אור החמה על ספר הזהר ב:צה

וימן ה' את יונה וגומר שהרי תועלת ומזון הדג היה הוה מנה ליונה שכיון שהיו מטילין אותו לים היו הדגים אוכלים אותו ולהצלתו נזדמן לו אותו דג כדמפרש ואזיל. דלא יכיל תלת יומין למסבל יונה חי במעיו: ור' אלעזר מפרש שאינו טבע אלא שהיה ממש השגחה מפני שהיה לו להתפלל מיד ויקא אותו אל היבשה והוא מפני שראה עצמו בריוח לא רצה מת הדג והיה בצער והתפלל ממעי הדגה מורה ממקום המיתה א"כ תפלתו הי' אל המדה שהמיתה קשורה בו מפני שהוא קשור במית' א"כ יפה אמר ממעי הדגה לאתר דהוה קשיר יונה ביה דהיינו אל ה' אלהיו המ' כדפי'. אלי דייקא ירצה משה היה מתפלל למדתו וכן יש' תפלתם היתה קשורה שם ואין נס הים תלוי שם אלא במזלא לעילא כדפי' קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף ופי' בני חיי ומזוני וגומר א"כ אמר למשה מה תצעק אלי כי אין כח קריעת ים סוף בי אלא במזלא עילאה וצריך שתתעלה אל השם העליון להתפלל וכן ישראל שיסעו ממטה למעלה ויהיה תפלתם שם והטעם כאו' הנותן בים דרך ובמים עזים נתיב' ע"י ל"ב נתיבות חכמה נעשו י"ב נתיבות הים לעבור גאולים:

הרם את מטך וגומר במטה היה חקוק שם מ"ב המתחלק לג' חלקים ג"פ י"ד י"ד חזקה יד ה' הויה משמאל בזה נעשו כל מכות מצרי'. ועתה אמר הרם את מטך ר"ל צד יד החזקה של שם הרם לצד מעלה שאין הים נבקע מצד היד החזקה אלא בצד החלק הב' הוא הי"ד הגדולה צד ימין שבשם מ"ב והוא אב"ג ית"ץ קר"ע שט"ן נ"ג כדפי' בתיקונים והיינו ארכין ידך בסנורא חדא. והיינו וירא ישראל את היד הגדולה. והחלק הג' שבשם הוא הי"ד רמה:

אצטריך לך למיין אחרנין והכית בצור ויצאו ממנו מים כי כח הגבורה להוציא מים דהיינו גבורות גשמים וכח החסד לגזור הים שהים היא המ' והנותן בה הדרך הוא הייחוד הוא ע"י החסד ונודע כי חלק היד הזה בו כללות ע"ב שבחסד כנודע ולכן נרמז שם ע"ב בגזירת הים. תרי הוו הא' גשמי מטה משה והב' רוחני מטה האלהים סוד מטטרו"ן וכאשר יתגשם כחו בסוד מטה דמש' יתקשר זה עם זה לפעול והיינו דברי רב המנונא דכולא חד:

והאי מטה לאתערא סטרא דגבור' וגומר דהיינו צד החסד למט' אל המים כדי שיבקעו וצד הגבור' למעל' ויתעורר אח"כ נטה את ידך צד הגבור' אל המים לעורר הדין וכדמסיק לקמי' קודם הרם את מטך צד הגבור' למעל' ואח"כ לאתבא מיא על מצראי צריך לעורר הגבור' ולזה נטה את ידך ויראה צד הגבור' במים וישובו וגומר. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. אלא ודאי ההוא דג וגומר פי' כי אדרב' לטובתו של יונ' הזמין לו הקב"ה הדג ההוא לנטרא ליה וגומר א"כ מתנ' יפה היא שנתן הקב"ה ליונ' במה שבלעו דג הזה וזה יובן במה שנודע כי הדג הזה היה מזומן מששת ימי בראשית כמשז"ל וכנזכר פ' ויקהל דף קצ"ט ע"א וק"ק מאו' קראתי מצר' וגומר כי זה יור' שהי' בצר' ולא ברווח'. ומ"ש בקדמיתא דג והשתא דגה. ענין סוד ביאור זה תבין מתיקונים דף ע"ז ע"ב כי סטרא דקדוש' איקרי הדג וסטרא אחרא איקרי בהיפוכא דגה וכבר ידעת כי סטר' אחרא היא סוד המית' ולכן כשאמר כאן ממעי הדגה הוא שהי' הדג מת ואח"כ כשחזר לחיות אמר ויאמר ה' לדג ויקא את יונ' וגומר ולא אמר לדג'. ומז' למדנו שחזר לחיות כי קראו הכתוב בשם דג ולא דגה כי דרכי התור' כהרים תלוין בשער'. וכדין כתיב קראתי מצרה וגומר כי או' הייתי בצר' משמע כבר נגעה אליו הצר' אמנם או' מצר' ר"ל מפחד צרה שלא תבא עלי כי עדיין לא נשכוהו הדגים אל יונה בעצמו.

מה כתיב ויתפלל יונה וגומר פה ביאר כוונת הבאתו פסוק זה וזה יובן מפ' פקודי דף רנ"ט סוף ע"ב על במקום שאמרו לקצר וגומר והענין בקיצור כי הנה יונה וכל הנביאים לא נתנבאו אלא מאספקלריא דלא נהרא דא מ' וז"א ה' אלהיו שהיא השכינ' המתייחס אליו כי ממנו קבלת נבואתו מש"כ באלינ"ו שהוא הת"ת והנ' למדנו מן יונה כי בעת צרתו לא התפלל לת"ת רק למ' וכן מצאנו במש' בעת צרתו על מרים כנזכר פ' פקודי לפי שבמקום שאמרו לקצר שהוא בעת צרה לא אמרו להאריך בעלמא אריכתא שהוא הת"ת וגומר והכריח זה ר' יהודה מכח הקושיא במלת אלי המיותרת אך הכוונ' לו' מה תצעק אלי כי עתה הדבר תלוי במ' שהוא עת צרה ויתכן כי זש"ה אח"כ ואתה הרם את מטך וגומר שהוא סוד המ' הנק' מטה כנודע.

אתה הרם וגומר בא לתרץ הכפל או' הרם את מטך ונטה את ידך כי למה הוצרכו שניהם ופי' ענין נאה והוא ממ"ש הזוהר כי מטה דמש' הו' גליף מכל סטרוי ומצד א' גליף חויא ומצד א' גליף שם ע"ב וגומר ואמר כי ירים את מטהו לפעול בו ואמר לו הקב"ה שיהפכהו ויטהו לצד א' מד' צדדיו ואפשר שהוא הצד הגבור' כנזכר למט'. ואמר כי באידך מיא שהוא בהכאת הסלע אז הפכו לצד אחר וז"א ונט' את ידך בכוונה לחד גיסא מנייהו ולא תאחזנו בידך כפי המקר' וההזדמן:

א"ר אלעזר חמינא וגומר. ובספרא דרב המנונא וגומר אמר כי חד מטה הוא תדיר ואפי' במקום שקראו מטך מטה דמש' וכולא חד כי לעולם אין מטה זה אלא לאתערא דגבור' וז"א בין תימא דקב"ה ובין תימא דמש' וכולא חד כי לעולם האי מטה הוא לאתערא לסטרא דגבור' וביאר איך נזכר כאן ההוא סטרא דגבור' כן כשקראו מטה האלהים כבר הגבור' נרמז שם במה שקראו אלהים שהוא גבור' אמנם הכא אעפ"י שקראו מטה הוא הוא עצמו וגם כאן נרמז הגבור' ההיא במ"ש ונטה את ידך שהיא צד שמאל נמצא כי הכל שקול כאחת:

אר"ש ווי לאינון וגומר רשב"י רצה לפרש ענין דברי רב המנונא בביאור נמרץ והוא כי הרואה דבריו כפשטן יקשה לו כי למה הוצרך לכל זה ויימא הכא נמי קח את מטה האלהי"ם כמ"ש במקום אחר ולא יצטרך לקוראו תחל' מטה משה כמ"ש מטך ואח"כ סלקו מן הספק ואמר ונטה את ידך שהוא הגבור' ולימא בפירוש הרם את מטה האלהי"ם על הים ובקעהו. אמנם גילה לנו בדברי רב המנונא פי' יפה ומתוק והענין כי כבר ביארנו לך כי סוד מטה הזה הוא המ' והוא המט' שמש' הי' מתנהג בו לעולם ולא ע"י מלאך אך יהושע הי' ע"י מלאך ולזה נאמר בו בכידון אשר בידך והרמז אל מלאך מטטרו"ן אשר אמר לו שר צבא ה' אנכי עתה באתי אבל בימי משה באתי ולא קבלני. והנה סוד מטה זה מקבל מכח שם בן ע"ב שהוא סוד עטרין דג' אבהן כנודע ובהם נבראו כל העולמות כי שם מ"ב הוא ברישא דמלכא ושם ע"ב בז' ספי' תתאין והבן כי מט"ה גי' נ"ד והם סוד שם אדנ"י שבו אותיות ד"ן והם נ"ד צירופים מרובעים הנעשים מע"ב שמות המשולשות כאשר ידעת ואין להאריך גם סוד מטה הוא בסוד המ' בהתלבש' במטטרו"ן עבדה ובו פועל פעולותי' וז"ס מ"ט ה' ראש שם מטטרו"ן הרומזים על מ"ט שערי בינ' אשר בו כי השער החמשים קדש יובל והוא סוד ה' דמט' שהיא השכינ' אשר לא הושג שער זה במטטרו"ן וטעם שנקר' שער זה באות ה' לפי שה' חשבונה חמשה וכל א' מהחמש' כלול מעשר הרי נ' נמצא בשער זה של הנ' בו כל החמשים וזה נרמז בפ' משפטים דף קט"ו ע"א וע"ש. ונחזור אל הענין כי כבר ידעת כי ע"ב אותיות בחסד וע"ב בגבור' וע"ב בת"ת ואח"כ מצטרפים ונעשים ע"ב תיבות במ' והנה הם ד' בחינו' וכנזכר דף נ"ב ע"א. והנה נרמזו ונחקקו בד' פני המט' הזה והם סוד מרכבת המ' בבחי' הספי' וזה נרמז רמז מועט בראש זוהר שיר השירים בענין ד' פני המ' המתחבר' למעל' בד' שמות הקדושים. והנה בזה ידעת איך נק' מטה זה מטה משה ומטה האלהי"ם והכל א' כי מצד הימין נק' מטה משה ומצד השמאל נק' מטה האלהים. והנה דע כי פני הימין הוא לנגבא מיא במה שכבר נודע כי דרום נגיבו מיא כי תמן הוי חום וצפון מיניה נפקין מיא כי הוא קר וזה נרמז בפ' וארא ובכמ' מקומות והנה בענין הסלע דהוה לאפקא מיא אז נק' מטה האלהים כי מצד צפון נפקי מיא אך בכאן היו צריכים לשני עניינים והם דבר והפכו לנגבא מיא ולאפקא מיא ולכן תחלה הי' צריך לנגבא ולבתר לאפקא מיא ולכן תחל' קראו מטה משה הרם את מטך מצד הימין לנגבא מיא שיעברו יש' ולבתר נטה את ידך השמאלית ואז יתהפך המט' אל השמאל ויפקון מיא והשתא נק' מטה האלהי"ם בנטיית היד. כי משה הוא באמצע והימין והשמאל הם שת' זרועותיו מכונים אליו:

והא תהומי הוו הוקשה לו כי הפ' אמר קפאו תהומות וגומר נר' כי מקום תהומות הי' והוא במה שנתפרסם בד' רז"ל כי יש מקומות בתוך הים אשר שם הם מקום התהומות ודרכיה' היורדי' עד סוף התהום ואלו הם שבילי הים וכמעשה ר' נהורא סבא כד אתכניש ימא וגומר בריש פ' ויקרא והנה איך אמר ובקעהו כי בשלמא בים אשר הוא בריכה א' וחפירה אשר בה שייך לומר בקיעה לפי שיש בה סוף וקצה אבל בתהום איך שייך בו בקיעה אם אין להם סוף וקצה ותירץ כי נס אחר עשה הקב"ה והוא כי המקום אשר הוא תהום הי' נקפה ועומד וזהו קפאו תהומות ולא אמר נבקעו. גם אמר בלב ים כנרא' כי ים ותהום אינו דבר א' כי הים נבקטו ותהום נקפאו. ובזה יתורץ שאלה א' והיא למה הב"ה עש' כ"ב חומות בים בין הי"ב שבטים לפי דעתי זו היא אחד מן התשובות כי היה צריך להקפות התהומות ונעשו כמין חומות ואין להאריך עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' דהא מנא הוא דמשדרי לי'. שאחר שזכה להיות צדיק זה במעיו יותר מדג אחר מנה ודורון הוא לו ויהי' ע"ד זכתה קנה וגומר:

זכו כלבים וגומר. ואבן טבא הוי במעוי דנהיר לי' פי' לו לעצמו הוצרך אבן טבא דינהיר לי' אמנם לראות כל מה דבימא ובתהומי תרין עינוי דההוא נונא הוו נהרין לי'.

ואחיה לי' לההוא נונא וגומר מדקרי לי' אח"כ דג דכתיב ויאמר ה' לדג אחר שקראו דגה ש"מ שהחי' ה' לדג.

לאתר דהוה קשיר בי' דהיינו המלכות שכל מי שנקשר בי' מותא קשיר לרגלוי ובן השונמית ויצחק יוכיח.

אוף הכי וגומר ראי' שכל דבר ודבר במקום אחיזתו שם תהא התחנה והתפלה לא"ס השוכן בתוכם. דהא כלהו באתר חד קיימי. משה וישראל כולהו היו מתפללים באתר חד מלכות. ואתה הרם את מטך וגו' ארכין ידך בסיטרא קדישא כי המטה היה חקוק בו מצד אחד דצ"ך עדיש באח"ב. ומצד אחר שם הוי"ה ומצד אחר נחש כדאיתא לקמן דף ס"ד ובזוהר כתיבת יד לכן אמר לו הקב"ה הרם את מטך וגומר ארכין ידב בסיטרא חדא שעד עתה פעל המטה בצד דצ"ך עד"ש באח"ב עתה ארכין ידך בסטרא קדישא דהיינו צד שם הוי"ה.

דסטרין אחרנין דההוא מטה וגומר למיין אחרנין הם מי הצור בחורב ומי הסלע במי מריבת קדש.

לאתערה סטרא דגבור' לעורר מימי הגבורות עליהם.

ת"ח בסטרא דגבורה וגומר הגם שהמים מצד החסד מ"מ אינם נמשכין ויוצאין כי אם מדרך * צ"ל הגבור' החסד.

עבד ניסא גו ניסא (אמר הגאון הנשי"א זצוק"ל נ"ל כי צו"ר סל"ע גי' אברה"ם יצח"ק בזכות אברהם יצא מים משם דצו"ר בהכאה על הצור אבל מסטרא דיצחק הי' ראוי ע"י שם של נחש שיצא מים בדבור בלבד ולא בהכאה ודי למבין) עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון ועל דא ונטה את ידך בסטרא א' דסטרין אחרנין וגומר פי' שכי צדדין חד למימי הצור וחד למימי הסלע וזהו למיין אחרנין ושני צדדים האחרים חד שמא קדיש' לקריעת ים סוף וחד לי' מכות:

ממעי הדגה לאתר דהוה קשיר וגומר פי' יונה מחילא דאליהו קא אתא כדאיתא בפ' ויקהל קצ"ו א' ואליהו נפיק מרעותא דתיאובתא דדכורא כד נפקא ברעותא ולהכי אתקיים יתיר מבר נש אחרא כדאיתא בפ' ויגש ר"ט א' ע"ש. אלי דייקא נ"ב ב' עכל"ה: