אור החמה על ספר הזהר ב:פט

חבוקא חד לאמו את חובקת בן למלכות שהכל הוא ענין אחד. חבוקא אחרא לנביא שהמשיך לו נפשו משבע מדות וז"א דסליק ליה דרגין עילאין ירצה באו' בפרשת בראשית כי חבקו"ק עולה רי"ו אותיות של שם ע"ב דהיינו לקשרו בחסד וגבורה ע"ב רי"ו.

מאי תפלה קשיא כי תהלה מ"ל והטעם כיון שנשפעו לו החיים מהבינה בשבע מדרגות דהיינו חבקו"ק תרי חבוקי כנזכר תהלה מבעי ליה כי למה נדבק בתפלה שהיא מ' לז"א דא הוא אתר דהוה קשיר ביה בקדמיתא שהיא מ' ועם היות שנתייחד' להשיב נפשו כדפי' עכ"ז היא נק' תפלה דהיינו תפל' של יד הנקשרת עם הראש ומיוחדת וכן תפל' לשון יחוד הוא.

על שגיונית דההוא וגומר נתן טעם הנביא בעצמו לדבקותו עם המ' תפלה עם שלא היה כח באלישע לעוקרו משם אלא שתקן ע"י ייחוד לבד כנזכר ואמר על שגיונות אותו היום חטאי הדור מרובים ושגיאותיהם מסודרים לפניו והמ' אינה מתייחדת אלא בגבורה וז"ש שגיונות דעלמא הוו תליין קמי קב"ה שגבורה ודין הוה שליט ולא יכול אלישע לתקן ולזה אתקשר ביה האי תפלה של יד שהיא נקשרת בזרוע שמאל גבורה ולזה חלקו בתפלה לבד אמנם עם הייחוד ממתיק הדין כנזכר:

ד"א וגומל דאיהו עביד בגיניה. פי' תפל' ממש היה מתפלל על עצמו ואו' כד הוה אתער עליה רוחא וגומר דהיינו מאספקלריא שאינה. מאירה דהיינו על אתר דא וגומר דהיא מדת המ' וכיון שהיה רואה התעוררות המ' מצד רוח עליון הנבואיי היה מפחד מן המות והיינו ה' ת"ת שמעתי שמעך במ' יראתי ממנה שהמות קשורה שם ועם היות שנתקן ע"י אלישע כנז' מתלא אמר מאן וגומר. דאיהו פועל דיליה ירצה עם היות שהוא קשור למטה הוא פועל נשמתו מלמעלה כי אין נשמה כי אם מחובר שניהם יחד ת"ת ומ' אלא שאח"כ תלוי כפי היות שנשפלת ויורדת לעולם אם טוב ואם רע ולכן בקרב שנים שהם ו"ק חייהו מעץ החיים ומפני שאלישע כבר נתן לו חיים לז"א דלא ימות כקדמיתא שלא ישלוט בו המות.

כולא הוא חד שג"כ יצדק על השגיאות לשון שגיונות כדפי' אלא ממה ששנה ואומר שגיונות אשמועינן מילתא אגב אורחיה וז"ש אלא כולא איהו חד אבל וגומר

זיני תושבחות וגומר והטעם שהנבואה הוא פעולה מהדין והדאגה מהחיצונים היא מסך מבדיל לזה צריך לעורר השמחה במיני זמר בסוד שיר הלוים הממתקין הדין ומיד הנבוא' שהיא מדין המתוק שורה. וזה תפלה וגומר על שגיונות אחר שהי' משבח וממתיק כח הדין כל מה שאפשר עכ"ד אימת המות הדין אחזוהו והי' מתפלל. וכ"ש חבקוק שהי' צריך ענין זה לג' דברי' הא' לנייחא דרוחא ממש להשיב את נפשו הנבהלה אליו. והב' לבסמא לההוא אתר מ' כי צריכ' תיקון כנז'. הג' כשאר נביאי לאמשכא עליה רוח נבואה. בר ממשה וגומר שלא היה צריך לכלי הניגון שהיה מוכן לכל עת גם היה לו כח לסבול כח הדבור בצאתו ממקורו ולא היה מתמתק בדרך כשאר נביאים:

ת"ח כד נפקו וגומר כשתדקדק בדבריו תמצא שהם ראשונה שמעו מיד השיר ולא הועילה להם כלל והיינו או' ולא הוו יכלין למחדי ולא עוד אלא שכולם החלו בחולי שברון הגוף והיינו או' בר נש כד איהו שביק וגומר ולז' אינו מועיל השיר אלא רפואתם ע"י רוח דאסוותא ואחר רפואתם השמיעם קול שיר ושבח המלאכים והיינו פתח דבריו אמר ובשעתא דכולהו אוכלוסין וגומר ואתער רוחיהון דישראל אחר שרפאם כדמסיק והוו שמעין אינון תושבחן וקאים וגומר דהיינו להעמיד רוח החיוני בגוף. וה' היינו סוד ג"ע נהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יוצא הרוח לנחותם הוא לשון נייחין ברוחיהון כדפי'.

ויהי בשלח פרעה וגומר ת"ח נוקמא עילאה וגומר שהקב"ה הלביש רוח עועים ביניהם לעשות נקמות בהם ובהם ממש.

חד דעבדו בוכרין כששמעו מפי מרע"ה ומת כל בכור. זיינו עצמם והרגו מפני שלא היו משלחים את ישראל וג' מיתות אלו הם א' הבכורות שהם ג' קליפות בכור פרעה בכור השפחה בכור הבהמ' שרי הקליפות השולטים במצרים הרגו בעם אשר תחת ידם וגומר הב' הוא הקב"ה הורג הבכורות החנו ומבטל שליטתם. הג' פרעה מלך מצרים שרו של מצרים קם והרג כל כחותיו ושריו היושבים על עצת הרשע. וכ"ז ע"י התלבשותם באלו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. ותמצא כי חבקוק הוא כליל מתרין מנוקבא ומדכורא ולכן נק' חבקוק לרמוז על חיבוק זה שנתחבק בו אילנא דמותא כמ"ש את חובקת בן והב' חיבוק אלישע כנגד אילנא דחיי בסוד וישם פיו על פיו כנ"ל וזהו שחזר ואמר תרי חבוקי הוו ביה להאי סטרא וגומר. כי תרי חבוקין תתאין הוא דוגמת חבוקין עילאין. והנה לכן אמר תפלה לחבקוק וגומר והענין במה שידעת כי חבקוק הי' מאותם ששאלו לשי"ת ענין קושית צדיק ורע לו וגומר דוגמת אסף המשורר וירמיהו וכן חבקוק נר' מדבריו כי היה מכללם והיה סובל יסורין בעה"ז ולכן שאל מן השי"ת טעם הדבר ונתגלה לו בנבוא' הזאת ואז אמר כי תאנה לא תפרח וגומר ואני בה' אעלוז' וגומר כנודע כי פה קבל עליו שלא לשאול עוד שאלת צדיק ורע לו כי הוא סובל עונות ראשונים בגלגול ראשון כמו שביאר כי האי חבקוק הוא מעלמא דנוקבא אתר דמותא וזהו תפל' לחבקוק וגומר פי' כי הודיעהו בזו הנבוא' כי סוד אילנא דמותא שהיא תפלה של יד היא אשר נקשרה בו ונתן טעם אל התקשרה בו ואמר על שגיונות פי' כי הלא נשמתו נשפעה בו ביום ר"ה כנ"ל בפ' ויהי היום וגומר ואז הוא היום אשר השגגות תליין קמי קב"ה והוא דאין עלמא בההוא זמנא וע"ד אתקשרת ביה האי תפלה. ואפשר לפרש בב' פנים או שנאמר כי להיות שזה בא לסבול עונות ושגיונות ראשונים ולכן אתקשרת ביה האי תפלה בבואו לקמי דינא ביומא דר"ה ודנוהו דין זה שיבא בהך גופא בגלגולא תנינא. או אפשר שחוזר אל גופו ולא אל נשמתו והענין כי להיות כי שאלת ותפלת אלישע לשי"ת שיתן לה בנים לשונמית הוה ביומא דר"ה יומא דדינא ולכן יהיב לה בנים מסטרא דיומא דר"ה דהוא המ' הנק' בן ונותן להאי גופא ברא דשונמית נשמתא מאתר דנוקבא:

ד"א תפלה לחבקוק וגומר לעיל פי' לחבקוק כמו בחבקוק כי נתקשרה תפלה בחבקוק. ועתה ביאר לחבקוק בעד חבקוק ר"ל כי הוא היה מתפלל תפלה זו בעבור עצמו. וז"א בגין חבקוק. והענין הוא דאיהו עביד בגיניה ר"ל כי היא תפלה שהוא היה מתפלל ועושה בעבור עצמו הוא חבקוק: ה' שמעתי שמעך. ביאר עתה סדר תפלתו והנה הקדים ואמר ה' שמעתי וגומר הנה בעת שאני שומע שמעך יראה ורעד יבא בי כי הלא נקשרתי עמך בעלמא דנוקבא ולא היו לי חיין כלל ולכן אני מתפלל לך ואומר ה' פעלך בקרב שנים וגומר והענין לפי שהוא בא לשאול חיים מאילנא דחיי הנק' ה' כי בידו החיים ולכן דבר עמו ואמר ה' שמעתי וגומר פי' כי המלכות נק' שמיעה כי כנודע היא סוד הה"א דבה תליא שמיעה וכנזכר פ' בהר סיני דף ק"ח ריש ע"ב השמיעה הוי בשמיטה שהיא המ' ולכן קרא את השכינה שמעך והיה מדבר ומתפלל עם ה' הוא אילנא דחיי והיה או' לו ה' שמעתי שמעך כלומר כי כל הנביאים בא נבואתם ממלכות אספקלריא דלא נהרא והנה כאשר שמעתי שמעך ובא אלי הנבואה מן המ' יראתי ואחזתני פלצות וכמו שהביא מתלא דאמרי וגומר ולכן אתה ה' אילנא דחיי ראוי שפעלך בקרב שנים חייהו פי' כי אעפ"י שבעוונות נשארתי בעלמא דנוקבא עכ"ז אני פעלך ופועל דידך כי זכר אני ולא נקבה וכמ"ש לעיל סוד הענין הזה ולכן אני מתפלל לך כי אני הנק' פעלך שתחייהו בקרב שנים פי' שתופיע עלי חיים מתוך ומקרב שנים עילאין הם ו"ק הזכר הנק' שנים כנודע וסוד כוונת חבקוק ע"ה היה דבר גדול כי רצה שעתה בגלגול הזה לא ישוב עוד אל עלמא דנוקבא אמנם יחזור למעלה ויתקן נשמתו לשוב לעלמא דדכורא אחר פטירתו וז"א חייהו דלא ימות כקדמיתא ואין פי' שיתן לו חיים בעה"ז ולא ימות כבתחילה כי הלא כבר אלישע הוסיף לו חיים בתפלתו מן שבע ספירות כמ"ש בפ' ויזורר הנער וגומר ולא היה ירא מזה אמנם עיקר שאלתו היתה כשאלת הצדיקים שכמותו השואלים חיי העה"ב ולא חיי העה"ז ולפי שראה דאתא מעלמא דנוקבא רצה להתהפך ולשוב לעלות לבעליו הראשון באילנא דחיי עלמא דדכורא ולא יהיה כשאר המגולגלים כי נשארים בעלמא דנוקבא כנזכר בפ' משפטים דף ק"א ע"ב אמנם יחזור לעלמא דדכורא דוגמת מה שאירע לעובד אבי ישי כנזכר פ' משפטים דף ק"ג ע"ב דהפך אילנא וערבו ענפיו בענפי אילנא עילאה דחיי ואתהפך לדכורא וגם חבקוק עירב ענפי האי אילנא באילנא דחיי בסוד וישם פיו על פיו וגומר:

על שגיונות מאי וגומר ענין שאלת מאי שגיונות וכן מה שביאר מלה זו אחר פ' ה' שמעתי וגומר הענין הוא כי הנה הרגיש עתה כי לפי זה הפי' השני יש קושיא א' והיא בשלמא לפי' הראשון הוה אתי שפיר כי אמר שנתחבר תפלה בחבקוק משום שגיונות פי' שניתן ביום ר"ה דביה תליין שגגות כנ"ל אמנם להך פי' כי כוונת חבקוק לבקש תפלה על חייו כמו שאמר בגין חבקוק דהוו ליה חיין א"כ מאי על שגיונות ולמה היה מזכיר עתה עוונות ראשונים אם כוונתו לשאול חיים וחסד מאתו ית' ואיך יאמר כי היה מתפלל על חיי חבקוק בעבור השגיונות ואדרבה זו סבה שלא יענו אותו בתפלתו. וע"י קושי' אחרת כי על שגיאות מ"ל כמו שגיאות מי יבין. וביאר כי הכוונה לומר ששגיונות הם מיני זמר וכנורות כמו שגיון לדוד ושאר מבואר. וכן כל אינון רברבין וגומר הם השרים העליונים שבמרום כ' כל שר מעלה אוזפוהו לשכינתא הה"ד ויקם פרעה וגומר כאן הרגיש כי הל"ל ויקם פרעה בלילה אמנם או' לילה ר"ל כי הקים ופועל פעולת לילה והוא כמו שהקב"ה קטל בכורי מצרים ע"י השכינה הנק' לילה כנודע כן פרעה עשה דוגמת ההיא לילה ואוף הכי קטל איהו בוכרין ושרים ואמרכלוי וגומר:

והרא"ג ז"ל כ' ההיא אתר דהוה תלוי בי' בקדמיתא. מלכות. לדרגין עילאין יתיר. ו"ק שבזעיר ובריש פ' בראשית פריש יתיר מטעם שם חבקוק ע"ש. על שגיונות דההוא יומא דאתקשר בי' וגומר פי' תפלה שליד מלכות הי' קושר לחבקוק הנביא עמה ואימתי נקשר' בו על שגיונות דעלמא שכן ביום שאמר לה אלישע למועד הזה כעת חי' את חובקת בן הי' ביום ר"ה ומיד באומרו כעת חי' את חובקת בן נקשרה המלכות עם נשמתו ואעפ"י שלא נולד בר"ה מ"מ אחר שנגזר' גזרת את חובקת בן הי' ביום ר"ה ומיד נקשר' עם נשמתו ולכך מותא קשר לרגלוי. ושמא ביום ר"ה נולד א"ש אומרו דההוא יומא דאתקשר בי' בשעת לידתו שאז היא עת הקשר כל א' במזלו כנזכר בתיקונים דף ק"ד ותפלה זו התפלל אותה אח"כ כשגדל וצפה בנבואתו שורש נשמתו שהי' קשור שם בראשונ' ואח"כ אתער עלי' רוח אחרא מלעילא התפלל ואמר ה' שמעתי שמעך יראתי:

ת"ח כד הוה אתער עלי' רוח דנבואה בנצח והוד מקום הנבוא' הית' נמשכת על אתר דא דהיינו ע"י המלכות כי הוא מראה וחזיון שהנביאים מסתכלין בה ומידי עברה דרך בה הי' מזדעזע.

אלא כלא הוא כלומר שגיונות ושגיאות כלא הוא חד אבל הנכון שגיונות כמו שגיון והם מיני שיר.

והוה שמעין אינון תושבחן וגומר ובשעתא וגומר נ"ל שהגירסא היא שבשעתא דמלת אינון אינו צודק כלל דלעיל לא פריש מידי אלא תאני והדר מפרש מאן אינון דבשעתא וגומר כולהו ארימו תושבחן דוגמתם לתתא שהיו ישראל אומרים ההלל היו המלאכים אומרים למעל'.

הה"ד ויהי בשלח פרעה מל' ו"י ה"י שצער גדול נצטערו ישראל וטעמו טעמא דמותא כששלח פרעה א"ת העם את היינו שכינתא שכוללת הכ"ב אתוון מא' עד ת' וז"ש ואוזיפו לה לשכינתא ולישראל וגומר וז"ש הה"ד כלומר השתא אתי שפיר מלת ויהי לשון צער שלכאור' קשה שיותר טוב הי' לו לומר והי' לשון שמח' על אשר יצאו ממצרים לא לשון צער כנזכר. חד דעבדו בוכרין במצרים. כמשארז"ל למכה מצרים בבכוריהם עכ"ל הרא"ג ז"ל: