אור החמה על ספר הזהר ב:צו

ויסר את אופן וגומר ת"ח קב"ה בינה בכולא אתחזי שולטנותיה ירצה בכל הדברים התחתונים מראה כח מרכבתו ועם היות שהדברים הגשמיים חולפים ועוברים בלתי קיימין אין ענין זה פוגם במרכבתו וכחו ושולטנותיה די לא תעדי לעלם ולעלמי עלמין אמנם לפי שעה מראה בנמצא כעת ולזה עביד שולטנותיה באבהן לעולם הזה בעודם בו ובעולם הבא תמיד. והנה הקב"ה ברא את העולם ותחילת בריאתו מתמוטט כיון שאין בעול' התחתון מי שיפעול פעולות החסד וקיום העולם כיון שראה הקב"ה טוב מדת אברהם לאחוז בגמילות חסדים בגוף ובנפש קיים העולם בו כיון שנתחזקה המדה שבה נבנה העולם ועדיין העול' מתמוטט מפני שאין חוזק הדברים מצד המים הרפים והנחים ואתחזקת כחום האש החזקה ולזה שתלו בצד הגבור' שאלולי הדין אין העולם מתקיים רגע ולכך נק' יד החזקה ולזה ביצחק נתקיים בריאת העולם.

נטל יעקב וע"י מה שנעשה המרכב' אל הת"ת קו האמצעי העולם עומד על סוד קו האמצעי בין הימין והשמאל שהיחוד העליון עולה בהתעוררותו מלמטה מנשמתם של ישראל שהם בעולם הזה ומעמידים העולם בסוד הרחמים על קו האמצעי בענין יעקב שהוא מרכבה אל הת"ת ובו שני עניינים הא' הייחוד בעצמו שכל הספי' אינם משתעשעות בסוד הייחוד אלא ע"י הת"ת וז"ש ואשתעשע בהדיה ובעולם התחתון ע"י ישראל זרעו הנמשכים אחריו בעבודה והיינו ישראל אשר בך אתפאר בהיותך בעולם התחתון אתפאר ואתעטף בספי' למעלה.

ות"ח יעקב אחיד באילנא דחיי וגומר ת"ת נקר' עץ החיים ויקרא כן על ג' עניינים הא' דלית ביה מותא לעלמין כי מדת המ' עליה נאמר רגליה יורדות מות ירצה המדרגות האחרונות שבה הם נמשכים עד הקליפו' אמנם הת"ת לעלמין אין בו מותא וגומר. הב' דכל חיין בההוא אילנא אשתכללו ירצה שהת"ת בסוד יה"ו כולל ג' ראשונות והחיים כולם מתקבצים אליו והוא משפיעם לכל הבא ששם בן ד' כולל סוד י"ה. הג' מפני השפעתם למטה כאו' ואתם הדבקי' וגומר חיים כולכם וגומר והיינו ה' שבשם לכלול ולדבק אליו כל התחתונים להמשיכם החיים כנזכר ומבחי' זו יתייחס שם חי ביסוד וחיה במ' וכל לשון חיים בכל מקום שימצא ומבחינת הת"ת מצינו יעקב אבינו לא מת אמנם אם נתייחסה לו מיתה בשעתא דכתיב ויאסוף רגליו וגומר דהיינו מצד אחיזתו במ'. ועבד קב"ה ליעקב שלימו דאבהן בבחי' היותו כולל חגת"ם בסוד הוי"ה שבו וז"ש ודא הוא חיוותא עילאה ירצה על כל החיות. קדישא שאין חצונים אחוזים בו דכל שאר חיוותא חג"מ כלולים בו בת"ת כנזכר ובהיותם משתלשלים בסוד כסא ד' עמודי הכסא ומכסא יפרד והיה לד' ראשים סוד חיות ומהם לד' מחנות שכינה הכל מכח הת"ת וז"ש ואשתלשלו בגינה כמו חיוון לחיוון אלין סלקין ואלין נחתין כי הבחי' תחתונות נאחזות בעליונות ומשתרשות המסובב בסבה ועליונות משתלשלות בתחתונות הסבה במסובבו.

ת"ח כגוונא דלעילא אית לתתא וגומר סתם כל מעשה בראשית נדרש למעלה באצילות ובעולם הרוחני ונדרש בעולם הגשמי הרי לפי זה העולם הגשמי הוא דוגמא לעולם הרוחני וכל מה שיש בזה יש בזה. כגוונא דלתתא ביבש' אית בימא שכל הבריות יש בים והוא מורה כי כל מה שימצא בעולם הרוחני העליון ממש כמוהו סוד העולם הנקרא ים. ותחתון יגלה על העליון כי אחר שאנו מייחסים המדות העליונו' בשם ענין גשמי הוא מפני שיש דמיון וילמוד סתום מן המפור' ולכך נדע שכל מה שבים העליון הוא במה שיש במדו' העליונו' כיון שהמ' מכונה בשם ים מורה שהיא דוגמא לספי' כים ליבש' וז"ש כגוונא דלעילא בספי' העליונות אית בימא עילאה מלכות כגוונא דלעילא אית לתתא כדפי'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה פי' ת"ח רתיכא על רתיכא וגומר הנה כתב למעלה כל הקודם להורות כי כל העולמות הם זה למעלה מזה וכל א' קשור בשל מעלה ממנו כנ"ל באורך ועתה בא לבאר כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים כי כן בסטרא דשמאלא הוו רתיכין על רתיכין והני דתחותייהו איקרון גלגלים להנהו דקיימו עלייהו דוגמת גלגלי ואופני המרכבה שמוליכין את המרכב' כן אית רתיכין תתאין הנק' אופנים וגלגלים די עלייהו נטלין אלין עילאין דעלייהו והנה פה במלחמת הים הזו נתחברו כל רתיכין עילאין לסייעא ליה לשר דמצרים ואפי' סמא"ל אוזיף ליה ת"ר רתיכין כנזכר לקמן דף נ"א ע"א וז"א ת"ח רתיכא על רתיכא אשתכחו כי מרכבות הרבה היו וכמ"ש ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים וכן כתיב ויסר את אופן מרכבותיו ולא אמר מרכבתו כאשר יבא בס"ד ואמר כי מלבד דהוו רתיכא על רתיכא הנה גלגלוי הם האופנים נושאי מרכבת סמא"ל שהם גלגלוי רתיכא הוו רהטין בבהילו ובמהירות גדול להשיג את ישראל ואינון סמכי רתיכא שהם העמודים של המרכבה שעליהם בנוי כל המרכב' לא הוו מעכבי לנטלא ית מרכבותיה למיזל בבהילו ולנן ויסר את אופן מרכבותיו וינהגהו בכבדות כמ"ש בס"ד:

ת"ח רתיכא די ממנא על מצראי וגומר רצה עתה לבאר את הנ"ל על פ' ויסר את אופן וגומר ולכן מה עשה הקדים והקשה בפ' כי הל"ל את אופני מרכבותיו כי הלא אופנים רבים צריכים לכל מרכבה ומרכב' וגומר וקושיא זו שייכא אפי' אי הוה קאמר מרכבתו לשון יחיד ואינה הקושיא שמקשה אח"כ דהל"ל אופן מרכבתו או אופני מרכבותיו כמו שנבאר בס"ד. והנה מחמת קושיא זו משמע כי רתיכא די ממנא על מצראי דלא הויא רתיכא שלימא דהא כתיב את אופן והל"ל אופני אלא ודאי משמע דלאו מרכבתא שלימתא היא והנה היינו טועין בזה לזה ביאר ואמר כמה רתיכין הוו דהוו נטלין וגומר כלומר אל תטעה בזה בחושבך כך כי טעם הכתוב הוא באופן אחר כי מה דנקט ויסר את אופן וגומר לא קאי לאופנים התחתונים שתחת המרכב' רק לחד אופן גדול שהוא על כל המרכבות דס"א וכאשר הוסר אופן זה ממעלתו אז כל המרכבות אשר תחתיו לא זזו ממקומם כי הוא היה המנהיגם אמנם עתה וינהגהו בכבדות ולא יוכלו לרוץ בבהילו לפני יש' וכדכתיב ועל פרעה ואח"כ ועל הבוטחים בו וסמיכין עליה. ומה שקראו אופן הטעם הוא כי כמו שאופני המרכבה מוליכין אותה כך זה האופן הוא מניע את כל המרכבות שתחתיו כי מרכבות הרבה הם וכולם עומדי' תחתיו ומתנועעים בסבתו. גם אגידך סוד הזה דע כי סמא"ל הוא אשר היה ראש אל כל רתיכין אלין כנזכר דף נ"א ע"א ואז הסיר את סמא"ל משם ובזה וינהגהו בכבדות ועליו נאמר ויסר את אופן ולכן תמצא כי אפ"ן חסר ו' כתיב גי' סמא"ל ודי למבין. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ר"ש פתח ואמר וגומר נטל לאברהם וקיים בי' עלמא כמ"ש הכתוב אמרתי עולם חסד יבנה שאלמלא החסד א"א להתקיים אפילו שעה א' ולפי שהדורות הראשונים גברו החסדים שלא היו נפקדים בשבט פשעם ובנגעים עוונם ולסוף נאבדו מן העולם. אמנם כשהעולם מתנהג עפ"י הגבור' יום יום יש לו קיום והולך וגדל בהוויותיו לז"א נטל יצחק ושתל ביה עלמא. כדמיון הנטיע' שאינ' גדל' בעצם עד שעוקרין אותה ושותלין אותה כי הגבורות הם המקיימים העולם יותר מן החסדים וז"ש ושתיל בי' עלמא דאיהו קיימין לעלמא.

ואת בריתי אקים את יצחק ברית הקשת שכרתי שלא אביא עוד מבול לעולם אקיימנו ע"י יצחק כי ע"י הגבורות שיהיו פועלות יום יום יהי' הברית וקיום לעולם וכן למעל' החסדים והגבורות הם קיום עולם המלכות אמנם הרחמים לעולם פועלים וז"ש נטל יעקב ואותבי' קמי' כלומר יעקב והוא הרחמים העמידם לפניו להיות נגד ה' תמיד ולכן יעקב אחיד באילנא דחיי יען היות פני מלך מביטים בו תמיד נמשכו לו החיים בסוד באור פני מלך חיים. וז"ש ת"ח יעקב אחיד באילנא דחיי וגומר כי סוד החיים נמשכים מהבינה ששם בני חיי ומזוני והת"ת עץ החיים עץ דאינון חיים שבבינ'. ואשתעשע בהדי'. כי הוא ברא בוכרא ואשתעשע בו כדרך שפי' [בפ'] ויגש על פסוק ושמי' לא זכו בעיניו. ואתפאר בי'. שכל השפעות הנשפעות מן הבינ' אינן נפעלות אלא ע"י ת"ת נמצאת הבינ' מתפארת ע"י הת"ת וכנגדו למטה יעקב משתעשע בו הק"בה להיות מטתו שלמה וזהו תפארתו.

דלית בי מותא לעלמין דלא יגורך רע לאפוקי אילנא תתא' שרגלי' יורדות מות דכל חיין חיי החכמ' והבינ'. שלימו דאבהן מכריע ומשלים בין הקצוות.

חיותא עלאה כן נק' הת"ת חיה כנזכר בפרשת שמות דף ד'.

דכל שאר חיוותא היינו ד' פנים שבאצילות חסד פני ארי' גבור' שור ת"ת נשר מלכות אדם כולהו אחידן בי'.

ואשתלשלו בגינה להלביש הנהגת'.

אילין סלקין וגומר כלומר ואלו בעלי חסד ורחמים שכן העילוי הוא כינוי אל הרחמים והחסד. ואילין נחתין אלו בעלי הדין שהיא כינוי ליריד' כולהו דרגין בדרגין כלו' כל המדרגות התחתונות הן אחוזות במדרגות עליונות שהם סיבותיהם באופן דכולהו עילאין ותתאין.

ואזלין וגומר בוא"ו גרסי' ימא מלכות גלגלי גלי הדין החזק.

אורבין הם כחות מנהיגות ההנהגות זו לחסד זו לדין כדמפרש בסמוך.

סלקין ונחתין עולות לשאוב כח הדין ונחתין להשפיע. רוחא תקיפא היינו רוח חזק מצד הגבור' המחזיק דיני המלכו'.

בתקיפא היא חזק' ומתנהג ג"כ בחזק' ונוני ימי הם כחות השלוחים דעבדי שליחותא דמאריהון כנזכר בפרשת וארא דף ל' מתבדרין לכל אתר אילין למזרח הים וכן לדרומו אעפ"י שהם בחי' מתוקין גם שם מתבדרין לבלוע החוטאים.

וכל אילין בני עלמא דחמאן רשימא עלייהו דהיינו הרושם שעושין בפניו של חוטא כדי שיהי' [ניכר] לבעלי הדין שיפרעו ממנו כנזכר בפרשת שמיני דף ל"ו ואחרי מות ע"ו. וכל ארבין לא נטלין אחר שיצא רוח חזק' זה. בקפטירי שלשלת בשלשלת ופח יקוש טמון בארץ חבלו וכוונת הבליע' היינו המית' ופי' שהבליע נמשכת לו ע"י חבלו הטמון בארץ דהיינו עוונותיו עד שנופל. ולספרים דלא גרסי' ובלעין לון אתי שפיר טפי דנטלין לון בקטפירי עפרא. שלוכדים אותו בחבלו הטמון בארץ.

חד דכרא דימא ה"ג והיינו היסוד כנזכר בפרשת נח דף ס"ט. ובפרשת מקץ דף קצ"ז. וארא ל"א יע"ש כי היסוד היא הממתק תוקף דיני'.

לויתן זה וגומר היינו היסוד וז"ש זה דייק' כי זהו היסוד הממתק משאון גליו זה הנגל' כי היסוד העליון אינו ממתיק המלכו'.

ת"ח כגוונא דלעילא וגומר כבר ידעת שכל הספי' כלולות זו מזו ובבחי' אחת נכללת בה ג"כ חברת'. והנה הבינ' יש בה בחי' ארץ ובחי' ים כנודע וכן המלכות יש בה בחינ' ארץ ובחי' ים וכן בעולם התחתון אית ים יש בחי' ים בין למעל' בבינ' בין במלכות בין בעולם התחתון וה"ק כגוונא דלעילא אית לתתא כל בחי' שבארץ העליונ' בינ' בבחי' הנק' ארץ אית לתתא בארץ התחתונ' מלכות בבחי' הנק' ארץ.

כגוונא דלתתא אית בימא כלומר כל הבחי' שאמרתי לך שיש בארץ שבמלכות אית בים שבמלכות. כגוונא דלעילא אית לעילא בימא עילאה אהדר לבבא קמא אחר שסיים בחי' המלכות חזר ואמר כל בחי' שיש לעילא בארץ שבבינ' אית לעילא בים עילא' שבבינ' שבבחינת' הנק' ים.

כגוונא דלעילא אית לתתא. עתה חזר בבחי' המלכות ואמר כל מציאות ובחי' שהם משורשים במלכות אית לתתא בארץ התחתונ' שהיא היבש'. יש בים תתאה כלו' ים המלח א"כ שפיר קאמרינא לעיל שיש לחיות שבשד' שמח' מהשקטת גלי הים כי כללות של זה בזה ושל זה בזה.

אתערנא לחברנא אורכא ופותי' וגומר בפרקי המרכב' מפרש שיעור מדות כל אבר ואבר בזרוע ימין סך כך אלפים רבבות פרסאות ושמו כך וכך וגומר וכך בשאר האברים ע"ש וז"ש וכלא בשמא איקרי כלו' כל אבר ואבר בשם יקרא והם שיעורי מאורי השכינ' ובחינותי'.

וראי אוקמוה חבריא כלומר ודאי צדק הכתוב לומר ימים בלשון רבים וכבר פירשו בו חברייא.

ברזא עילאה בפרשת ויחי דף רמ"א והם בחי' בים העליון מהם דין מהם רחמים. כד"א יוצאי ירך יעקב כלו' וירכתו כאלו אמר וירכת ו' על צידון כי כן זבולון הוא בנצח שוקא דימינא דגופא דיעקב ו' ת"ת כדאי' בפרשת ויצא. ת"ח רתיכא על רתיכא אשתכחו פי' כל ההנהגות עליונות משתלשלות ממרכב' למרכב' באצילות חגת"ם מרכב' אל הבינ' נהי"ם מרכב' אל הת"ת ד' עמודי כסא עולם הבריא' מרכב' אל המלכות ד' חיות מרכבו ארגמ"ן הם מרכב' אל הרוכבות עליהם ד' מרכבות שבעשי' שהם ד' מרכבות שרא' זכרי' מסוסים הם מרכב' אל היציר' הרוכבת ומתקנת עליהם וכמו כן בחיצונים המרכבות עומדות זו על זו וז"ש רתיכא על רתיכא אשתכחו

גלגלי דרתיכא רהטין בבהילו כלומר עוד יש במרכבות עליונות כי גלגלי המרכבות עומדות זו על זו דהיינו כל מרכב' תחתונ' הם נק' גלגלים למרכב' הרוכבות עליהם כל או"א ממהרת הנהגת' במרוצ' לעשות רצון עלתו וסבתו ומה גם כי האופנים שבעשי' שהם הגלגלים ממהרים לגמור הנהגת היציר' הנמשכת עליהם כן הוא המנהג בקדוש' אמנם בקליפ' כנגד בחי' הראשונ' שאמר שהמרכבות זו על זו שזו סבה לזו אמר ויסר את אופן מרכבותיו דהיינו הסבה והעלה והחיות מרכבותיו היציר' מגבור' וכנגד בחי' השני' דהיינו דרהטין בבהילו ולא מתעכבי באן בקליפ' וינהגהו בכבדות.

אי תימא רתיכא שלימתא כלומר אי תימא שתפרש ותאמר בטעם וינהגהו בכבדות לפי שהסיר את אופן מרכבותיו דהיינו גלגלי המרכבות ולכן אין המרכב' שלימ' כי כבר סרו גלגליו והם העלולים מהמרכבות כדמשמע כפי הפשט שגלגל המרכב' הסיר מתחתיו ובזה וינהגהו בכבדות לאו הכי אלא רתיכין וגומר כלומר ויסר את אופן דהיינו השר שלהם המנהיג כל המרכבות החיצונים דכמה רתיכין הוו דהוו נטלין וגומר ויסר את עלתם וסבתם מעליהם ובזה וינהגהו בכבדות כדמפרש ואזיל. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון וכל ארבין לא נטלין וגומר מקץ קצ"ה וארא ל"א והאי אוקמוה חבריא וגומר ויחי רמ"א ב':