכבדות כולם שלא היה להם חיי השפע והיינו אומ' הנהו כולהו משריין לא יכילו עד שיבערו שרו של מצרים מביניהם ונודע שכל שר שמעבירים אותו מגדולתו מטבילין אותו בנהר דינור וע"י כך מוסר משררותו וז"ש ואעבר בנורא וגומר.

ר' יצחק אמר בשעתא וגומר מניתי לך על ימא ונמצא שתחלה נבראת הים ואח"כ נתמנה עליה השר וקודם שררותך היה תנאי עמה בשעת בריאתה והיה כאן ד' דברים מט"ה תנא"י ארו"ן יוס"ף דבור הבה עם השר. התנאי היה אבל לא הגיע עדיין זמן התנאי הזה שלא עמדו אלא רד"ו ולזה היה צריך דבורו של הקב"ה מטא עדיין וגומר שחשב את הקץ והיינו קץ יוסף ודאי וכיון שקץ זה אות ברית לא נפגם ראויים היו יש' שבזכות יוסף פקו"ד ויחסר כמנין פקוד מהד' מאות שנה והיינו או' פקוד שהוא קץ יפקוד ויחסר. והמטה היה צורך על זה כדי להפעיל העליונים על התחתונים דהיינו דבורו של שר נקשר השר עם הים לקיים גזרת הנסים בכח השם אשר במטה הקושר כח השם עם השר עם הים.

ארעא דמצרים כאלו אתוקד מפני שהעבירו השר השולט בכל גבול מצרים בנהר דינור כדפי' והיינו נלחם להם במצרים ממש והשר ממש והכל א':

ר' חייא ור' יוסי וגומר דלא יגרע וגומר שהכחות העליונות שלמות לצורה העליונה והם כצנורות וסילוני המעין שהם נותנים זה לזה ואין ראוי לגרוע הצורה העליונה ולהפסיק הצנורות ולזה מיד ממנים במקומו זולתו למלאות פגימתו. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. ובההוא זמנא שולטנותא דמצרים שליט וגומר כתב זה משום מאי דקאמר ועל פרעה ועל הבוטחים בו. ופי' כי הנה ראש על כולם הוא סמא"ל וממנו יוצאין ד' נהרות אשר שם הראשון ומעולה שבכולם הוא פישון והוא שרו של מצרים ושם נאחז פרעה מלך מצרים וכל שאר המלאכים היו תחתיו וזהו ועל הבוטחים בו וכל אלו המלאכים והשרים העליונים באו לעזרתו ואלו הם ת"ר רכב בחור מלבד וכל רכב מצרים והראיה על זה שירת הים המעיד' כי אז בקריעת ים סוף אז נבהלו וגומר ויש קושיא גדולה בפסוק הזה כי באו' אז נבהלו משמע שר"ל כי אז בעת קריעת ים סוף וזה לא אפשר כי הרבה זמן מהלך יש ממצרים עד אלופי אדום ואילי מואב ומכח קושיא זו הוצרכו רז"ל לבאר כי בעת קריע' ים סוף נקרעו כל מימות שבעולם וזהו ויבקעו המים כל מימו' שבעולם ובזה נודע הענין אך עכ"ז מי הגיד להם באותו הרגע כי היה הענין בעבור קריעת י"ס עד שעבר זמן וידעו תוכן הענין אמנם בזה יתורץ כי אלופי אדום ואילי מואב הם השרים העליונים שבמרום שנמצאו שם לעזרת שרו של מצרים וידעת כי סמא"ל שרו של אדום הוא אוזיף ליה ת"ר דתיכין והם הנק' אלופי אדום ואילי מואב וגומר א"כ אז בראותם מפלת מצרים נבהלו אלופי אדום וגומר והענין כי לא טובעו בים סוף אלא מצרים כמו שהעיד הכתוב וישובו המים ויכסו וגומר לכל חיל פרעה הבאים וגומר ולכן הנשארים נבהלו ונמוגו אך לא מתו עתה ובזה יתיישב מ"ש לקמן דף נ"א ריש ע"ב ואימתי אשלים ליה קב"ה לסמא"ל בקרבא דסיסרא משמע כי לא מתו עתה רק חיל מצרים אמנם רתיכי סמא"ל טובעו בנחל קישון בימי סיסרא וזהו אז נבהלו וגומר כי לא מתו בכלל חיל מצרים:

ת"ח דהכי הוא דלא כתיב ויסר את אופני וגומר הביא ראיה אל הקודם והוא כי עד עתה לא הקשינו אלא קושיא א' והיא דהל"ל אופני מרכבותיו או אופני מרכבתו כאשר ביארנו ולז"א עתה כי הלא ב' קושיות הם והוא כי הל"ל אופני מרכבותיו וגם אחרי דהל"ל אופן מרכבתו כי מרכבה א' דמצרים היא ולא מרכבות הרבה אמנם בזה יתיישב הכל כי מרכבות הרבה היו וכולם תחת זה האופן ובגין האי כל הרתיכין דהוו אתדבקן כי באו לעזרתו איקרון הכי ר"ל נק' מרכבותיו דיליה עם שהיו מרכבות אחרים דשאר אומות וכללם נקראים מרכבותיו דיליה משום ההוא אופן דכולהו קיימין תחותה ולהכי איקרון כולהו מרכבותיו כי הם תחת רשותו:

ת"ח ויסר את אופן וגומר עתה רצה לפרש הפסוק בענין אחר כי עד עתה פי' כי אופן מרכבותיו הוא שרו של מצרים שכל המרכבות מתנהגות אחריו ועתה מפרש דקאי אשכינ' בסוד והנה אופן א' בארץ הנדרש בזוהר שיר השירים ולכן כדי שלא יקשה בעיני המעיין עשה הקדמה זו להראות איך כל התחתונים ועליונים על מימרא דשכינה נטלן ועל מימריה שרן וז"א ת"ח כל משריין וגומר א"ר יצחק בשעתא וגומר כי כשהקב"ה רצה להפיל את מצרים והנה היה צריך לזה שתפול השר תחלה ולכן מה עשתה השכינה אשר היא אופן הגדולה המנהגת את כל העליונים ותחתונים אסתליקת לעילא וכדין אשתארו כל המחנות אפי' אותם של קדושה ולא יכילו לנסעא ולנטלא וידעו כי לא זה בא להם מחמת שרו של מצרים אז קמו כולהו משיריין ונטלו שרו של מצרים והפילוהו לתוך נהר דינור ואז הוסר ממעלתו וזה שאמר ואעבירו ליה בנורא דדליק והוא סוד נהר דינור כי כשמסירים איזה שר של אומה למעלה מעבירין אותו בנהר דינור ובזה הוסר ממעלתו וסוד ענין העברה בנהר דינור נתבארה פ' צו דף כ"ז ע"א:

ר' יצחק אמר בשעתא כל זה מבואר. ואמנם או' והא אתמר מה חמא ימא וגומר הענין הוא כי הנה סוד תנאי הזה נתבאר בפ' בראשית במלת יום הששי דהל"ל יום ששי כמ"ש יום חמשי יום שלישי וגומר ואמנם או' הששי בה' הידיעה ר"ל כי יום הששה בסיון שבו ניתנה התורה ה' חומשי תורה שניתנו בששה בסיון והתנה הקב"ה עם כל מעשה בראשית שבשביל שיקבלו ישראל את התורה ביום הששי בסיון כי משום זה נעשו להם כל הנסים ההם ושיקרע הים ושיחזור לדם ושאר האותות והמופתים. והנה ידעת כי סוד יום הששי שבו נעשה התנאי הזה הוא רמז ליסוד ששם מדתו של יוסף וז"א הים ראה ארונו של יוסף הוא סוד מדת היסוד יום הששי שבו נעשה התנאי ואז וינוס ונקרע. וגם צריך שתדע מ"ש פ' תרומה דף ק"ע ע"ב כי לאיתנו הוא סוד היסוד שהוא סוד חוט של חסד אשר נמשך בהאי ימא דמ' ונדין אשתככו גלוי. וסוד ענין זה תבין מפרשת משפטים דף ק"י בסוד איתן האזרחי והוא סוד היסוד הנק' חוט של חסד אברהם ולכן נק' איהו האזרחי ועיין שם ואין להאריך בזה.

בגין דחמו ארעא דמצרים כאלו אתוקד בנורא וגומר וזהו אומרו כי ה' נלחם להם בהם במצרים בטריפ':

והרא"ג ז"ל ב' בד דא אתבר לא אזלי כלומר אינן יכולים להנהיג הנהגתם. בגין האי וגומר הכי איקרון כלומר אופן מרכבתו הי' לו לומר דהיינו שר מרכבת מצרים אמנם עתה שאמרתי לך דכולהו הוו אחידן גפולחנא דמצרים מרכבותיו קרינן להו.

ה"ג תו ויסר את אופן מרכבותיו:

ת"ח זכאה חולקיהון וגו' ופי' אחר כדמפרש ואזיל. וחיותא קדישא עלייהו ה"ג פירוש והמלכו' עליהם מלמעל' וזהו ויסר את אופן מרכבותיו השכינה הנק' אופן ע"ש אופן אחד בארץ דבעידנא דהיא נטלא כלהו נטלין בגין דכולהו אחידך בה וכדי חלא ינהגו הנהגתם נטל מעליהם הכח העליון השופע עליהם ובזה וינהגהו למצרים בכבדות.

א"ר יצחק בשעתא וגומר ל"ג. אלא ת"ח בשעתא דבעי קוב"ה וגומר והוא תשלום הפי' השני שהתחיל ואמר תו ויסר וגומר ההוא אתר קדישא היינו המלכות והוא אופן דקאמר. וכתיב ויסר את אופן מרכבותיו אגב סיפא דקאמר אנוסה שהם שתי מיני ניסות שנעשו בשביל וינס ויצא החוצה הים ראה וינס וכן ויאמר מצרים אנוסה נקט רישא דקרא עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון ואעבר בנורא דדליק ו' ב'. ותנאי אית לי על ימא וגומר הוצרך לתנאי לפי ששרו של ים הי' מקטרג ואומר מ"ש אלין מאלין כדלקמן י"ו א'. עכל"ה: