אור החמה על ספר הזהר ב:ט

ר' יעקב וגו' מאן אינון בני יש' אל יעל' בדעתך מלאכי' וכיוצא אלא בני יש' ממש כפשוטו והשתא קשה טובא חדא ואלה שמות למאי אצטריך ועוד אתו מבעי ליה ועוד איש וביתו לזה אמר ר' אבא פתח ובהאי מתיישב האי והודיענו שם שמות בארץ שאינם שמות מונחים בהסכמה אלא בעצת רוח הקדש וז"ש שם הקב"ה ממצמו השמות האלו לשבטים וז"ש ואלה שמות לא שמות מונחים אלא אלה ונודע שהם נק' בני ישראל על צד שהם מאושרים ומיושרי' לעבודה כי שרית וז"ש אינון דאתקרון בני ישראל ולא אמר בני ישראל ממש אלא דאתקרון על צד כי שרית וכך שמם ראובן ושמעון וגו' כדאיתא במדרש ועתה יאמר הבאים מצרימה אפי' בהיותם באים לא שינו שמם הידוע להם לטובה כי לעולם טעמם בם וריחם לא נמר לזה לא אמר אתו אלא את יעקב להיות בני ישראל יחס עצמם לא יחס שם אביהם איש וביתו כמו הי"ב שבטים בהם כל אנשי ביתם היורדים עמם.

ברקיעא אית שמהן קדישין שהקב"ה קורא לגדודיו על שם כחם ופעולתם. בארעא אית שמהן שמות השבטים וכיוצא ששמם על שם פעולתם וכחם ויש כח וקמיעין בשמותיהם ככח שמות המלאכים:

א"ר יאודה וגו' בההוא יומא דנחית וגו' כולי עלמא ידעי שהיו במצרים ששים רבוא כמבואר לעיל כשש מאות אבל ס"ד לומר שכשירדו לא ירדו אלא ע' כמספר ע' נפש ואח"כ היו מתרבין והולכין בני ישראל לזה אמר שאינו כן אלא מיד ברדת יעקב ירדו ס' רבוא והטעם לזה מהפסוק אומרו בני ישראל ממש כמספר בני ישראל אח"כ שהם ס' רבוא. הבאים מצרימה מיד באותה שעה באו למצרים את יעקב עם היות שלא היו אלא ע' נפש והיינו חדושא דקרא באומרו אלה שמות וגו' דאי לא תימא הכי לשתוק דהא מק"ו נפיק כדפי' ועוד הא כתיב אנכי ארד והיינו דאמר ר' אבא מאן אינון בני ישראל דהכא כלו' אין לומר שלא ירדו מלאכים ח"ו דהא איכא ק"ו דר' יאודה אמנם פי' הפסוק בני ישראל דהכא אינם המלאכים ומק"ו נפקי אלא כדפי': ור' יהודא תירץ ואמר דאתא קרא לאוספי דבההוא יומא וגו' כדפי' והיינו לשון הכתוב ואלה שמות בני ישראל בשלמות כל ס' רבוא הבאים מצרימה את יעקב שהיו מתי מעט:

קוזמיטון בערוך פי' קוזמוטר שהוא שלטון בעולם וניחא שהם מלאכים שליטים בעולם בעלי ההשגח' העליונ' באמצעות' יורד השכינה. עוד פי' קוזמין לשון תכשיטין ויתיישב שהם תכשיטין לשכינה שהיא מתגאה בהם כנודע הרבה חייליה להפיס דעתה:

דגליפן לשון חקיקה פתוחי חותם מתרגמינן בגליף והיינו דמפותחים וחקוקים.

קלדיטא מפתח כלשון קלידא וכן בערוך והענין כי המלכות שהיא מפתח ליכנס אל הקדש פנימה אלו מתחקקים או מתקשטים בהם.

סחרן בדוכתיה היינו שהם אלו נאחזים בדרום מצד החסד ואלו נאחזים בצפון בגבורה ואלו נאחזי' במזרח ת"ת ואלו נאחזים במערב מלכות ואלו מצד מעלה בנצח ואלו מצד מטה בהוד ולזה סחרן בדוכתין שכל א' לו מקום ידוע ליניקתו והיינו שהם ששים עשרה שהם מאה אלף לכל א' מהקצוו' וא"ת והרי אתה אומר שהם ששים כשש קצוות ואתה אומר שהם כמטתו של שלמה שהיא בת שבע לזה תירץ ואמר קוזמיטין בשביעאה ירצה קשוטם ושלמותם הם במלכות שהיא מדה שביעי' אמנם גליפין החקוקות על צד מציאות שתיתאה דהיינו ת"ת וזה מוכח מהסתום דקאמ' מטתו דהיינו שביעאה ששים גבורים דהיינו שתיתאה וכדפי'. ד"א הנה מטתו דא איהי שכינתא ולאידך פי' אפשר דמטתו שלשלמה היינו מדת המלכות עצמה ומטתו היינו אלו הגבורים וכיוצא והשתא מטתו היא המלכות של שלמה ת"ת מלכא דשלמא דיליה ששים גבורים סביב לה אינם השלטונים ראשי גייסים אלא סתם שתין רבוא דמלאכא עילאה כישראל שכולם שוים לטובה ואינם סביב לה שהם ממנה שא"כ יקשה שהוא בת שבע והם ששים לזה אמר דאינון מחילא דשכינתא לפי שעה היו מחילא דשכינתא דנחתת ומפני ירידתה שם נתן לה הת"ת מלאכיו וז"ש מגבורי ישראל ישראל דלעילא:

הה"ד ואלה שמות בני ישראל שהם מהת"ת.

איש וביתו שג"כ מלאכי שכינתא המשרתים לאלו וכל המשתלשלים מהם ירדו אינון ונימוסיהון והיינו וביתו ופי נימוסיהון לאו דוקא מלאך א' נקבה למלאך א' זכר אלא וביתו כל אנשי ביתו כל המצטרך להשפעתו ושליטתו וכל הנאחז עמו הרמ"ק ז"ל:

והרח"ו ז"ל כתב וז"ל אינון ונימוסיהון ר"ל ומשפחותיהם פי' כי אינון ס' רבוא מלאכים בלבד רק אף כל א' מאלו הס' רבוא יש לכל א' מחנה א' והוא ממונה עליו ובזה לא תקשי זה עם מה שרז"ל דף ד' דתנינן ת"ר אלף רתיכין קדישין וענין ס' גבורים תבינהו מפ' וישלח דף ס"ו ע"ב.

ר' חייא הוה אזיל וגו' חד ממריהון וגו' אם היה ר' יוסי מחברי ר' שמעון רחוק הענין הרבה שהרי ר' יוסי ור' חייא ור' אבא חברים היו ואם נאמר שהיה בתחלת שמושם ור' אבא מראשית החברים רחוק הרבה ולפי האמת תרי ר' חייא הוו וכן אפשר שהיו תרי ר' יוסי ובר"מ הארכתי:

תלת פלוגתן ג' דברים שהשכל חולק עליה' הם ג' קושיו':

דאתחבר כמאן וגו' דקאמר וארא וארא וגו'.

ומעלמא לא שביק לא בגלות בבל ולא בגלות מצרים א"כ ילמד גלות מצרים סתום מן המפורש גלות בבל ואמר לא שביק אפי' שהיו מקולקלי' כגון גולים מרשעתם כ"ש יעקב במצרים שלא היה גולה על עון קב"ה ת"ת ושכינתיה מלכוא דאצילות.

וקדישין עילאין מלאכי ת"ת ותתאין מלאכי מלכות ורתיכין הם בכל המשתלשלים מהם וכולהו יליף בקראי כדפי' לעיל:

הה"ד הבאים שבאים מחדש שמעולם לא באו את יעקב ולא אמר אתו משמע דישראל דלעיל קאמר ואמר את יעקב בזכות יעקב.

דלא ידעין ואינם חוששים לידע והיינו לא משגיחין או ירצה לא ידעין שהם עמי הארץ ולא משגיחין אפי' יהיו ת"ח אין שמים על לב.

מפולחנא כנגד מצות עשה ולא תעשה שנצטוו שם:

מעלבונא דאורייתא ממש עסק התורה שאינם עוסקים בה והיא עלובה ביניהם שהמלאכים חשקו בה ונטלה מהם ונתנה לתחתונים והם מואסים בה והיא נעלבת ביניהם: הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' היינו דכתיב נרא' דל"ג לי' דהא נפקא לי' מק"ו ואפשר לומר דמלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב רחמנא.

ר' יעקב וכו' אינון דאתקרון בני ישראל ממש פי' בני ישראל י"ב שבטים ממש נכנסו עם בניהם למצרים ופליג את"ק דקאמר שבני ישראל הם המלאכים כנזכר א"ת שמות אלא שמות כלומר אין שמות העליונים נק' ע"ש התחתונים ויקראו בני ישראל [על שם ב"י] דלתתא דליתא אלא שם שמות שברקיע בארץ.

ואזלא הא וכו'. א"כ כשנאמר שם בני ישראל על המלאכים אינו ע"ש התחתונים אלא הם בעצם נקראו בני ישראל על שמם: א"נ ר' אבא אמר כלהו איתנהו ביה ישראל דלעילא ישראל דלתתא והפ' כולל שניהם שכן [שמות ברקיע] שמות בארץ ואע"ג דר' יעקב אמר משמי' דר' אבא דבני ישראל ממש לא שלל פי' אחר אלא חזר ופירש שהפסוק ג"כ כולל שניהם:

א"ר יהודה בההוא יומא וכו': גם פה נרא' שהגירסא היא ר' יוסי דהא שמעינן לי' לר' יהודה איפכא. אמנם אפשר דהכא הכי פירושא בההוא יומא דנחתת כלומר בשעה שהתחילו להשתעבד אחרי מות יוסף והיינו דר' יהודה דהתם ר' יהודה פתח הנה מטתו וכו'.

קוזמיטין פי' בערוך שולטנין או תכשיטין.

בקלדיטא מפתח והיא המלכות שהיא מפתח של כל האוצרות ופי' הלשון קוזמיטין דגליפין השולטנים שהם ו"ק שהם עתה בה במלכות שלטונים (שהם ו"ק) מצד הגבורה שהיו בתחלה למעלה בת"ת.

גליפין כלומר חקיקות דקות [הם] בקלדיטא שהיא המלכות והם סביב סביב לה כנזכר בפ' בשלח וז"ש סחרין בדוכתין כלומר כל א' במקומו מקום שליטתו מיוחד לו:

קוזמיטין בשביעאה. לפי שאמר בתחלה קוזמיטין דגליפין וכו' סתם. עתה מפרש לך מה שאמרתי קוזמיטין בקלדיטא היינו שהם שולטנים בשביעאה דהיינו מלכות שהיא הקלדיטא שהזכיר ומה שאמרתי שהיו גליפין כלומר חקיקות דקות לבד והיו רובם רחמים והיינו גבורי ישראל היכן היו כך בשתיתאה שהיא מדת הת"ת מדה ו' מן הכתר:

ד"א הנה מטתו וכו'. ודאי גם לפי' הראשון מטתו רמז לשכינה ושלמה ת"ת אלא הקדים זה להכרית הפי' השני דפי' שגבורתם להגן לבד ואמר שהדבר מוכרח מעצמו שכל כינוי וכינוי ממדת המלכות יש לו טעם והנה נק' מטתו שהזכיר פירושו שהיא מטה ומשכן לת"ת בעל הרחמים ולכן נק' שלמה מלך שהשלום שלו ואין כאן גבורות ועל כן מוכרח לומר שמה שאמר ס' גבורים סביב לה אינם גבורים לדין אלא מלאכין ממש וגבורתם הוא להגן על ישראל שלא יבלעום זאבים. מחילא דשכינתא. השתא מפרש שמה שקראם תחלה גבורים סתם. ואח"כ מגבורי ישראל להורות שלא באו אלה באקראי אלא חיל שלה סביב לה לעולם והם היו נתונים לה מגבורי ישראל שהיא ת"ת וז"ש מחילא דשכינתא כלו' עתה הם שלה קבועים לה ונתונים לה אמנם עקרם מבית המלך:

אינון ונימוסיהון. היינו כחות מקבלות נקביות להם כנ"ל

הא שכינתא הכא דחד ממאריהון דמתניתא הטעם כי עסק המשנה הוא תיקון רישא דמטרוניתא כנזכר בשיר השירים מהזוהר. ה"ג דגלי ויפרסם על חד תרין. עכ"ל הרא"ג ז"ל: