אור החמה על ספר הזהר ב:צב

א"ר יצחק וגומר שכינתא באבהתא נטלה כל בחי' נטייתה אם לימין אם לשמאל הכל בסוד האבות חג"ת ולכך פי' ענין השכינה בייחוד האבות יומם דא אברהם דחיהו כליל כולהו יומי מפני שהוא ראש לשבע ספירו' והיתה החסד קשורה בגבורה והיינו אומרו יומם בעמוד.

עמוד ענן דא יצחק והענין כי ענן הוא חסד כדברי ר' חייא לקמן אמנם הכוונה הוא החסד שבגבורה.

לנחותם הדרך וגומר הענין כי הדרך סתם בכל מקום הוא סוד קו האמצעי. ולילה מדת המ' בעמוד אש מצד הגבורה להנהיגם לישראל בסוד המדות האלו וז"ש להאיר להם ליש' ואמר כי לילה היא מ' אמנם עמוד אש הוא סוד התפשטות המרכבות מצד הגבורה למטה ממלכות כאו' משרתיו אש לוהט וז"ש דא דוד מלכא וכולהו רתיכין קדישין ולא התחתונות החיצונות שאינם קדושות למהך ישראל בשלמותא וגומר היינו סוף הפ' ללכת יומם ולילה ופי' יומם זה היינו מדת יום הכלול כולהו יומי דהיינו ימין ושמאל ואמצע וליל' היינו סוד המ' קשור' עם הת"ת בכללות כל העולמות הקדושים שתחתיה דהיינו כדמסיק וכי אמאי וגומר ומתרץ אלא לאשתכחא בהם שלימותא שהולכים מהלך מצוה ומייחדם במהלכם יומם ולילה והיינו הייחוד השלם דלית שלימו אלא יום ולילה ולכך עסק התור' עם היות שכל שעה הוא הייחוד עכ"ז שלימותא יומם ולילה כדפי' וישראל שהיו הולכים לקבל תורה ועבוד' בעסקי תורה הם ומצעדי רגליהם הייחוד נמצא למעלה בהם:

ר' אבא אמר וגומר למיהוי חולקים ואחסנתיה ולכך היו מנהיגים בכל צד וענין שהיה צריך להיותם קשורים בספי' העליונות.

בסטרא דיובלא לא ממש מהיובל כי אם מצד היובל היינו אומרו בסטרא דיובלא דהיינו אחר גמר היובל צד הסמוך לו והיינו מדת המ' שאלו היה מהיובל לא היה אחר חירותם גלות ואפי' חירות מצד זה לא היה ראוי להם מפני שהיו שקועים בקליפות אלא אשתכח דרך מציאה: עוד יאמר אשתכח כי לפי האמת החירות היה מהיובל העליון בינה אמנם גילויו והמצאו לישראל היה מצד המ' למטה ואחר שנתגלה למטה אין גאולתם שלימה אמנם לעתיד לבא יהיה הכל החירות והגילוי מצד הבינה בעצמה ואין אחר אותה הגאול' גלות עוד:

בנין ההוא ובלא הענין שגאולת' משם והתורה תנתן להם משם והם למטה חוץ מכל המדרגות והיאך יתקרבו אם לא על ידי עלותם נ' מעלות שהם נ' יום לקבל את התור' ומידי הולכים יום א' הם נכנסים מדרג' א' ועד כולם עד הגיעם למעל' וז"ש ההוא יובלא עילאה כלומר היה גבוה עליהם ורחוק מהם כדפי' אמנם אלו הימים הם למט' במ' היא סופרת בסטרא דיובלא נ' יום תחתונים לטהר עצמה לקבל ישראל תורה וז"ש אשתכחו נ' יומין דהיינו שנמצאו למטה בסוד ספי' המ' וספי' העומר היינו הארה בה והמצא בה הימי' האלו והיינו הגלות אליה נ' ימים מאירים והיא מתקשטת בהם לקבל הת"ת אל המ' וז"ש לקבלא אורייתא ומפני שאלו הימים הם למטה במ' והיא סופרת ז' פעמים ז' ואח"כ הר סיני מ' כנגד הבינה שם יורדת הבינה ואומרת אנכי לזה אמר ולמקרב לטורא דסיני כמו שהם הולכים עד הגיע לסיני הגשמי כך הולכי' בסוד תיקונים להגיע אל סיני הרוחני:

וכיון דאזלי ביממא שהם נ' מדות יום בסוד הזכר שהם עולים במדת יום עד עלותם אל בחי' הנז' אזלי בליליא כדי שתהיה כל בחי' מנ' בחי' כוללות ממדת יום ולילה כנזכר ולזה למיהוי כולא חדא יומא להיותם כל החמשים יום יום אחד גם שאין לילות מן המנין נמצאו נפרדים יום יום כל א' לעצמו שהלילות מפסיקות וז"ש ולא אשתכח פרישו. ולא עוד ירצה אם היה טורח בהילוך זה אף אם יש בו תועלת גדול שמא לא היה נעשה אלא שלא היה בו שום היזק ולא טורח דכלהו אזלין בנייחא ע"י ענני כבוד וחפצם וחשקם ללכת לרעותא דנפשייהו כדי להגיע אל ההר לעבוד את ה':

ביומא דקבילו אורייתא וגו' קשיא ליה שלא היו אלא מ"ט ימים והם למט' בז' ספי' ז' פעמים ז' לא ביובל ששם הם חמשים לז"א כי אמת שהם ז' פעמים ז' למט' אמנם ביומא דקבילו אורייתא בהגלות בהם יום החמשים נעשי' ה' פ' י' בסוד שם י"ה שבבינה והם יום א' וכך ראוי כי בעוד שהם חסרים משתלמים והולכים והם למטה אמנם בהתימם להשתלם מיד קופץ עליהם קדושת היובל והם כולם יום א' חשובים וז"ש ביומא דקבילו ישראל אורייתא הוו חמשין יומין שלימין אז נשתלמו והיו כלולים ממדת יום וממדת לילה כדקא יאות ואם היה יום בלא ליל' או ליל' בלא יום אין אותו היום שלם ומה גם שהם ימי היובל ששם ת"ת ומ' יחד וז"ש ג' יומין דיובלא ולא שהיו למעלה ממש ביובל אלא כיון דשארו עלייהו למטה מצד היובל דמ' אינון חמשין יומין דיובלא מסטרא דיובלא הוכנו מצד המ' לקבל הת"ת אתייהיב וגומר:

וה' הולך לפניהם יומם. א"ר חייא וגומר כלומר ממאי דאוקימנ' וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן דא אברהם חסד ענן כפשוטו וגומר יקשה בשלמא כמה דפי' ר' אבא לעיל שהם ג' אבות עם דוד ניחא אלא להאי פי' קשה יעקב אן הוא ומתוך זה נבין מלת וה' שהוא ת"ת עם המ' וז"ש אלא במלה קדמא' דהיינו וה' אתמר היינו הוא ת"ת ובית דינו מ' ועם היות שלפי זה יקשה שאינן כסדרן שתחל' הוזכרו וה' הוא ובית דינו ואח"כ אברהם יצחק לבדם לז"א ותמן שרי מקומו ההגון שם הוא ששם משכן הת"ת שבית דינו מ' ובאה ברמז שם גם אפש' במלה קדמא' באו' הולך לפניהם יומם דהיינו ת"ת שם בן ד' עם שבית דינו מ' נזכרת שם היינו משום דלילה מדת המלכות נהיר בסטרא דא ובדא מאיר מחסד ומאירה בגבור' ולכך בחסד באה ברמז וה' בית דינו שם ולילה עיקר' והטעם שבאה בחסד ברמז ובגבור' עיקר משום דא"ר אבא שם בפסוק ותכהין שהיא מורה שעיקרה בגבור' וז"ש וא"ר אבא וגומר ביצחק גבור' אתכליל ליליא חשך ודאי ועם היות שהגבור' דין עכ"ז אינה חשך בערך סילוק האור והעברו במ' ולכך ליליא לא בהיר שאינה מאירה ומשם ליצחק ותכהן והיינו נמי מה שאמרו דרחים לחייבא שהרשע הזה הוא סמא"ל וסטרא דשמאלא כולה ואהבת יצחק לעשו היה מצד אהבת מדת הגבור' לסמא"ל וכתתו כדי לייסר העולם ולהוציא הדין לפועל וא"כ מצד היותו מרכבה אל הגבור' ושם המ' וב' מדות אלו חפצים ברצועה בישא לאלקא' דהיינו והשיבו את האבן על פי הבאר כנז' בזוהר על פומא על מימר דההוא בירא מפני שהיא צורך לעולם:

ויגד למלך מצרים וגומר הא אוקמוה ששלח עמהם עבדיו וגומר ולזה יקשה שענין ואמר פרע' נבוכים לא הועיל כ"כ שעיקר היה מה שהגידו עבדיו שלא שבו ישראל ולזה פי' כי עיקר הגד' היה מה שראו חכמיו וחרשיו מה שעש' הקב"ה שהלכו ביום ובליל' וענין וישובו כי כל זה היה להערים עליו באו' ואמר פרעה לבני ישראל ומפני שמלת ויוגד מורה שלא שאל אלא המגיד או' לזה פי' אתכנשו לגביה ואודיעהו והיינו לשון הגד' שהם הגידוהו ועוררוהו על הענין.

שש מאות כל זה עשה על פי החכמ' עליונ' שבו וראה שלנוכח השש מאות קדושו' יש שש מאות טומאות והיינו רכב בחור שהם ראשים ויש כחות תחתונים למטה מהם והיינו וכל רכב בחור מצרים הנטפל לאלו הכחות שהם כענין יש' ממש בקדש יש כחות קדושים עיקר שש מאות אלף ויש נטפלי' אליהם וכנגדן טף ישראל והוא לקח למטה רכב וכיוצא נגדיי למרכב' חיצונה להמשיכ' עמו למלחמה נגד הקדש וממש חשב כי ישראל בכח חכמת מש' היה עניינו סיועו מהכחות ההם הרי הם מביאים כחות אחרים תחתונים ובקשו לעקור את הכל. ומפני שכל מציאות המרכבות האלו הקדושות הם מכח סוד האצילות שבחי' החסד והדין דהיינו תרין וחד הרחמים המכריעין בין כל שנים אם חסד אם גבור' אם נצח אם הוד ויסוד שליש ביניהם אם בכל מקומם לזה הם ג"כ הביאו שלישים הקליפות שהם משולשות שהם עשר' קליפות כנודע נכללות בג' חשך תהו בהו וכן ענין אש רוח סערה הם ג' קליפי אגוז וגם את זה לעומת זה עשה האלהים:

ור' יצחק פי' כתרגומו ומזרזין רצה בזה שזרזם בסוד הקסם והנחש והטעינן בכח חכמת מצרים בכל הקליפות והמשכת רוח הטומאה אליהם והיינו או' זריזין הוו בכלא בגשמי וכן ברוחני הטמא.

רברבי עמין הם ע' שרים והם חיצונים ויש להם כח להמשיך לאומתם נפש טמא' מהחיצונים והם מושכים להם שפע ויש חביבות נקשר בין השר והאומה ובקום השר למעלה תתרומם האומה למטה בכל בין בריבוי השפע והעושר בין בריבוי הנפשות להפרו' ולהרבו' עמו והוא מתרומם על שאר שרים לפעמים והיינו כשמולך עם למטה ושליט על עם ובהשפיל אומה שרה ג"כ ישפיל למעלה.

הא ממנא דילהון פי' ענין ויקח שש מאות וגומר אינו למטה לבד אלא פרעה עליון ומאו' וכל רכב מצרים נראה כי שש מאות רכב אינם רכב מצרים ועתה שפי' ויקח השר שש מאות וגומר יהיה על שאר שרי האומות וז"ש ואוקמוהו דדבר רתיכין דשאר עמין והשרי' האלו לא נכנעו ולא נפלו כעת שאין מלחמת הקב"ה אלא בפרע' ומה שבאו שאר השרים לעזרתו כולהו נפלו במשריתא דסיסרא ששם הכניע הקב"ה שאר שרי האומות. ע"כ מהרמ"ק ז"ל:

גליון ות"ח מסטרא דיובלא וגומר בראשית כ"א ב'. דיובלא אתייהיב וגומר יתרו פ"ד א' ובגליון. כתיב יפקוד ה' על צבא וגומר ובזוהר שיר השירים בפ' לסוסתי מאי ושלישים אלא זינין דחרשין ושמהון דמסאבו הוו ליה גליפין בתלת תלת כולהו גליפין בקיסרין מזיינין כגוונא דלעילא עכל"ה:

והרח"ו זלה"ה כ'. ות"ח בסטרא דיובלא וגומר כ"ז מבואר ומ"ש וכן לזמנא דאתי וגומר כבר ידעת כי סוד אילו של יצחק הוא סוד הגבורה כמו ואת אילי הארץ ר"ל הגברים ומדת הגבורה נק' אילו של יצחק ויש לו ב' קצוות דין וגבורה והם ב' קרני האיל והם בינה ומ' כנודע בסוד קרן היובל והנה השמאל הוא קטן משל ימין ובעת מתן תורה תקע הש"י בקרן השמאל היא מ' וז"ס תורה מסטר גבורה אתייהיבת ולכן נתקשרו ישראל בסוד עצרת היא המ' כנודע ולא נגלה היטב מכל הספי' רק מ' לבד הנק' עצרת ובה נתרא' אספקלר' דנהרא היא תורה שבכתב ת"ת וגם כי גם היא ניתנה לישראל לא ניתנה אלא מצד השכינה וכנזכר פ' יתרו דף פ"ב ע"א וז"ל תאנא בההוא שעתא וגומר מ"ט משום דאינון קלין עילאין אתגליאו בחד כמה דאמינא וכל העם רואים את הקולות. אבל ביחזקאל וגומר וזהו מ"ש כאן ות"ח בסטרא דיובלא אשתכח חירו לישראל וכבר ידעת חילוק בין אומרו ביובלא או בסטרא דיובלא כנזכר פ' יתרו פ"ג ע"ש והיא סוד המ'. ואמנם לעתיד ב"ה תגלה אורה וקרן ההוד הימני הנק' שופר גדול שהיא הבינה ויתגלה יובלא ממש ולא סטרא דיובלא והבן כי קרן ושופר הכל לשון אורה כנודע וכבר ידעת כי הבינ' היא לעולם ימינית בערך המ' הנק' שמאלית כי הנה הם ב' ידי' יד ימין ויד שמאל בינה ומ' כנזכר. ואו' הוו נ' יומי שלמין יומי ולילי הכוונה הוא כי נתקשרו נ' יומין שהם נ' שערים דבינה מצד הזכר עם נ' לילוון הם נ' שערים מצד המלכות והוו כולהו שלימין כחדא:

וה' הולך לפניהם וגומר ר' חייא לא רצה לבאר כמו שפירש למעלה באופן אחר כי נרמזים בפ' זה כל ד' רגלי המרכב' אמנם ביאר כי עמוד ענן הוא אברהם כי כל ענן הוא בחסד וכן יומם הוא בחסד כנודע שהוא כולל כלם ולכ"א יומם שם דבר. א"כ שפיר מתיישב קרא לר' חייא מדלעיל דאוקמוה עמוד הענן ביצחק ולהכי ביאר מ"ש יומם בעמוד ענן דהיינו חסד ולילה בעמוד אש הוא קישור שכינה הנק' לילה בגבורה שהוא עמוד אש והנה גם לר' חייא השכינה נרמזת בפ' כאומ' וה' הולך שהיא השכינה כנזכר לעיל ולכן לא שאל היכן נרמז' השכינ' כמו ששאל על הת"ת והנה לפי שלמעל' רמז הת"ת בפסוק זה לכן הקשה ואמר אי הכי יעקב אן הוא ותירץ כי נכלל במלת וה' שהוא ובית דינו שהם ת"ת ומלכות. ואומרו ולילה הוה נהיר בסטרא דא וגומר פי' כי כפי פירושו קשיא כי למה נרמזה השכינה בפ' א' במלת וה' וא' במלת ולילה וביאר הטעם לפי שהמלכות נהירא ואחידא בתרין סטרין ולכך נרמזה תחלה אצל החסד ואח"כ לסטרא דגבורה:

ואמר ר' אבא וגומר פה הורה לנו דיוק א' נראה והוא כי הנה כשנרמזה אצל החסד היתה בשם רחמים בסוד וה' אמנם כשנרמזה עם הגבורה אז נק' בשם דין וז"א וליל' כי מלת לילה היא דין גמור כאומרו תשת חשך ויהי לילה. ולכן הביא מימרת ר' אבא שפי' על פסוק ויהי כי זקן יצחק וביאר שם כי להתדבקות יצחק במדת לילה לכן כהו עיניו א"כ הנה הלילה מורה על החשך וכן מורה על שיצחק דבק בה בסוד כינוי הליל' ולז"א וליל' בעמוד אש.

ויגד למלך מצרים וגומר הא אוקמוה פי' משז"ל דשלח אזגדין עמהון ושבו ואמרו לו כי ברחו ולכן לא רדף עד יום השביעי כי ג' ימים הלכו ובג' ימים חזרו ובשביעי הגידו לפרעה ועוד ביאר פי' אחר כי חכמי ומכשפי פרעה הודיעוהו והנה קשה לזה כי בשלמא למה דאוקמוה ז"ל אתי שפיר כי אמרו להם המלאכים שיחזרו ולא רצו ובזה הכירו כי ברח העם אמנם חכמיו וחרשיו היאך ידעו להבחין לבבם ומחשבותם כי אין מכיר המחשב' כי אם הקב"ה כי בוחן לבות ה' ואפילו המכשפים אינם יודעים רק מאי דנפיק מן פומא ולא יתיר כנודע. וביאר כי ידעו זה ממה שראו אותם הולכים יומם ולילה שאל"כ היו הולכים לאט. וגם ראיה אחרת כי היו טועים בדרך וישובו לפני פי החירות וכמו שהעיד הכתוב דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו וגומר ואמר פרעה וגומר ובזה יתורץ קושיא חזקה איך רדפו אחריהם אחר כל המעשה ההוא והנסים ההם אמנם למה שראה אותם בורחים חשב כי לא היה ממש בדבר ולזה רדפו אחריהם:

ויקח שש מאות וגומר ושלישים וגומר ביאר לשון שלישים מל' שלשים והוא נשאם לשלשים כתות או לג' כתות וכל א' כלול מעשר וזה כנגד חג"ת שהם בעזרת ישראל אשר הם ג' ועולי' לשלשים כי כל א' כלול מעשר כי כל מעשיו היו בחכמה גדולה והענין כי כל התגברות כח הוא בקטרוגן על ישראל ולכן לקח פרעה כל מרכבה בסוד זה הנז' ובזה נמשך ונאצל עליהם ענין כל הדרגין דמסאבותא שהם גם את זה לעומת זה וגומר כנודע כדי שיקטרגו על יש' עד שברוב קטרוגם אולי יוכלו להמשיך עליהם כח הקדושה וכל זה הית' מחשבת פרעה ומזה תדין בכל המקומות כיוצא בזה כי כל קסמי בלק ובלעם לא היו אלא לעקור כח השכינה מישראל ולהמשיכה אל החיצונים כמ"ש ואנכי אקרה כ"ה:

ור' יצחק פי' כתרגומו ומזרזין פי' כי זרזם בכל מיני חכמת הכישוף שבהם יוכלו להתגבר על ישר'. ויקח שש מאו' וגומר הא ממנא דילהון צ"ל דא ממנא דילהון והענין כי הל"ל שש מאות רכב נבחרים ולא בחור בלשון יחיד ולכן ביאר כי דא הוא ממנא דילהון נטיל בסיעתיה ממנן וקטרוגין דסמא"ל כנזכר דף נ"א ע"א ומשם תבין זה וע"ש מה שביארנו בזה וכפי פי' הנז' שם יהיה פי' הפסוק כי בחור שהוא ממנא דמצרים הנקרא בחור הנה הוא לקח שש מאות רכב מסמא"ל בהלואה ואח"כ לקח כל רכב מצרים וז"א והיינו בחור וכל רכב מצרים. ואו' וכולהו נפלו במשרייתא דסיסרא הוא ענין נחל קישון גרפם כנזכר לקמן דף נ"א ע"ב:

כתיב לסוסתי וגומר הנה אוקמוה רז"ל כי סוסי פרעה היו זכרים ולכן נתדמ' השי"ת כרוכב על סוסיא נקב' והולך ונכנס בים ואז סוסי פרעה הזכרים מהרו לרדוף אחר הסוסיא נקבה וטבעו בים וענין זו הסוסיא תדענה מפ' בא דף מ"ג על פ' הנה ה' רוכב על ע"ב ק"ל ובא מצרים כי רכב על ממנא דילהון כדמות סוסיא ודי למבין עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ויגד למלך מצרים וגומר אלא הא אוקמוהו אספקלטורין שלח עמהם כדפי' רז"ל ובדברי המקובלים ראיתי שאמרו לו שארבע מאות שנה נגזר עליהם שיהיו משועבדים ועדיין לא ישבו במצרים רק רד"ו כמנין בר"ח א"כ בורחים הם מהגזירה העליונה לכך ויהפך וגומר.

לאחורא פי' לאחורי שש מאות רכב בחור שהי' פניהם אל מול פני המלחמה.

לקביל דרגין עילאין תרין וחד פי' עשה המרכבות משולשין אחד כנגד אחד ואחד יוצא זנב כנגד דרגין עילאין שהם חב"ד חג"ת נה"י ולכך לקו ע"י שם ע"ב שהם "ויסע "ויבא "ויט שהם תרין וחד דהיינו ב' אותיות ישרות וחד למפרע.

ר' יצחק אמר ומזרזין וגומר לא ניחא לי' לפרושי מלת ושלשים מלשון שילוש כדס"ל ת"ק כי מלת ושלשים ר"ל חלקים שלישים ואינו מורה על שני השלישים האחרי' לז"א מזורזין כתרגומו והכל בכלל. הא ממנא דילהון וה"פ דקרא ויקח מרתיכי שאר עמין בתורת שאלה שש מאו' רכב להלחם ומי לקחם בחור שהוא ממצא דילהון וז"ש והיינו בחור ולבתר וכל רכב מצרים. ה"ג בדוגמת סוסיא נוקבא וגו' כדי שירדפו אחרי' סוסי פרעה. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון א"ר יצחק היינו דתנינן שכינתא באבהתא נטלא. פליג ואמר וה' היא וב"ד תחתון שלה ע"ב סנהדרין ואבהתא: (שייך בסוף דף מ"ז ע"א). והוו מזייני דוכרי לקבל נוקבי וגומר כמו סוסים מזויינים דירמיה: תרי דאינון חד פי' הלילה והיום תרי דאינון חד ובשבת פרק כל כתבי לקדוש ה' מכובד זה יום הכפורים ובזוהר פ' אמור יום כפור מבעי ליה מאי יום הכפורים אלא בגין דתרין נהורין נהרין כחדא ע"ש דף ק' ב' וקצ"ב א' עכ"ל: