אור החמה על ספר הזהר ב:צ

לילה עם היות ששם זה רחמים ונבחר משם ליל לגבי מצרים ליל עדיפא להם מלילה שהוא מכלה אותם.

העם סתם הענין דע כי ישר' מצד הטובים שבהם יקראו בד' שמות הא' עם. הב' עמי או עם ה'. הג' בני ישראל. הד' ישראל ממש. הנה שם ע"ם ירצה שיש להם קשר ואסיפה ואין האומות העולם קרויים עם סתם אלא בכינוי אל החצונים כאומר ויאמר אל עמו אמנם מלת עם ירצה אברים אל גוף א' מקובצים ונקשרים וכאו' והיינו לעם אחד לאחד שהאומות כל א' נפש לעצמו כאו' נפשות ביתו מפני פירוד נפשותם כל א' פניה לע"ז לעצמו והמתגיירים קונים נפש מהקדש כולם נפש אחת קדושה לכך אפי' ערב רב יקראו עם. ויותר משובח מזה כשיורה על השוכן אתם בתוך טומאתם דהיינו שבזולת שהם עם קשור ומחובר הם המרכבה לשכינה שהיא שוכנת ביניהם והיינו עמי או עם ה'. ויותר מזה הוא בני ישראל כי עם ה' הם בשכינה כדפי' אמנם בני ישראל יור' שהם נסתלקו מעולם הנקבה אל עולם הזכר בסוד שהם מרכב' לי"ב ענפי הת"ת בני ישראל ודאי ענפים ובנים לת"ת הנק' יש' ויותר מזה הוא ישראל דהיינו יש' עלה במחשבה והיא נקודה האמצעית לי"ב הענפים ונקודה זו בסוד הדעת עולה עד החכמ' והבינה והיינו סוד נפש הגר צדק איקרי עם סתם. נפש ישראל שהיא פנימית עם ה' או עמי. רוח בני ישראל. נשמה ישראל ממש: ושאר שמותיהם של ישראל על דרך זה לפי מעלתם:

דתנינן בעי קב"ה דישתכחוך יש' וגומר ירצה אלמלא עמדו ישראל בשלותם עד שקבלו הלוחות היה הקב"ה חפץ בזה אמנם קודם הלוחות היה הדבר תלוי ועומד ולכך שלט בהם יצה"ר ומלאך המות והחטיאם והטעם שחירות זה היה על הלוחות מפני שאם קבלו ישראל את התורה במציאות' בלוחות ראשונות היה בהכרח זכוך חומרם ושביתת הקליפו'. וכדי שישכון בהם הדקות הזה הי' צריך שיהיו זכים וברים בלי חטא וכשעשו העגל לא היה הכנה לשרות ביניהם זכות זה ונשתברו הלוחות.

גרימו מיתה שלא נתקן חטא אדם הא' וכבר היה אפשר שיהיו במנוחה בארצם בבנין המקדש עם היות חטא אדם הא' הוה כענין זמן שלמה איש תחת גפנו וגומר גרימו עוד שעבוד מלכוון ואם היה זה ועכ"ז אי לוחות לא נשברו היה תלוי אם ישובו ויתוקנו הרי לוחות עומדות לכך אמר גרימו דאתברו וגומר. ואפי' בשעתם היה מגפה והרג והיינו או' גרימו דמיתו וגומר.

בגין אתחברותא כדפי' בפ' בלק שערב רב עשו העגל. ועל פומא דמשה כי מרע"ה מל אותם במצרים וגיירם ולכך נענש על ידם לך רד. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב הה"ד ויקרא פרעה למשה וגומר גם כאן הרגיש מה שלא אמר בלילה וביארו ע"ד הראשון כי קרא אליהם ענין לילה שהיא השכינה הנק' לילה כי הלא היא הרגה כל עבדיו ועמו בסבתם והיא החריבה את ארצו ולכן קומו צאו מתוך עמי ושאל מהם דרך בקשה כי כיון דבידם תלוי הכל ועליה' הרגה ליל' את כל עבדיו ועמו ולכן יברכוהו כדי שלא תהרגהו כדרך שהרג את עמו ועבדיו וז"ס הברכה ששאל עתה מאתם:

ויסב אלהים את העם וגומר לתקנא אורחא וגומר פי' כי מלבד טענת הכתוב במה שהסב אותם דרך המדבר משום כי אמר אלהים וגומר הנה עוד טענה אחרת יש כי השי"ת אינו פועל הדברים משום תכלית וטענה אחרת רק במעשה א' בלבד בו יכללו כוונות ופעולות הרבה. והוא כי לפי שהשי"ת רצה לעשות ענין נפלא בקריעת ים סוף ולהטביע את המצריים ולכן הסיבם דרך המדבר וגומר והיה עם זה פי' הפסוק ויסב וגומר פי' כי מה שהסיב אלהים את העם בדרך המדבר הסבה והכוונה היתה בעבור הים סוף לעשות שם הנס ההוא הנפלא ובזה נרמז הטענ' זו ג"כ בכתוב עצמו וז"א לתקנא ארחא לאתריה:

ר' יהודה אמר וגומר ענין כוונת ר' יהודה בקיצור הוא הפך מה ששגור בפינו כי בכל מקום שנז' העם הוא ערב רב בלחודוי. ואמנם ר' יהודה לא סבר כן רק כי יש' נק' העם משום דאתערבו בהדי ערב רב ודוק ותשכח. אמנם ודאי כי העם סתם הם ערב רב כי אינם נק' עמו ית' רק ישראל כמ"ש כי חלק ה' עמו ואמנם גם ישראל נק' העם לפעמים והוא לסבת התדבקותם בערב רב ובזה הטלנו פשרה על המאמרים האומרי' כי העם סתם הם ערב רב:

ר' יצחק ור' יהודה וגומר פתח ר' יצחק וגומר ביאר לשון מרעים שר"ל שהם מרעים ומרשיעים ועושים רע למתחברים עמהם בסוד אוי לרשע ואוי לשכנו ולכן אל תתחר אל תתחבר עמם ופי' תתחר כמו תתחבר. ר' יהודה סבר כר' יוסי אך פי' מלת מרעים מלשון ריעים וחבירים והענין אל תתחבר לרשעים מפני כי הנה תהיה מעדתם ומחברתם ותהיה ריע וחבר להם כי הלא הם נק' מרעים לסבה זו על שמתדבקי' ומתחברים עמהם ונתפס בחוביהון ולכן הרחק מהם:

ת"ח אי לא הוה אינון ערב רב וגומר כל זה מבואר.

אוף הכא בגיניהון וגומר גם עתה חזר ר' יהודה לסברתו הראשונה הנ"ל כי יש' עצמה נכללין במלת העם והם חברים וריעים עם ערב רב להקרא בשם א' וכמ"ש אל תתחר במרעים. והנה הכתוב עצמו ביאר טעם הענין ואמר וחמושים וגומר פי' כשעלו בני ישראל ממצרים שעדיין לא נתערבו עם הערב רב אז היו נק' בשם יש' וז"ש וחמושים עלו בני יש' הוו נק' בעלותם ממצרים מופרשים מן הערב רב ואחר אשר נתערבו עמהם בדרך אז נק' כולם בשם א' העם:

ר' יוסי אקשי וגומר כל זה מבואר וגומר עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' הה"ד ויקם פרעה לילה כלו' השתא ניחא אומרו לילה ולא אמר בלילה אלא ויקם פרעה לעשות נקמה (בלילה) [נ"ל דצ"ל כלילה וכוונתו שהי' פרעה אז בחי' ליל' היינו דין]. אורחי' דכלבא כד מחיין לי' באבנא איהו אתי ונשיך לי' ה"ג. וה"פ כלבא הוא פרעה אבנא הוא אמרכלוי ואפרכוי שעכבו בידו.

כד מחיין לי' באבנא היינו המכות שגרמו לו אפרכוי ואמרכלוי שיכוהו חזר הוא ונשך אותו האבן דהיינו שחזר עליהם והרגם ומ"מ אין המשל צודק עם הנמשל בעצם אלא בדוחק וכדאמרן.

ויקרא פרעה למשה ולאהרן לילה כלומר קראם הורגים ורוצחים וזהו לילה מדת הדין.

אוזיף לון דרך כבוד קלונם שחרפם בכבוד המיר וזהו ולבתר.

ויסב אלהים וגומר בקיטרא דגמלי כלומר גמלים יחד נקראים בלשון ערב קאטאר"א.

ר' יהודא אומר (מתנים) [מרעים] וגומר ארכבה אתרי רכשי אל תתחר ארחיק גרמך ממרעים דלא תהוון רעים וחברים כחדא כדי שלא יהי' (רעים) [רע] לך על [ידם] מרעות הזמן זה מן השמים ויתפסון לך בחטאוי.

כיון דאתחברו בהדייהו קרי לון העם ושיעור הכתוב נך הוא עתה אחר שיצאו והרחיקו מן העיר והיו מסבבים שאז כבר נתערב עמהם ערב רב קרי לון העם וזהו ויסב אלהים את העם כי מתחלה כשעלו ממצרים קודם שנתערבו ביניהם ערב רב בני ישראל איקרון וזהו וחמשים עלו בני ישראל כשעלו לבד נקראו בני ישראל. עכ"ל הרא"ג ז"ל: